את מי משרתת הפיכת דגל פלסטין לעגל הזהב?
לא ביקשנו להפוך את ת"א ליפו, לא התנהלנו באלימות ולא חתרנו למדינה בתוך מדינה. ההפגנה במוצ"ש היא קריאה תקדימית למאבק אזרחי משותף
דגלי פלסטין בהפגנה נגד חוק הלאום במוצ"ש(צילום: טל שחר)
כל דגל בעולם הוא סמל חשוב למרות היותו בסך הכל רצועת בד. אבל בחיים יש הרבה דברים חשובים ממנו, ואת זה התקשורת יודעת, ובכל זאת רובה בחר להעצים עניין דגלי פלסטין בהפגנה חסרת התקדים של הציבור הערבי נגד חוק הלאום אמש בתל אביב. הוא עשה זאת כי זה מפחיד ומוכר. באמצעות הכותרות הזועקות בעברית ניסו חוגים פוליטיים ותקשורתיים - בראשם ראש ממשלה שניזון מהפחדות - להפוך את דגל פלסטין לסדין אדום בפני הציבור על מנת לזכות בנקודות פופוליסטיות.
לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
למרות הביקורת על צורת ההפגנה, על האופן שבו אורגנה ועל חלק מהסיסמאות שהושמעו במהלכה, מדובר באירוע חשוב לחברה הערבית בישראל, שמשוועת למאבק אזרחי מתמשך בשיתוף פעולה עם חוגים דמוקרטיים.
באנו לתל אביב כדי לממש זכות דמוקרטית להפגין. נשאנו בה כרזות ולא אבנים, בקבוקים או צמיגים בוערים. נכון, היו גם דגלים פלסטיניים, וזה חוקי וטבעי מצד מיעוט ילידי שהאמנות הבינלאומיות מקנות לו זכות שמירה על תרבותו המאוימת ועל זהותו שלא קיימת במערכת החינוך. הדגל משקף רצון לגיטימי, דמוקרטי וחוקי של אזרחים ישראלים בעלי זהות ערבית-פלסטינית.
דגל פלסטין בכיכר רבין – שכידוע התנוסס בעבר כמה וכמה פעמים בלשכות ראשי ממשלת ישראל - לא בא לומר שיש להפוך את תל אביב ליפו הפלסטינית. זהו דגלם של הפלסטינים תחת הכיבוש, אלה שממשלת ישראל מנסה להעלים. הוא מזכיר שיש כאן עם שייצר וטיפח סמלים עוד לפני קום מדינת ישראל. עם בעל זכות לממש את עצמאותו על חלק קטן ממולדתו ההיסטורית.
סערת הדגל: אחמד טיבי ואמיר אוחנה באולפן ynet (צילום: אלי סגל, משה מזרחי)
האזרחים הפלסטינים במדינה, שהפכו להיות מיעוט אחרי 1948, קיבלו את הישראליות והם מיוצגים בפרלמנט מאז יסודה. קבלת האזרחות והמשך ניהול חייהם כמיעוט הכי שקט בעולם (על פי הגדרת ראשי שב"כ קודמים) היא פשרה מצד מי שאיבדו מולדת שלמה, נתלשו מארצם ופוזרו בעולם כפליטים. קבלת האזרחות והפיכה לחלק אינטגרלי מהמדינה מהווה בצורה עקיפה הכרה חשובה מאוד במה שהקימו הישראלים על חשבון הפלסטינים.
טורים נוספים של ודיע עואודה:
זאת השורה התחתונה והחשובה: ההפגנה של הערבים בעיר העברית הראשונה משרתת אינטרס ישראלי, כי השתתפותנו ההמונית מכריזה על קבלת חוקים בסיסיים שקיימים במדינה, וממילא דמוקרטיה אמיתית לא תתקיים בלי השתתפות המיעוט ושמירת מכלול זכויותיו האזרחיות והפוליטיות.
ההפגנה זאת אמורה להיות תחילתו של מאבק ציבורי-אזרחי נגד חוק הלאום שהופך את האזרחים הערבים לאורחים לא רצויים בביתם. זאת השעה למנף אותה כנקודת מוצא למאבק אזרחי למען שותפות אמיתית. זאת גם השעה לציבור הישראלי-יהודי-דמוקרטי להפגין יותר בשלות אינטלקטואלית וערכית ולהסתכל על האזרחים הערבים באופן שונה ומתוך פרספקטיבה רחבה יותר.
זה ישרת את כולם. ההתייחסות הפטרנליסטית הלאומנית צריכה להיעלם כי האזרחים הערבים לא רוצים ולא יכולים לקבל שאריות או שברי זכויות. ההפגנה במוצאי שבת והדגלים שהונפו בה לא מצדיקים חששות למדינה בתוך מדינה, לא אירידנטה ואפילו לא סכנה ביטחונית.
הבעיה היא באלה שמרימים את דגל הלאומנות ומסרבים לנסות להגיע לעמק שווה עם הפלסטינים, שחוק הלאום מכחיש את קיומם ולא ישאיר להם ברירה מלבד אלימות. עזרו לנו לתגבר את המאבק האזרחי כי עתידנו המשותף יותר חיוני מלספור לייקים ולקושש קולות.
- ודיע עואודה הוא סופר ועיתונאי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
מאת ודיע עואודה
מומלצים
