הסוף לפארסה / מליניאק
שבע נקודות שמסבירות מדוע בית"ר ירושלים צריכה להיות הקבוצה האחרונה של אלי טביב בכדורגל הישראלי. וגם: למה חיכתה לונה צ'מטאי-סלפטר כל כך הרבה זמן כדי לקבל אזרחות
1. כל הכבוד לבעלי הפועל רעננה אשר אלון, שסוף־סוף השמיע את מחאת כל מי שהכדורגל הישראלי יקר לליבו.
2. ניר ברקת קרא לספונסרים לא לתמוך בבית"ר. עדיף שראשי ערים לא יהיו מעורבים בקבוצות. עזרה כן, מעורבות לא.
3. אלי אוחנה, שהגן בגופו על התרמיות של טביב בעונה שעברה, מכה על חטא העונה. חכמים לא נכנסים לבורות שפיקחים יודעים לצאת מהם.
4. טביב הוא עבריין מורשע, שמלכתחילה אסור היה לתת לו להיות בעל קבוצה, אבל ביתו ומשפחתו צריכים להיות מחוץ לתחום.
5. חוכמה קטנה לנצל לרעה חורים בתקנונים שכתבו אנשים תמימים, שלא העלו בדעתם שבעל קבוצה יפעל יום אחד נגד הקבוצה שלו.
6. בכדורגל לא עושים כסף, התמורה היא בפרסום. חפשו "אלי טביב" בגוגל ותקבלו 477,000 תוצאות. לשם השוואה, אם תחפשו "אלונה ברקת" תקבלו 136,000, מיץ' גולדהאר עם 41,100, ואיזי שרצקי, שתורם לקריית שמונה פי כמה ממה שטביב תרם לבית"ר, רק 36,200. הדרך הטובה להעלים ידיעות רעות בחיפוש בגוגל היא לייצר מסה של ידיעות חדשות שידחפו את הלכלוך לעמודים אחוריים. אלמלא הכדורגל, טביב היה מופיע במדורי הפלילים.
7. מי שרוצה למכור - מוכר. אם בעלי קבוצות היו מקבלים את השקעתם בחזרה, רובי שפירא ז"ל עדיין היה איתנו.
איני מטיל דופי ברוכש משה חוגג, אבל הגיע הזמן לפתוח ועדת איתור שתבדוק כל אחד שמעוניין לרכוש מועדון כדורגל בישראל.
היא משלנו!
רצות אפריקאיות מסיימות בדרך כלל במקומות הראשונים בריצות 10 קילומטר. לפעמים הראשונה מקדימה את הבאה אחריה בפער כה גדול, עד שקשה לקלוט את שתיהן באותו הפריים. כמה סיבובים לפני קו הסיום המובילה עוקפת את האחרונות בסיבוב שלם, עד שנדמה שהאחרונה היא בכלל המובילה.
אותה רצה שעוקפים אותה בסיבוב שלם היא לעיתים מישראל, לכן היה קשה לקלוט שהמנצחת בריצה המטורפת הזו באליפות אירופה בברלין היא משלנו. רק אחרי שלונה צ'מטאי-סלפטר עטפה את עצמה בדגל כחול־לבן - לא היה ספק שהיא משלנו.
לא האתלטית היא שלנו, אלא המדליה שהביאה. במדינת האקזיטים שלנו אוהבים מדליות, אבל להשקיע בספורטאים כדי שיגיעו יום אחד לפודיום אוהבים פחות. לונה צ'מטאי לא הייתה אפילו סטארט־אפ כשהגיעה לישראל. חוץ מהגנטיקה היא קיבלה בישראל את כל היתר, כולל מאמן שהפך לבעלה, אבל אפילו שבע שנות נישואים וילד משותף לא הספיקו כדי לתת לה אזרחות ישראלית. אני לא רוצה לחשוב שצבע העור היה הסיבה. יש כדורסלנים שנרשמו כישראלים עוד לפני שזרקו כדור אחד לסל, כאלה שלא תרמו כלום לספורט הישראלי.
עשור בלי פורץ הדרך
לפני עשור הלך לעולמו רלף קליין, האבא של מאמני הכדורסל בישראל. פיני גרשון זכה ביותר גביעי אירופה ממנו, דייויד בלאט זכה במדליה אולימפית ואימן ב־NBA, אבל לזכותו של קליין רשום הישג גדול יותר - הוא היה הראשון שפרץ את הדרך.
אחת מפריצות הדרך המפורסמות בספורט שייכת לרוג'ר בניסטר, שהיה הראשון שירד מארבע דקות בריצת מייל (1,609 מטרים). לפני שהאתלט הבריטי קבע 3:59.4 ב־6 במאי 1954, תוצאה כזו נחשבה לקצה גבול היכולת האנושית. ראו זה פלא, לאחר שהמחסום נפרץ - רצים נוספים ירדו מארבע דקות.
רלף קליין היה הראשון שזכה בגביע אירופה לאלופות, ועשה את זה כאנדרדוג. אם גביע אירופה לאלופות היה אז מסגרת סגורה כמו היורוליג היום, לא בטוח שמכבי ת"א הייתה מקבלת בכלל
הזדמנות להתחרות נגד קבוצות כמו ריאל מדריד, מובילג'ירג'י וארזה וצסק"א מוסקבה.
הניצחון על צסק"א פרץ את המגבלות הפסיכולוגיות והפך את הזכייה בגביע אירופה לאפשרית. הקירות שאנחנו מדמיינים הם ברובם וירטואליים וקיימים רק בראשנו. החדשות הרעות: אחרי ששוברים את המחסום הפסיכולוגי הזה מגלים שמאחורי כל קיר יש תמיד עוד אחד - מגבלה שאנחנו לא מאמינים שנהיה מסוגלים לעבור.
בשנות ה-70 שיחקו שני זרים בלבד בקבוצה. כדי להצליח, קבוצה הייתה חייבת שחקנים מקומיים, מאמן מצוין וחיזוק מדויק. זה מה שהיה למכבי ת"א, ופריצת הדרך של הכדורסל הישראלי החלה כשנבחרת הנוער סיימה ב-1972 במקום הרביעי באליפות אירופה בזאדאר. במשך עשור הובילו קליין, אריה דוידסקו, מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, יוני זקס, שמואל נחמיאס, שוקי שוורץ, אביגדור מוסקוביץ', אורי בן-ארי ועוד קבוצות בליגה הבכירה, והיו הבסיס לנבחרת שהשיגה ב־1979 את המקום השני באליפות אירופה בטורינו.
מעניין כמה משחקני נבחרת העתודה שזכו באליפות אירופה 2018 יהיו שחקני חמישייה בעשור הבא.
ומה רלף היה אומר?
רלף קליין אימן אותי בנבחרת הנוער, הייתי עוזרו והחלפתי אותו כמאמן ראשי בנבחרת ישראל. לפני הכל הוא היה מורה שאהב ללמד וללמוד. היום אפשר להעתיק אימונים שלמים מהאינטרנט, בשנות ה-60 וה-70 הוא טס להשתלמויות בארה"ב ואימץ שיטות שנחשבו למהפכניות: הגנות לחץ אזוריות, שמירות מעורבות, החלפת הגנות באמצע מהלך, שחקנים נמוכים שמשחקים עם הגב לסל והתקפות מתפרצות לאורך הקווים.
רוב הקבוצות בישראל משחקות בשנים האחרונות עם אותם התרגילים. ראית קבוצה אחת, ראית כמעט את כולן. אין אומץ, ויש הרבה חוסר תחכום. קליין לא רק חשב שונה, אלא גם אמר מה שהוא חושב. אנשים לא אוהבים לשמוע ביקורת, אז הוא לא קיבל כרטיסים לפיינל־פור ב-2004 ונעלב.
התייעצות נחשבת אצל רבים לחולשה, אבל לקליין לא הייתה בעיה למחול על כבודו ולהתכופף מול ארל וויליאמס, שקטף עשרה ריבאונדים בכל ערב וניצח בשבילו משחקים. אימון זה לא מקצוע, אלא דרך חיים. מי שאוהב לאמן - מאמן. אם לא בליגת העל, אז עושה את זה בנוער ובילדים. קליין המשיך לאמן את בנות הדסים גם כשחלה.
אין ספק שבמאבק שמתנהל בשבועות האחרונים בין השחקנים הישראלים למינהלת הליגה ולמשרד הספורט, קליין היה תומך בשחקנים ומצטרף בשמחה למאמני ושחקני הנבחרת. הם הרי התארגנו לדאוג לעתיד הכדורסל הישראלי.
רק תמיכה ציבורית תשנה את גישת המדינה לשחקנים שנולדו וחיים כאן.
לפנייה לכתב/ת 
