שיגעון הפורטנייט מגיע לאקדמיה
קורס חדש במכללה למינהל יתמקד במשחק שהפך לתופעה עולמית. "דרך לחבר את ההורים או המורים לעולם של הילדים"
פורטנייט משתייך לז'אנר שנקרא "באטל רויאל": 100 שחקנים צונחים לאי מבודד, כשהמטרה היא לחסל את השחקנים האחרים באמצעות מגוון כלי נשק ולהיות השורדים האחרונים. כהורים לילד שעולה לכיתה ח', לא פעם קפצנו בבהלה, לצעקות "תירה בו, תתקוף", שבקעו בשעת לילה מאוחרת מהחדר של הבן, אורי תורג'מן. הצצה מודאגת גילתה שאורי עם אוזניות לאוזניו, צועק בהתלהבות לתוך המיקרופון - לפעמים בכעס, לפעמים בצחוק - לעבר חבריו שמשתתפים איתו "און-ליין" במשחק.
המשחק התלת-מימדי משלב בתוכו יריות והרג מצד אחד ובנייה מצד שני. "זה כיף גדול", אומר בפסקנות אורי, "אני משחק המון עם החברים שלי או מול ילדים מהארץ ומהעולם. פעם שיחקתי עם ילד מסעודיה. יש הרבה אקשן וזה מצריך טקטיקה. הזמן רץ מבלי להרגיש".
המשחק הממכר הפך ללהיט אדיר ולתופעה תרבותית של ממש, כפי שהיו בעבר משחקים כמו "קנדי קראש" או "פוקימון גו". כך למשל, הריקודים של הדמויות במשחק אומצו על ידי שחקני כדורגל מפורסמים וסלבריטאים אחרים. בימים האחרונים פורטנייט זמין גם במכשירי האנדרואיד, אחרי שעד כה היה ניתן לשחק בו רק במחשבים, קונסולות משחק ואייפונים. הנגישות גדלה עוד יותר, ולילדים יש עוד הזדמנויות לשחק.
ביחידה ללימודי חוץ במכללה למינהל פרסמו לאחרונה מודעה יוצאת דופן, שחיפשה אחר "מרצים לגיימינג ופורטנייט", כחלק מפיתוח של קורס שיעסוק כולו במשחק הממכר. במכללה אומרים כי למעשה מדובר במהלך מקיף הקשור לזיהוי הצורך של הורים ומורים להכיר את עולמם של ילדים, ולא להסתפק רק במאבק יומיומי על הגבלת שעות חשיפה למסך.
"הדרכה שתנגיש את העולם של הילדים"
"אנחנו מחפשים קורסים שעוסקים בחדשנות הטכנולוגית, כולל מה שקורה בעולם
הגיימינג שתופס חלק נכבד מהחיים של הילדים שלנו", מסבירה ד"ר אריאלה ישראלי, מנהלת היחידה ללימודי חוץ. הפופולריות העולמית העצומה של פורטנייט כבר הולידה מחקרים העוסקים במשחק ובהשפעות שלו. "למרות שמדובר במשחק שיש בו הרג ואלימות, יש לצד זה בנייה, וזה למעשה מאפשר לילדים להפיג את הכעסים והאלימות שבתוך המשחק, כך שהאגרסיות יוצאות מול מסך המחשב ולא יוצאות חלילה בעולם האמיתי במפגש עם החברים", אומרת ד"ר ישראלי.
לדבריה, "כאשת חינוך חיפשתי דרך לחבר את ההורים או המורים לעולם של הילדים, בצורה של להכיר את המשחק ולרכוש מיומנות בסיסית שתאפשר למבוגרים לשחק בפורטנייט ולא רק לעמוד עם סטופר ביד ולהגביל את שעות המשחק של הילד. הבנתי שצריכים הדרכה שתנגיש את העולם של הילדים אלינו".
יש הורים שחולקים על הגישה. אורן וסלזם, אב לילד בן 13, מעודד מכך שבנו משחק עם חברים, אבל מודאג מהשעות הארוכות שהוא נשאב למחשב. "הם ממש מכורים למשחק, יום ולילה", הוא אומר. "יש אינטראקציה חברתית כי הם משחקים יחד כמה חברים, אבל צריך אינטראקציה גם במגרש הכדורגל ובפארק. שישתוללו ויעשו ספורט, לא רק דרך המחשב". הכניסה של פורטנייט לעולם האקדמיה מפליאה אותו: "אני לא הייתי הולך לקורס כזה. אני רוצה להוציא את הבן שלי מהעולם הזה, לא להצטרף אליו".
