הלכתי לתרגל יוגה עם אסירים בכלא מעשיהו

צפו באסירים מתרגלים יוגה: 

המכונית שלי מחליקה בטבעיות אל מגרש החנייה הריק, אך אין שום דבר טבעי בסיטואציה שניצבת מולי. נהפוכהו. כל כולה זועקת דיסוננס - יוגה בבית כלא. הטכניקה שתכליתה היא שחרור השלשלאות שכובלות את הגוף והנפש עבור אנשים שאין להם טיפה של דרור.

"לאט לאט החשדנות נסדקה"

האיחור לשיעור מזכה אותי במבטים חשדניים משמונת הגברים שיושבים על מזרנים ברגליים משוכלות. רובם לבושים במדי האסיר הכתומים. קלסתרי הפנים שלהם קשים. לא הקהל בעל ארשת הפנים הנינוחה והגזרה הדקה שרגילים לפגוש בין מזרני היוגה.

להביא את היוגה למקום שהיא לא מגיעה אליו(צילום: דוברות שב"ס)

פרויקט היוגה עבור אסירים החל לפני כשנתיים, פרי יוזמתן של ליאורה קסל ושרון רוט, מורות ליוגה ומתרגלות אדוקות שעובדות עם אוכלוסיות בסיכון.

"אני זוכרת את המפגש הראשון בכלא נווה תרצה", היא משחזרת, "אני זוכרת את התחושה של כניסה למקום שהוא כל כולו חומות וגדרות תיל. זה משהו שמכווץ את הלב. ההפך המוחלט מיוגה. גם מצד שירות בתי הסוהר וגם מצד האסירות הייתה חשדנות גדולה כלפינו וכלפי התרגול. לקח לנו זמן עד שחידדנו את מה שאנחנו רצינו להעביר.

"לאט לאט החשדנות נסדקה. התחלנו לראות את הפירות של התהליך. אסירות הצביעו ברגליים – הן באו שוב ושוב לתרגולים והפכו לשגרירות של הטכניקה באגפים שלהן. המערכת התחילה להבין שמשהו עובד פה. היום אנחנו מנחות שתי קבוצות בכלא נווה תרצה, שתי קבוצות בכלא מעשיהו ושתי קבוצות בכלא השרון ונמצאות במגמת התרחבות מתמדת", היא אומרת בסיפוק.

תחושה של מחנק בגרון. כלא מעשיהו(צילום: אבי מועלם)

"מנסות ליצור חופש מאחורי הסורגים"

אנחנו עוברים לחלק המאתגר יותר של התרגול. השרירים מתכווצים ונמתחים, הדם שוטף את האיברים, הלחיים הופכות סמוקות, דופק הלב מתגבר. כמו בכלים שלובים המחשבות נרגעות, זרם התודעה שוכך, נכנע לתנועות הגוף. ההרהורים על חומות הכלא כמו נעלמות מאליהן. האסירים נעים בטבעיות מתנוחה לתנוחה – מאזנים את גופם על רגל אחת בתנוחות שיווי המשקל, מניפים רגליים מעלה בניסיון לעמוד על הראש.

"התכלית העמוקה של היוגה היא שחרור מסבל – גם נפשי וגם גופני", מסבירה שרון, "האימון הפיזי הוא דרך להתפתחות והיכרות מעמיקה שלנו עם עצמנו. היוגה משתמשת בטכניקות גופניות כדי ליצור מרחב פנימי של שקט ואיזון. התרגול מאפשר לאדם להתבונן על חייו מבחוץ, ולא להיות כל כולו בתוך החוויה. כך המתרגל קונה שליטה על המעשים שלו. היכולת להתנתק מרחיבה את יכולת הבחירה והחופש שלנו. זו המהות העמוקה של היוגה".

הפרויקט, כך מפרטת שרון, מופעל בהתנדבות. "על מנת להרחיב את הפעילות אנו זקוקות לתמיכה", היא מסבירה.

שרון רוט. שחרור מסבל, פיזי ונפשי כאחד(צילום: באדיבות המצולמת)

"אנחנו מנסים ליצור עבור האסירים מרחב של חופש מאחורי הסורגים", מסבירה ליאורה, "גם מאחורי חומות הכלא אפשר לבנות חירות פנימית. יש בקבוצות שאני מדריכה אסירות עולם. הן יישארו כלואות עד סוף חייהן. ועדיין, בתוך המקום הכבול הזה יש להן חופש בחירה.

"יש להן אפשרויות. זה דבר גדול מאוד להבין שגם במקום ללא מוצא אפשר להרגיש חופשי. גם אני מוצאת את עצמי לא פעם כלואה בתוך המחשבות והחרדות שלי. זה כלא שלא תלוי בסורגים, אלא בחומות שהנפש בונה סביב עצמה".

ליאורה קסל במהלך התרגול(צילום: דוברות שב"ס)

"הזמן בכלא הוא מצרך מאוד זול"

השיעור קרב אל סופו. ליאורה מדריכה את האסירים בין תנוחות המתיחות. השרירים נרפים. כמקובל בשיעורי יוגה, התרגול מסתיים במנוחה. האסירים שוכבים פרקדן בעיניים עצומות על המזרן. הנשימה בחדר מעמיקה והופכת קצובה. שאוואסנה.

דהן רוזין מוסיפה ומתארת כי "בניגוד לחיים האינטנסיביים מחוץ לכותלי הכלא, הזמן בבית הסוהר הוא מצרך מאוד זול. אנחנו כל הזמן מחפשים איך למלא את הזמן של האסירים בתכנים שיכולים לעזור להם. הרעיון הוא שאסירים ואסירות שמתחברים לכלי הזה יתרגלו את השיטה באופן עצמאי.

"הכלא הוא מקום קשה. ההרחקה מהחברה היא סנקציה לא פשוטה. יוגה היא עוד כלי שיכול להביא לאסיר איזון, ללמד אותו למצוא מקום רגוע ומחובר לעצמו. יוגה לבדה לא תשקם אף אסיר, אבל היא יכולה לסייע למשימה החשובה של מתן כלים לאסיר שיבטיחו שהוא לא ישוב לכלא", היא מסכמת. 

"גם מאחורי חומות אפשר לבנות מרחב של חופש"(קרן נתנזון ויץ)

"תחושה של חצי סטלה"

ההרפיה מסתיימת. התנועה חוזרת אט אט לגוף. המבע על פני האסירים לא משאיר מקום לבלבול – ארשת פניהם משדרת שלווה. "זו תחושה של חצי סטלה. קצת כמו אחרי ג'וינט", משתף ג' בתום השיעור, אסיר, מתרגל אדוק של השיטה. "בהתחלה הגעתי לשיעורים כדי לשבור את השגרה. אני מוכן לנסות כל דבר שיכול להעביר פה את הזמן. סבלתי מכאבי גב ואמרו לי שיוגה יכולה לעזור בזה. אחרי שנה וחצי של תרגול הכאבים נעלמו".

"נקודת המוצא היא שהאסירים הם גם קורבנות". כלא נווה תרצה(צילום: אלי אטיאס)

"לא שואלים את המתרגלים על הפשעים שלהם"

 אחד מהעקרונות המובילים ביוגה הוא חוסר השיפוטיות – כיבוש הביקורתיות כלפי הזולת וכלפי עצמנו – עיקרון שרחוק מהמציאות השיפוטית של בית הכלא כמרחק מזרח ממערב.

"הפרויקט רואה את האסירים לא רק כתוקפים, אלא קודם כל כקורבנות", משיבה שרון, "הרוב המוחץ של האסירים הם אנשים שסובלים מטראומה מורכבת – אנשים שהיו חשופים לעוני, התעללות והזנחה בכל הרמות – ברמה הגופנית, הנפשית והמינית.

"האנשים התוקפניים ביותר הם ברוב המקרים קורבנות של תוקפנות בעצמם. זו נקודת המוצא של הפרויקט. אנחנו מנסות להתעלות מעל הדיכוטומיה של קורבן - תוקפן. זה לא בהכרח דבר קל. באחת הקבוצות, למשל, יש אסירה שרצחה את ילדיה. אולי הפשע הכי קשה להכלה, בוודאי עבור אם. חלק מהעבודה שלנו היא לפעול מהמקום הלא שיפוטי.

"אנחנו לא שואלים את המתרגלים על הפשעים שלהם. השאיפה היא להתמקד ברובד הבריא של האדם. לכולנו יש רובד בריא ורובד חולה. היוגה עובדת עם הרובד הבריא. זה לא תמיד פשוט, אבל זו המטרה. זה מפגיש אותנו עם המקומות הכי אפלים, אבל בדיוק אל המקום הזה אנחנו מנסות להביא את החמלה".