חטפה שוק: מירב לא נרגעת
עם לכתה של דניאל לעולם לא נדע איך נראה סוף הוויכוח שלה עם מירב על זכותה להיות בשוק. הבחירה שלה במחנה המאבק באביבית הביאה עליה את סופה, ואנחנו נותרנו עם אדל והצווחות
שבוע לא קל עבר על כוחותינו בנווה אילן. בתחילת השבוע נפרדנו בצער מאלי, שבחר בתבונה לא לבדר את עם ישראל בהתפרצות הכעס הבאה שלו וחזר לעשות לביתו, ובזאת השלים לחמישה את מניין הדיירים שעזבו את הבית או הועזבו ממנו במהלך העונה שלא כדרך הטבע – בהדחה. בלכתו ציווה אלי לאביבית את הלוק היומי של האלמנה ונפל בחוץ על שלומי, החבר החדש של אביבית, שמחזיק רשמית במניות שלה למרות שהוא מכיר אותה שבועיים ואלי מכיר אותה מקרוב מאוד מאוד כבר חודש וחצי. רק אומרת.
אתמול זאת היתה דניאל שהודחה קצת אחרי הניסיונות של המשפחה שלה להסיט אותה מבחוץ למסילה הנכונה מבחינת דעת הקהל – אלי הטוב, למה אתה תמיד לוקח אותם אליך רגע לפני ההתפכחות? – ומאוד הצטערתי כי זה השאיר אותי במתח באמצע השיחה המרתקת בינה לבין מירב, שבמהלכה מירב היתה בשוק אבל רק לרגע, ומיד אחרי זה כבר לא הייתה בשוק, ודניאל ביקשה להסביר לה למה אין לה סיבה להיות בשוק, ומירב התעקשה שדניאל לא תגיד לה אם להיות בשוק או לא להיות בשוק, ומירב אמרה שהיא תהיה בשוק אם היא רוצה להיות בשוק ואף אחד לא יגיד לה לא להיות בשוק. לעולם לא נדע איך עשוי היה להסתיים הדיון הזה. יכול להיות שזה המשיך מפה לשיחה על צ'כוב ויכול להיות שזה עבר לפורנו רך. כולי תקווה שמירב ודניאל ימשיכו בחוץ מהמקום שבו הן הפסיקו ויעלו תיעוד לרשת או לפחות יפרסמו את המסקנות שלהן בכתב.
שיחות ליד האח:
כשהקנאה באביבית מטריפה את הדעת
בלכתה, מספר הנשים איתן אביבית לא תוכל להסתובב בבית קטן לשלוש. לא מדובר באבידה גדולה – דניאל הייתה שילוב מוזר של ישות סמי-אינטיליגנטית שמדי פעם נקטעה בהבלחות של האישיות המתלהמת המקבילה לה (למשל בקטע שבו נבחה על אלי ואביבית כשנכנסו לחדר האח ש"ילכו לחפש לעצמם במה"). ההתפקדות שלה למחנה של מירב קבע את המסלול שלה בבית והיה הרסני עבורה, כי מירב לא מאפשרת לאף אחד לגדול בצל שלה כדי שכס הברזל שלה חס וחלילה לא ירעד. צורות החיים היחידות שמסוגלות להתקיים תחתיה ושאינן מאיימות עליה הן אמבות נטולות עמוד שדרה, שמסוגלות לנשום בסביבה אנ-אירובית ושיש להן שריר אחד בלבד: בלשון.
קיוויתי מאוד שאדל תהיה זאת שתעזוב אבל ההישארות שלה מאפשרת לנו מבט בוחן נוסף על נקבת הריאליטי. היתרון בהעדר התחכום המוחלט של אדל ובעובדה שהיא שקופה כל כך הוא שאין לה מסננים – אין לה את המודעות המינימלית שתגרום לה להסוות את האוגר שרץ בעיגולים בתוך המוח שלה. היא
לא מאמינה שמישהו יכול להפריד בינה לבין דניאל כי היא מאפרת אותה, וזוהי ההוכחה הניצחת מבחינתה שמדובר בחברות נפש. אחרי הקריאות מבחוץ – שתכלס לא מייצגות כלום, רק את הבנאדם שצועק אותן – היא ממלמלת: "אני לא בנאדם כזה, אני לא בנאדם כזה". בכל פעם אני נדהמת מחדש לגלות שאנשים מגיעים ל"אח הגדול" כדי לעבור תהליך אבל הם לא מוכנים לגלות שום דבר חדש על עצמם. הם מגיעים רק כדי להציג לראווה את הבנאדם שהם מאמינים שהם. אדל ביטלה את עצמה מול מירב והיא עדיין מאמינה שזה כרטיס הביקור הכי מוצלח שלה. אם להיות בטלוויזיה זאת הפרנסה שלך אז בבקשה, תביאי משהו, איזה משהו מרענן, איזה בדל אישיות או מינימום מודעות עצמית, במקום לצווח כל היום ולהדביק את כולנו בלקקת.
בפרק הבא: הדיירים שיישארו יבקשו להמיר את מירב בסיגריות.
