הטרדות מיניות, דחייה וריחוק: להיות גרושה חרדית
זה להיות לבד מול המשכיר שמציע לך הצעות מגונות תמורת הנחה בשכר הדירה, זה להיות לבד בבית הכנסת עם הילד כי אין מי שיתפלל איתו בעזרת הגברים, ולהתכווץ בשוק ארבעת המינים. להיות גרושה חרדית זה להיות אשמה - הרי את בחרת בזה, אז שאי בתוצאות
להיות גרושה חרדית זה להגיע עם דופק מואץ לפגוש בעל דירה שסוף-סוף, אולי, יסכים להשכיר לך את הדירה שלו, אבל ידרוש מחיר מופקע. וכשאת תבקשי שיוריד קצת מהמחיר - הוא יענה בחיוך ערמומי: "ת_ _י לי, ואני אוריד לך" (בטוחה שהצלחתם להשלים לבד).
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
להיות גרושה חרדית זה לנהל מולו את השיח המתועב הזה עם אפס הבנה איך להגיב עכשיו, ועם אפס מסוגלות להעיף לו סטירה, או לגשת לתחנת המשטרה הקרובה, או סתם להרים טלפון לאבא ואמא. ואלוהים עדי שמעולם לא נחשדתי בפלרטוטים או בנחמדות יתר, בטח לא באותה תקופה ראשונה לאחר הגירושין, כששביס כיסה את ראשי ועיניי אדמו מבכי.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- 11 חודשים במניין: למה אמרתי קדיש על אמא/ ד"ר נעמי באום
- מניו ג'רזי - לסיירת: "זו חובתנו להגן על העם שלנו"
- "אם אין אמת אחת, אין אמת בכלל"
להיות גרושה חרדית זה לשמוע מהחוקר המשטרתי שנועץ בך מבטים, את המשפט: "אם הייתי קצת יותר צעיר, מה הייתי עושה לך", ולחרוק שיניים ולשתוק, ולהיגרר איתו לחצר להפסקת סיגריה באמצע החקירה, כי את צריכה אותו בצד שלך, לעזאזל. ככה זה עובד.
זה להיות אשמה
להיות גרושה חרדית זה להושיב את הילד לצידך בבית הכנסת, בעזרת הנשים, כי אין מי שיישב לידו, ואין מי שיראה לו איפה אוחזים בתפילה, ואין מי שיסביר לו על אילו מהקטעים מדלגים, איפה עומדים ואיפה יושבים. ולא לכולן הזדמן לזכות בשכן טוב לב (ובעיקר חד עין ומלא תקווה, שלא תחיו באשליות) - או בבני משפחה שגרים בקרבת מקום ולוקחים אחריות בלי לגלגל עלייך אשמה ולתבוע דמי-בושת.
כי להיות גרושה חרדית זה להיות אשמה, הרי את התגרשת. את בחרת בזה. אז עכשיו שאי בתוצאות וסעי לנו מהעיניים ויפה שעה אחת קודם, שנה אחת קודם. כמה שיותר קודם. זה להיות רגילה שמדלגים עלינו בכל תחום בחיים.
להיות גרושה חרדית זה לנסות ללמוד משנה וגמרא לא מתוך פמיניזם לוהט, ולא כי הוויות אביי ורבא קורצות לי - אלא פשוט כי יום אחד אצטרך לשבת וללמוד עם בני, ואין אף אחד אחר שיעשה את זה. זה הכול.
זה להיות הכי לבד
להיות גרושה חרדית זה להתכווץ בשוק ארבעת המינים, לבכות מעזרת הנשים בשמחת תורה, לדמם בלב בברכת "כל הנערים", להאיץ דופק כשיש לך תקר בגלגל, לחוש חוסר אונים טוטאלי בכל ערב שבת, ולהתדפק על דלתות שכנים כדי להיעזר בכל ברז דולף ונורה שרופה.
להיות גרושה חרדית זה להיות הכי לבד. נורא קל לנו לקבל את זה שאלמנות הן אומללות (התורה אפילו ייחדה עבורן פסוקים ותקנות). אז תדעו לכם שגם גרושות יכולות להזדקק לעזרה, וגרושות חרדיות עוד הרבה יותר, ושגרושות חרדיות למשפחה חרדית - זה כבר הטופ של הטופ. כי גם מי שאמורים להגן עלינו ולדרוש את טובתנו האמיתית, לא בסביבה.
כלומר, הם שם, בעיניים עצובות ומאשימות שרק רוצות לראות אותך רחוקה או מתחתנת מהר-מהר ומפסיקה להמיט קלון ולפגוע בשאר בני המשפחה (ואופס, אחותך הקטנה לא סיפרה בפגישות שיש לה אחות גרושה, אז מה עושים במסיבת האירוסין כשסופרים חתן אחד פחות? מתמודדים).
תפקחו עיניים, תסתכלו עליהן
הן האחיות שלכן, הדודות, בנות הדודות, השכנות, החברות. הן לביאות. תנו להן כבוד, תתייחסו אליהן כאל בני אדם. הגרושה הזאת מתאמצת לשרוד את החיים פי כמה וכמה מכם. ואתם יודעים מה? לפעמים צריך רק נוכחות.
היא סוגרת חוזה? לכו איתה. בעל הדירה בא לבדוק משהו? שבו אצלה בסלון. מגיע טכנאי מזגנים? חשמלאי? תישארו איתה על הקו לפחות. ואני פונה לחברים ולחברות, למרות שנוכחות גברית מסייעת יותר. נכון, זה עצוב ואולי לא פמיניסטי כל כך, אבל במלחמה הכול מותר - ולצערי אנחנו עדיין שם.
זוכרים את החשבון של רש"י על המשקל שנשאו המרגלים, "וישאהו במוט בשניים"? אז כאן אין שניים. יש אחת. תנו לה כבוד.
לפנייה לכתב/ת 
