איציק קלה: "הטיפולים בסרטן הפכו אותי לשבר כלי"
איציק קלה בקושי הספיק לברך על החלמת אשתו שכמעט נרצחה בפיגוע יידוי אבנים וקיבל את הבשורה: אתה חולה בסרטן. "הייתי סיעודי תקופה ארוכה, ירדתי 40 קילו, איבדתי את השיער והתביישתי", הוא מספר בריאיון חושפני שמתפרסם במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות". עכשיו, כשקרב הבלימה שלו נגד המחלה מתקדם הוא מרשה לעצמו לחזור גם להופעה שחשב שהיא האחרונה בחייו. צפו
כתב: אבי שושן, צלם: גיל יוחנן
איציק קלה עמד בפתח הבית שבו ישב השר משה כחלון שבעה על אמו. רגע לפני שנכנס לנחם את האבלים, הוא קיבל טלפון שלו הוא חיכה שנים. על הקו: המכון האונקולוגי בבית החולים הדסה, שם הוא מטופל במחלת הסרטן. "הגידול הצטמצם ולמעשה נמצא בנסיגה מלאה", נאמר לו. רועד, הוא נכנס אל הבית. מולו ישבו פוליטיקאים בכירים, הרמטכ"ל לשעבר, בני גנץ ו"מי לא", לדבריו.
"הייתי מבולבל ונסער ופתאום בא מישהו ואומר לי, 'משה אמר שתבוא לשבת לידו' ולקח לי את היד מול כולם ופילס לי את הדרך עד אליו. משה קם ורואה אותי ככה רועד. שואל אותי, 'מה קרה?' ואני מתקרב לאוזן שלו ואומר לו איזה בשורות טובות קיבלתי לפני דקה. שנינו היינו המומים ואני מתחיל לבכות והוא בוכה יחד איתי".
ארבע שנים קשות עבר קלה. זמר הנשמה שהפך במרוצת השנים למוסד תרבותי בזמר הים־תיכוני חטף בזו אחר זו מכה אחרי מכה. זה התחיל בזמן מבצע צוק איתן. ציונה אשתו, שיושבת לצידנו ליד השולחן בביתם, משחזרת: "הלכתי עם הבת שלי לקניות. בדרך חזרה לביתה בצור הדסה נער ערבי זרק עלינו אבן וקיבלתי בומבה בראש. היה בלגן ועד שפינו אותי שכבתי חצי שעה על הידיים של הבת שלי כולי שותתת דם. הילדה עד עכשיו בטראומה. היא לא הפסיקה לצעוק, המחבל נבהל ולא הצליח לעשות וידוא הריגה כמו שרצה. חודש שכבתי בטיפול נמרץ וכבר אמרו למשפחה להיפרד ממני. קרה נס והצלחתי לצאת מזה. הייתי מאושפזת שנה, כולל השיקום. עד היום אין לי תחושה בחלק השמאלי של הפנים שלי".
בעוד הם מנסים להתאושש מהפציעה הקשה של ציונה, קלה חטף את מה שהוא מכנה "המחלה". אחרי שחש נפיחות בגרון ועשה ביופסיה, בישרו לו הרופאים שנמצא בגופו "גידול שלב 4 במערות האף בפנים לאורך הצוואר עד לגרון. המקום הכי קריטי לזמר. נס שזה לא הגיע למיתרי הקול".
ומה הרגשת באותם רגעים?
"הרגשתי שחרב עליי עולמי. הייתי פתאום בחוסר אונים גדול מאוד. הרופא הורה לי להפסיק להופיע באופן מיידי כדי שאתחיל עם כימותרפיה והקרנות כי אסור לבזבז זמן. הייתה הופעה אחת שלא יכולתי לבטל בתיאטרון ירושלים".
איך מצליחים לשמח מאות אנשים כשבפנים אתה מרוסק?
"חששתי מאוד והייתי לחוץ. הלכתי לקבר של שמואל הנביא, השתטחתי ובכיתי וביקשתי מאלוהים שייתן לי את הכוחות לעמוד על הבמה ולא ליפול. שום נגן ושום בנאדם בקהל לא ידע מה עובר עליי חוץ מהבת שלי שרק ישבה וגיג'דרה כל המופע מבכי. זו הייתה ההופעה הכי מוצלחת שהייתה לי בכל הקריירה. הייתי בטוח שזו ההופעה האחרונה שלי אי פעם. חזרתי הביתה ובכיתי עד הבוקר".
הריאיון המלא במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות"
