תובעת הסתירה שיחה - וגרמה לזיכוי פדופיל

נציב התלונות על הפרקליטים, השופט בדימוס דוד רוזן, ממליץ לפרקליט המדינה שי ניצן לנקוט צעדים מנהליים חריפים נגד פרקליטה ששורת מחדלים בהתנהלותה גרמה בין היתר לזיכויו של פדופיל מביצוע שני מעשים של תקיפת ילדים. הדברים כלולים בחות דעת שהעביר הנציב רוזן לפרקליט המדינה המתפרסמת ברגעים אלה. באורח יוצא דופן מי שהעביר את התלונה על הפרקליטה היה שופט מחוזי. רוזן מצא כאמור כי התלונה מוצדקת.

בחוות הדעת נכתב כי פסק דין שהועבר לנציבות על ידי בית המשפט המחוזי, מתח ביקורת אודות שתי הערכות מהימנות, השונות זו מזו באופן מהותי, שנכתבו על ידי חוקרת ילדים בתיק שבו הואשם הנאשם בביצוע מעשים מגונים בשתי ילדות. זאת, לאחר שבחוות דעתה הראשונה כתבה חוקרת הילדים כי היא "מתקשה להעריך את מהימנות דבריה" של אחת מקורבנות העבירה, ובשנייה - כי היא מעריכה שהילדה אכן חוות סיטואציה מינית עם הנאשם. במסגרת חקירתה הנגדית של חוקרת הילדים, ביקש הסנגור לברר מי זה שגרם לחוקרת הילדים להוציא תחת ידיה את הערכת המהימנות השנייה. או אז התברר כי התבצעה פנייה לחוקרת הילדים על ידי גורם בפרקליטות, שבשמו לא נקבה.

בית המשפט הורה לפרקליטות לגלות את מלוא המידע בפני ההגנה אודות הפנייה לחוקרת הילדים. כן נתבקשה התובעת לגלות את זהות אותו אלמוני פלמוני בפרקליטות ששוחח עם חוקרת הילדים, כדי שזה ייתן עדות אודות הפנייה ותוכנה. כשלושה חודשים לאחר החלטה זו של בית המשפט, הודיעה התובעת בתיק כי "החומר המבוקש בגינו הורה בית המשפט הנכבד על העברתו לידי ההגנה אינו קיים וגם לא היה קיים סמוך להערכתה של הערכת המהימנות המתוקנת על ידי העדה". בשלבים האחרונים של ההליך המשפטי נגד הנאשם, כשנתיים לאחר הודעה זו, ולאחר שבית המשפט הנכבד עורר את הסוגיה שוב ושוב, התגלתה תמונה עובדתית שונה.

נציב הביקורת, דוד רוזן(צילום: עופר עמרם)

בחיפוש שערכה התובעת, כך על פי הודעתה לבית המשפט בשלב הסיכומים, מצאה מסמך שנכתב על ידה ויש בו כדי לתעד שיחתה עם חוקרת הילדים. בגין טעות, כך אמרה התובעת לבית המשפט, לא נכלל המסמך בחומר החקירה. לדבריה, לא זכרה שהיא זו שיצרה קשר עם חוקרת הילדים.בסופו של יום, הגיע בית המשפט למסקנה, כי הקשר בין הפרקליטה המטפלת בתיק לבין חוקרת הילדים הוא שהוביל לשינוי חוות דעתה של חוקרת הילדים, מהערכת המהימנות המקורית להערכה אחרת, הנוחה יותר, בלשון המעטה, לפרקליטות. נוכח התנהלות זו של התובעת בתיק, הועבר פסק הדין לבחינתו של נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות.

הפרקליטות בהתייחסותה טענה כי השינוי בהערכתה של חוקרת הילדים לא היה כה מהותי, וכי לאור חוות דעתה הראשונה שהציבה סימני שאלה באשר לקביעות מהימנות המתלוננות, ניתן, ואף ראוי היה, לפנות אל חוקרת הילדים בבקשת הבהרה. עוד ציינה הפרקליטות כי בשל תקלה לא צורף תיעוד השיחה לחומר החקירה שהועבר לסנגור, וכי שנתיים לאחר מכן לא זכרה התובעת את התיעוד האמור ולא איתרה אותו בחיפוש שערכה, עד לשלב הסיכומים. לגישתה, פעלה התובעת בתום לב, והפגם שנפל הינו טכני בעיקרו, אך בשל אי גילוי במשך זמן רב משמעותו הורחבה. הנציב קבע בהחלטתו כי נפל פגם חמור בהתנהלותה של התובעת.

הנציב לא חלק על גישת הפרקליטות, כי בעצם קיומה של השיחה בין הפרקליטה המטפלת לבין חוקרת הילדים, בין מועד נתינת שתי חוות הדעת, לא נפל כל פגם. עם זאת, לדבריו על תובע שמקיים דו שיח שכזה עם מומחה מטעמו מוטלת חובת תיעוד -

בכתב בצורה סדורה, מלאה ובהירה, ובזמן אמת, של חילופי הדברים שנתקיימו בין הצדדים, וכן מוטלת על התובע החובה לוודא שתיעוד זה יוכנס לתיק החקירה ויועבר במסגרת רשימת החומר לסנגור.

פרקליט המדינה, שי ניצן(צילום: אלכס קולומויסקי)

התובעת לא וידאה, כי תיעוד השיחה יועמד לעיון ההגנה לאורך מספר שנים בהם התנהל התיק, כאשר מוחוור לכל שמדובר בחומר חקירה מהותי וחשוב. יתרה מזו, לאחר פרסום הכרעת הדין, נתגלו שתי תכתובות דוא"ל נוספות מאת התובעת אל חוקרת הילדים בנושא חוות הדעת, שלמותר לציין, לא הועמדו לעיון ההגנה, וקיומן לא נודע במהלך המשפט עד לבירור התלונה בנציבות.

הדברים לעיל, כך הנציב בהחלטתו, מקבלים נופך חומרה נוכח הצהרתה של התובעת בעניין זה כי החומר המבוקש אודות פניית הפרקליטות לחוקרת הילדים, אינו קיים וגם לא היה קיים - הצהרה שניתנה 140 ימים לאחר החלטת בית המשפט. התנהלות זו מובלטת ומתחברת להתנהלות התובעת בשלב הסיכומים, כפי שיפורט להלן.

במהלך סיכומי התובעת, התעקש בית המשפט על חשיפת זהותו של הגורם בפרקליטות שביצע את הפנייה לחוקרת הילדים. בית המשפט הביע עמדתו בצורה מפורשת ונוקבת, שראוי להעיד את אותו פרקליט על מנת שהתמונה בפני בית המשפט תהיה ברורה. אך התובעת נמנעה מלציין בפני בית המשפט, פעם אחר פעם, כי לא מדובר בפלמוני, אלא כי זו היא ששוחחה עם חוקרת הילדים. ניתן לתמוה ולהעלות השערות מדוע נהגה כפי שנהגה התובעת נוכח שאלות בית המשפט, אך ברור שתשובותיה הסתירו עובדה שצריכה הייתה להיות גלויה לבית המשפט, כמו גם לסנגור, שהנושא של השינוי בחוות הדעת של חוקרת הילדים שימש מרכיב מרכזי בהגנתו.

באלה הדברים, קבע הנציב, כי לא ניתן בשום פנים לומר, כי עניין לנו בתקלה טכנית בעיקרה. מדובר כאן בהתנהלות של התובעת, שמנעה מההגנה עיון בחומר חקירה. התנהלות שתרמה, בסופו של הליך, לזיכויו של הנאשם.

הנציב כתב כי אילולא חוקרת הילדים הייתה מציינת בחקירתה הנגדית שהתבצעה אליה פנייה על ידי גורם בפרקליטות בין כתיבת הערכת המהימנות הראשונה לבין כתיבת הערכת המהימנות השנייה, פנייה זו היה נותרת סמויה לחלוטין מעיני הסנגור ומעיני בית המשפט, וחמור מכך - יכול והנאשם היה מורשע בביצוע עבירות לא לו.

בתום הבירור, קבע הנציב כי בהתנהלותה של התובעת נפלו הפגמים הבאים:

א. התובעת לא תיעדה שיחה שקיימה עם חוקרת הילדים בזמן אמת;

ב. התובעת לא וידאה בשום שלב לאחר כתיבת המזכר, כי הוא הוכנס לתיק החקירה, או כי הוא נכלל ברשימת החומר שהועברה לסנגור; כמו גם שתי תכתובתו דוא"ל נוספות ששלחה לחוקרת הילדים.

ג. התובעת הצהירה בפני בית המשפט הצהרה לא נכונה.

ד. התובעת לא מילאה אחר החלטת בית המשפט במועד סביר, אלא לאחר חודשים ארוכים.

ה. חרף פניית בית המשפט בנושא מצאה התובעת להסתיר את העובדה שהיא זו ששוחחה עם חוקרת הילדים. מדובר בעובדה משמעותית שהייתה חשובה בעיני בית המשפט, כמו גם עבור הסנגור.

מהפרקליטות נמסר בתגובה: "עם קבלת פסק הדין נערך הליך הפקת לקחים שכלל לימוד יסודי של פסק הדין, לרבות הביקורת שהופנתה בו כלפי הפרקליטה, התקיימה פגישה עם גורם בכיר במשרד הרווחה האחראי על חקירות ילדים וכן הודגשה לפרקליטים חשיבות תיעוד מסמכים ותיוקם כראוי.

"נבקש להדגיש כי אין חולק על כך ששתי חוות הדעת של חוקרת הילדים, הראשונה והשנייה, היו בפני הסנגור במסגרת חומרי החקירה שנמסרו לעיונו, וכן בפני ביהמ"ש בעת עדותה של חוקרת הילדים, וכן העובדה כי השינוי בין שתי חוות הדעת נעשה לאחר שיחה שהתקיימה עם גורם בפרקליטות. ביקורת הנציב נגעה לשאלות שהפנה בית המשפט לפרקליטה באשר לזהות הפרקליט שקיים את הקשר עם חוקרת הילדים. עוד יש להביא בחשבון כי הפרקליטה בעצמה, בשלב הסיכומים לאחר שאיתרה את התכתובת בינה לבין חוקרת הילדים, הודיעה על כך לבית המשפט. בניגוד למשתמע, חרף הליקויים שבהתנהלות הפרקליטות, לא מהם נבע זיכויו של הנאשם".