האשימה מתווכת בגניבה – ותפצה על לשון הרע

מתווכת נדל"ן ערכה סיור בדירת לקוחה, שלאחר מכן טענה להיעלמות טבעת. בביהמ"ש נקבע שלא היה ביסוס להאשמות, ובעל הדירה תשלם 9,000 ש'

עו"ד דב יורוביץפורסם: 21.08.18 , 22:21

בית משפט השלום בנתניה קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעה שהגישה מתווכת נדל"ן נגד לקוחה שטענה באוזני קולגה שלה שהיא גנבה מדירתה טבעת זהב יקרה. השופט אלי ברנד קבע כי בהיעדר הוכחה לגניבה מדובר בלשון הרע, ולכן בעלת הדירה תפצה את המתווכת בכ-9,000 שקל.

התובעת הגיעה בספטמבר 2016 לדירתה של המוכרת עם מתווכת נוספת שעמה נהגה לשתף פעולה, על מנת להראות את הדירה ללקוח שהתעניין ברכישת הנכס. לדבריה, מיד לאחר שהסתיים הסיור בדירה, התקשרה בעלת הדירה למתווכת השנייה ואמרה שתוך כדי הביקור נעלמה מהשולחן בדירתה טבעת זהב. היא שאלה אותה אם ידוע לה על היסטוריה של גניבות קודמות של התובעת וציינה כי בדירתה יש מצלמות אבטחה שתיעדו את הגניבה.

לשון הרע

לא סייע לדומרני: חבר מועצה יפוצה על לשון הרע

עו"ד אסף גרינבוים

במהלך ישיבה ב-2015 תקף סגן ראש העיר אשקלון דאז אפי מור את חבר המועצה שלמה כהן וטען שהוא חבר בארגון פשיעה. זה יעלה לו 70 אלף ש'

לא סייע לדומרני: חבר מועצה יפוצה על לשון הרע

בתביעה שהגישה המתווכת היא טענה שבעלת הדירה אמרה לעמיתתה שהיא גנבת והעלילה עליה שפוטרה מעבודתה הקודמת בשל גניבה. לדבריה, ההאשמות הקשות לגביה מהוות פרסום לשון הרע שנעשה בכוונה לפגוע בה, ועל כן יש לחייב אותה בפיצוי של 120 אלף שקל ללא הוכחת נזק.

מנגד טענה בעלת הדירה שסיפרה על חשדה רק למתווכת הנוספת, וזאת משום שעמה היא התקשרה לצורך מכירת הדירה והיא ראתה בה אחראית להתרחשות.

היא הוסיפה שבביתה מותקנות מצלמות חיצוניות בלבד, והכחישה שאמרה שראתה בהן את התובעת לוקחת את הטבעת מתוך הדירה. לדבריה היא לא האשימה את התובעת בגניבה אלא רק ביקשה לברר זאת.

השופט אלי ברנד בחן את הראיות שכללו תוצאות בדיקת פוליגרף שביצעו הנתבעת והמתווכת. הוא קבע שהוכח כי בעלת הדירה ציינה בפני המתווכת שבידיה ראיות מצולמות לכך שהתובעת נטלה את הטבעת – וזאת כמנוף להפעלת לחץ עליה.

נקבע כי דברי הנתבעת למתווכת בנוגע לתיעוד - שלא היה ולא נברא - הם בגדר פרסום לשון הרע בהתאם לחוק איסור לשון הרע.

לאחר שהחליט באופן עקרוני כי בעלת הדירה פרסמה לשון הרע על המתווכת, קבע השופט ברנד שהתנהלות הנתבעת כיוונה בעיקר להשבת הטבעת לידיה. לפיכך היא צמצמה את היקף הפרסום רק למי שסברה שיש לה קשר עם התובעת, שיאפשר ויסייע להשיב לידיה את הטבעת – ובכך הקטינה את היקף הפגיעה.

כתוצאה מכך התרשם השופט ברנד שבעלת הדירה לא התכוונה לפגוע במתווכת, שלא זכאית לקבל כפל פיצוי בהתאם לחוק איסור לשון הרע. הוא קבע לזכותה פיצוי בסך 9,000 שקל בלבד, ובנוסף הנתבעת חויבה לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 8,006 שקל.