ישראל חופשת
כל מי שבטוחים שכבר "עשו" את יוון מוזמנים לאי קורפו. יש אפילו ארמון אמיתי בראש גבעה
הגיעו ימי בין המצרים. החצי השני של אוגוסט נפל עלינו כרעם ביום בהיר, ואיתו הימים השחורים שבין סיום הקייטנות לבין פתיחת שנת הלימודים. אלה הימים שבהם ילדי ישראל פורקים כל רסן, והורים ישראלים יוצאים מדעתם. אלה גם הימים שבהם סבתות ישראליות מודרניות מפקירות עמדה תחת אש. הן לא דופקות חשבון לאף אחד, נוטשות את ההורים לחסדי הנכדים, ויוצאות להן לטיול מאורגן של סבתות. אבל למה, סבתא, למה דווקא בשבועיים האחרונים של אוגוסט?
אלה הימים שבהם אולם היוצאים בנתב"ג כורע תחת העומס של משפחות ישראליות שנוסעות לחו"ל. הורים לחוצים צובאים על הדלפקים, ילדים היפראקטיביים הולכים לאיבוד בתורים הארוכים, ומכל עבר מביטה בבלגן הזה, בחיוך צונן של מיליון דולר, בר רפאלי, מאחורי משקפי השמש שלה. היי שלום, בר. גם אנחנו נסענו לחו"ל. לאן נסענו? טוב, אז עכשיו מגיע רגע האמת.
לשמור סוד או לעורר קנאה?
כי עכשיו אני חייב לבחור באחת מבין שתי חלופות, ששתיהן ישראליות לחלוטין: הראשונה – לא לספר לאן נסענו. לשמור על הסוד, להתעטף בעמימות, ולהתענג על התחושה שמצאנו גן עדן יפהפה, זול, מסביר פנים, ונטול ישראלים כמעט לחלוטין. השנייה – לרוץ ולספר לחבר'ה. אני בוחר בשנייה, כמובן.
אז ככה: נסענו לאגיוס גורדיוס, כפר קטן בחוף המערבי של האי קורפו. שכרנו שם דירה, במרחק הליכה מחוף הים המושלם, בלב נוף מן החלומות. את האי קורפו הישראלים כבר גילו, יש לכאן טיסות שכר (לא זולות בכלל), אבל הכפר אגיוס גורדיוס, כך לפחות אני רוצה לחשוב, הוא הברקה שלנו. עשרים וחמש דקות של נהיגה אתגרית משדה התעופה, בכבישים המתפתלים והמפחידים של האי, והגעתם לגן עדן. כבר היינו בקורפו לפני שלוש שנים, בילינו אחרי צהריים אחד על החוף ובכפר, והשנה חזרנו לכאן באופן ממוקד.
לאלה שנדמה להם שכבר "עשו" את איי יוון, ואין מה לחדש להם בתחום הזה – מזומנת הפתעה. האי קורפו לא נמצא בים האגאי אלא בים היוֹני, והוא לא דומה לאיים המוכרים הנצלים בשמש. הוא ממוקם ממערב ליוון, לא רחוק מן החוף האלבני, במרחק קצר מן המגף האיטלקי והים האדריאטי. האי מיוער ורענן, וגם בקיץ – ירוק ירוק ירוק. אפילו שדות הבור ירוקים כאן.
לאלה מאיתנו שהם בוגרי לבנון, המורדות המערביים של האי מזכירים מאוד את המורדות המערביים של הרי השוף, רק בלי המחבלים ובלי הסורים. והאמת, גם בלי הרבה ישראלים. המקום היחיד באי שבו אחת מכל שלוש משפחות היא ישראלית, היא חנות ג'מבו, בעיר הבירה קרקירה.
כולם הלכו לג'מבו
על ג'מבו שמעתם? יכול להיות שכן, כי כמעט בכל עיר גדולה ביוון יש סניף של החנות הזאת. ג'מבו היא כמו הקומה התחתונה של איקאה, רק בעשירית המחיר, ולעיתים קרובות גם האיכות בהתאם. זאת רשת חנויות שפרוסה ביוון, בולגריה, רומניה ועוד לוקיישנים נבחרים בדרום-מזרח אירופה. הכול תוצרת סין, כמעט הכול ביורו, רק להעמיס, ולקוות שהמזוודות ייסגרו כשיגיע הזמן לחזור לארץ.
בכלל, עניין המחירים כאן הוא מדהים. הכול אבל הכול הרבה יותר זול ביוון, וטוב שכך. כי כל בוגרי טורקיה שהחליטו – כמוני – להחרים את ארצו של הרודן הרשע ארדואן, יכולים לבוא לכאן, להרגיש בבית, ולחוש באופן בלתי אמצעי את הנס הכלכלי הישראלי (כלומר, להרגיש שהכסף שלכם קונה המון).
איזה עוד אטרקציות יש באי? בנוסף לג'מבו, היו עוד שני מקומות שבהם פגשנו ישראלים לרוב: הראשון הוא פארק המים אקווה-לנד, שהוא מסביר פנים וחוויה מרנינה, והשני הוא ארמון הנסיכה סיסי, ארמון אמיתי בראש גבעה, קיטש יפהפה ממפנה המאה ה-19, בלוקיישן מושלם. אם לא מספרים לילדים את מה שלא צריך לספר (שהנסיכה היפה סיסי נרצחה, בנה היחיד התאבד, ואת הארמון קנה הקייזר הגרמני מחרחר המלחמה וילהלם השני), אז ביקור בארמון מעניק לכל המשפחה קפיצה קטנה של חצי יום לארץ האגדות.
אפשר גם לבקר בבית הכנסת היחיד באי, ולשמוע על הקהילה היהודית המפוארת ששיגשגה כאן 1500 שנים, ונרצחה כמעט כולה ביום אחד באושוויץ. כמה מן היהודים הבודדים ששרדו הוסתרו על ידי שכניהם היוונים באי הקטן והסמוך אריקוסה. כמעט כל תושבי האי, שסיכנו בכך את חייהם, היו שותפים לסוד הזה. איש מהם לא הלשין לגרמנים, וזהו אחד הסיפורים היפים ביותר ששמעתי על התקופה השחורה ביותר בתולדות האנושות.
עצי זית על סטרואידים
אבל האטרקציה האמיתית של קורפו בכלל, ושל אזור אגיוס גורדיוס בפרט, היא הטבע: כל כך יפה כאן, שפשוט קשה להאמין. האקלים הים-תיכוני מגיע כאן לשיאים חדשים, וזה נראה כאילו הטבע המוכר של ארץ ישראל שלנו קיבל שידרוג למחלקת עסקים בקורפו. עצי הזית שגדלים בכל מקום מגיעים כאן לגובה של עשרה מטר, עצי התאנה ואגוזי המלך כורעים תחת כובד הפירות, ואלה מאיתנו שקראו בילדותם את ג'ראלד דארל ("משפחתי וחיות אחרות") ישמחו לשוטט בנופים שבהם למד הסופר האנגלי לאהוב את הטבע.
ולסיום, כמה מילים של נחמה להורים הישראלים שיוצאים מדעתם בחופשת הקיץ. כותב שורות אלה הוא אב גאה לחמישה ילדים, שחלק מהם עדיין קטנים. ובמהלך שנות ההורות הארוכות שלי למדתי דבר אחד: שגן העדן והגיהנום, בניגוד למה שחשבתי, אינם רחוקים זה מזה. במהלך יום רגיל של חופשה רגילה עם הילדים תמצאו את עצמכם נמסים מרוב אושר ואהבה, כמה דקות אחרי זה מחניקים בקושי דחף רצחני/אובדני, ושוב, בלי למצמץ, חוזרים לגן העדן של המשפחה הגרעינית המאושרת. חופשה נעימה.
לפנייה לכתב/ת 
