ביקורת סרט: "משודרג" - האמת? הופתענו לטובה
צוות השחקנים לא מוכר או מוכשר ואת הרעיונות בבסיסו כבר ראינו על המסך, אבל "משודרג" מצליח לספק הנאה מפתיעה. שילוב מסוגנן בין קונבנציות מוכרות הופך אותו ליצירת מד"ב-אימה מומלצת
לפעמים זה קורה בשעות הקטנות של הלילה. במהלך שיטוט אקראי בין ערוצי סרטים נתקעים על משהו עם שחקנים אנונימיים, ערכי הפקה דלים, ומה שנראה כמחזור שבלוני של קלישאות אקשן, מד"ב או אימה. לאחר כמה דקות של בהייה פתאום מכה בך האפשרות ש – וואלה...זה לא רע. חוויה בלתי צפויה של הנאה שיש בה ערך מוסף. כמו קבצן שמוצא כריך מושקע בתוך פח זבל.
"משודרג" (Upgrade) הוא סרט המתאים להיות תגלית מרגשת ב-3 לפנות בבוקר, אבל גם על מסך הקולנוע ההיתקלות בו משמחת. סרטי מד"ב-אימה דלי תקציב בדרך כלל לא מוקרנים בארץ מחוץ למסגרת של פסטיבל אוטופיה. יוצר הסרט הוא התסריטאי-שחקן-במאי האוסטרלי לי וואנל המוכר לחובבי אימה כשותף משמעותי בסרטיו של ג'ימס וואן. הוא התסריטאי של שלושת הפרקים הראשונים בסדרת "המסור" וכן בסרטי סדרת "הרוע שבפנים" (את הפרק השלישי מ-2015 הוא אף ביים).
לעוד ביקורות קולנוע:
"משודרג" הוא הסרט השני שוואנל מביים, והוא טוב מספיק בכדי להצדיק עליית מדרגה בהפקת סרטו הבא. השחקנים המשתתפים יבליחו בזיכרונם של צופים מועטים, וחלקם מפגינים כישרון מוגבל שלא מבטיח עתיד מקצועי מזהיר. כמו כן ניכר הפער בין השאיפה לבנות עולם בעל מאפיינים טכנולוגיים ייחודים ותקציב ההפקה הצנוע. ואם נשלים את טור השלילה הרי שהסרט לא מציג מקבץ של רעיונות פורצי דרך. מול כל החסרונות שנמנו עומד לזכותו של הסרט חיבור בעל ניצוץ מקוריות בין רעיונות שכבר הועלו בעבר, וביצוע אפקטיבי מבחינה סגנונית (במגבלות התקציב). המעט הזה הוא יותר ממה שרוב סרטי המד"ב עתירי התקציב מצליחים לעשות.
הגיבור הוא בחור מכאני בעולם דיגיטלי. גריי טרייס (לוגאן מרשל-גרין) מוצג בדקות הראשונות כאשר הוא עובד במוסך הקטן שלו על שיפוץ מכונית פונטיאק פיירברד. עם השלמת העבודה הוא יוצא לשתות בירה, ומחכה לאשתו אשה (מלני וואלחו) החוזרת מהעבודה במכונית "עתידנית" מגושמת (מגבלות תקציב ההפקה) שבה הנהיגה מתבצעת באופן אוטונומי. כך אנו מגלים שהסרט מתרחש בעתיד המצוי במרחק של שנים ספורות. באופן אירוני האדם השומר על החופש באמצעות טיפוח טכנולוגיה מכאנית מיושנת עומד לאבד אותו לטכנולוגיה דיגיטלית.
גריי ואשה מביאים את המכונית המשופצת לאחוזתו של הרוכש העשיר - טייקון טכנולוגיה, גאון צעיר ובלונדיני ששמו הוא ארון (הריסון גילברטסטון) (ארון קצת מזכיר את אילון מאסק). ארון מציג בפניהם צ'יפ של בינה מלאכותית שנקרא STEM (כמו Stem cell, תא גזע). הוא יכול "לעשות הכל" בהיותו "סוג חדש וטוב יותר של מוח".
בדרך חזרה הביתה המכונית האוטונומית סוטה מסיבות לא ברורות ליעד לא מתוכנן. הם מותקפים על ידי חבורת בריונים עם תכונות גופניות-טכנולוגיות חריגות. אשה נרצחת וגריי הופך למשותק בארבעת גפיו. בלשית המשטרה קורטז (בטי גבריאל – המשרתת השחורה עם הפנים הקפואות והדמעה מ"תברח") לא מסוגלת לעלות על עקבותיהם של התוקפים למרות שהעולם המוצג מרושת במצלמות ובמערכות זיהוי. גריי מגיע לסף ייאוש.
ארון מבקר בביתו של גריי ומציג בפניו פתרון: השתלת STEM בגופו המשותק. כאשר הניתוח יעבור בהצלחה גריי יגלה כי הבינה המלאכותית (קולו של סיימון מיידן) מדברת איתו, מנתחת עבורו מידע, ואף מסוגלת לשלוט ולהניע את גופו. כעת גריי יכול לנסות ולפתור את תעלומת התקיפה.
החלוקה של השליטה על הגוף עם בינה מלאכותית נושאת יתרונות מובהקים. לא רק בניתוח הנתונים וההנעה הבסיסית. כאשר גריי מותקף המוח החדש משתלט על תנועות הגוף ומתפעל אותו במיומנות רובוטית על-אנושית כמכונת קטל. זה מכתיב סגנון אקשן ייחודי עם תנועות ישרות מהירות ("רובוטיות"), ומשלב בתוכו, באופן קומי, את פניו ההמומות של גריי שהופך לטרמפיסט מופתע בזמן שהגוף הנשלט שלו מפגין יכולות על-אנושיות.
מהצד השני, האלימות אותה מפעיל STEM קיצונית למדי. לוואנל יש, כזכור, רקע עשיר באימה, ולכן אין זה מפתיע שכמה מהיריבים של גריי מסיימים את חייהם בדרכים שלא היו מביישות את סרטי "המסור". כל זה בדרך לפתרון התעלומה – הלא לגמרי מפתיעה – מי עומד מאחורי התקיפה? עד שתתקבלנה תשובות, היחסים בין גריי והאינטליגנציה המלאכותית שבתוכו מתחילים להתערער.
אין טעם לנסות להרכיב רשימה של כל הסרטים וכל הנושאים הרלוונטיים ש"משודרג" מהדהד – אבל אפשר להתייחס לבולטים שבהם. מצד אחד אלמנט הגוף הנשלט הנמצא ביסודם של סרטי האימה – מ"הקבינט של ד"ר קליגארי" ועד "תברח". לכך חוברות התמות הפופולריות במד"ב: העסקה הפאוסטיאנית עם הטכנולוגיה המשתלטת על התודעה (תכלית קיומה של הסדרה "מראה שחורה"), אינטליגנציה מלאכותית הבוחנת באופן מנותק את ערך החיים האנושיים (האל 9000 מ"2001: אודיסאה בחלל", מחשב החללית ב"הנוסע השמיני" וכו'). וכמובן מוטיב הגוף הביולוגי-מכאני. בהקשר של תמה זו "משודרג" הוא צאצא ישיר של "רובוקופ" (1987) של פול ורהובן.
יש לא מעט דמיון באופן בו שני הסרטים עוסקים בגוף הפגוע הזוכה לתחייה כישות היברידית טכנולוגית-ביולוגית. גם הגישה הטראשית במודע (המובלטת
ברגעי אלימות קיצונית) נוכחת בשני הסרטים. אך השוואת "משודרג" לסאטירה המבריקה של ורהובן לא עושה עמו חסד. חרף כל הנושאים המגוונים הצצים בו (טכנולוגיות אוטונומיות, תבונה מלאכותית, בריחה לעולמות וירטואליים, עיצוב סייבר-פאנקי של הגוף האנושי) אין בו חזון מלוכד שהיה הופך את הסרט למשמעותי. אך עבור חובבי מד"ב גם מה שיש הופך אותו למהנה ומומלץ לצפייה.
