שתי גישות בהנהגת חמאס: המחלוקת לקראת ההסכם עם ישראל
הארגון אמנם דאג לשמור על פרופיל נמוך, אך שני היריבים משכבר הימים, אל-עארורי וסינוואר, הביאו דעות מנוגדות על שולחן הדיונים. האחד דוחף לנצל את המומנטום ולמקסם הישגים, בעוד השני לוטש עיניים ליום שאחרי אבו מאזן, ומתכנן את השתלטות חמאס על הרשות
אחרי פסק זמן של שבוע ועם סיומו של חג הקורבן, צפויה סוגיית ההסדרה ברצועת עזה לשוב לכותרות בימים הקרובים. אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, חמאס צפוי לחתום בשבוע הבא בקהיר על הסכם הרגיעה עם ישראל אחרי כמה סבבים אלימים של רקטות ותקיפות אוויריות.
עקרונות ההסכם כבר הושלמו ולצדדים נותרו רק כמה דרישות מינוריות. מי שצפוי לחתום על ההסכם בשם חמאס הוא סגן מנהיג הארגון סאלח אל-עארורי שנכנס לאחרונה לרצועה תוך הבטחה מצרית שישראל לא תפגע בו. עיקר הדיונים על הרגיעה עם ישראל התנהלו בעזה, כאשר באופן חסר תקדים התכנסה מרבית הזרוע המדינית של חמאס בתוך הרצועה.
הדיונים התנהלו כשברקע עומדת המתיחות ארוכת השנים בין מנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר לאל-עארורי. מדובר בשתי דמויות חזקות, כוחניות ומשמעותיות בחמאס, אך בעלות אופי שונה. סינוואר הוא אדם תזזיתי יותר באופיו, חושב ושולף מהבטן, נוטה שלא להתייעץ עם מועצות הארגון ומעדיף לעבוד במנגנונים מצומצמים יותר.
מצד שני, אל-עארורי הוא אדם עם השקפה אסטרטגית יותר לטווח הארוך ששואף תמיד להגיע להישגים כלל-פלסטיניים שחוצים את גבולות תומכי חמאס בלבד. אל-עארורי מסתכל היום בעיקר על ההזדמנויות שעומדות לפתחו של חמאס ביום שאחרי אבו מאזן - כשמטרתו היא השתלטות חמאס על אש"ף ומשם על מושכות ההנהגה הפלסטינית. השקפותיו של אל-אערורי מזכירות אמנם את חזונו של חאלד משעל, אך מדובר באדם נצי הרבה יותר ובעל תודעה ג'יהאדיסטית.
בשיחות שניהלה הנהגת חמאס בעזה סינוואר היה זה שדחף לנקיטת קו נוקשה יותר במשא ומתן על ההסדרה ברצועת עזה ועל הרגיעה מול ישראל. סינוואר התעקש כי המומנטום עשוי להביא להישגים משמעותיים ברצועה. או במילים אחרות - לא להתפשר בדיונים במטרה למקסם את ההקלות שאפשר להשיג לתושבי הרצועה.
אל-עארורי, לעומתו, תמך בגישה המתפשרת יותר, משום שלנגד חזונו לא עומדת רק רצועת עזה (בניגוד לסינוואר שאחראי על עזה בלבד ומעוניין ברווחתה), אלא משהו גדול הרבה יותר. כאמור, הוא כבר סימן את הסתלקותו של אבו מאזן כתאריך יעד להצגת קבלות ההצלחה של חמאס לעם הפלסטיני כולו, למרות שלארגון אין תוכנית פעולה מסודרת ומאורגנת ליום שאחרי הנשיא הפלסטיני.
בין שני היריבים ניצב מנהיג חמאס איסמאעיל הנייה אשר כל העת מנסה לפשר ביניהם ולמצוא את דרך האמצע. מכיוון שחמאס שמר על איפול כבד של השיחות הפנימיות, קשה לקבוע באופן נחרץ על הגישה שזכתה לתמיכה גדולה יותר. אולם לאור התבטאויות בכירי חמאס על כך שההסכם נמצא בישורת האחרונה, ניתן להניח שהגישה המתפשרת יותר של אל-עארורי היא זו שאומצה.
חשוב לזכור שאל-עארורי קיבל הרבה כוח וסמכויות בחמאס מאז שמונה להיות מספר שתיים בארגון. הוא אחראי על מדיניות החוץ של הארגון, על החיבור עם חיזבאללה ואיראן וכן על הקופה התקציבית של חמאס. תחומי אחריות שמעניקים לו השפעה גדולה.
בחמאס הבינו: מערכה צבאית - רק במקרה של מחאה עממית
לאורך קמפיין צעדת השיבה והסבבים האלימים הצבאיים שפרצו במהלכו, לא היה ברור היכן בדיוק נמצאת הזרוע הצבאית של חמאס על הסקאלה שבין מאבק עם אופי עממי לבין מערכה צבאית נרחבת מול ישראל.
נראה כי בהסתכלות אחורה, הזרוע הצבאית נרתמה לאסטרטגיה של חמאס והיא תרמה את חלקה בהבאת אנרגיה צבאית חזקה להפגנות באמצעות חבלה בגדר ופריצות לשטח הישראלי.
זאת ועוד – אנשי המחקר והפיתוח של חמאס זנחו לזמן מה את הניסיונות לשפר את רקטות הקסאם ועברו לבצע ניסויים שגרמו לעפיפונים ובלוני התבערה לעוף רחוק יותר ולשאת מטען בעירה אפקטיבי יותר.
הזרוע הצבאית הבינה לעומק את כי מערכה נוספת תוביל למצב זהה או גרוע יותר מההווה, ולפיכך הוחלט בחמאס כי יציאה למערכה נגד ישראל תתבצע רק במידה ותתפתח מחאה ציבורית פנימית שתחייב את הארגון להשליך את המשבר החוצה - לכיוונה של ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
