הבדואים מתרחקים מישראל: "המדינה נתנה את הילדים שלנו מתנה לערבים"
כ-93 אלף תלמידים בדואים לומדים במערכת החינוך, ובמגזר עצמו מתלוננים על מינויים לא מקצועיים, נתוני נשירה כוזבים, הזנחה ואלימות קשה. תושבים מספרים איך המדינה גרמה לניכור. "מביאים מורים ערבים שמטיפים נגד הגיוס לצבא". משרד החינוך: "יש ירידה בנשירה, מטפלים במקרי האלימות". תחקיר
אלימות של מורים כלפי תלמידים, גיוס מורים ערבים במקום בדואים, תחושת קיפוח קשה ומדיניות שמרחיקה אותם מישראל. פעם אחר פעם בשנים האחרונות עלו הבדואים בדרום לכותרות: הפשיעה שהולכת וגוברת, הקצנה דתית והתחברות לנרטיב הפלסטיני. מתחקיר ynet מתברר כי לממשלת ישראל נוח להפריח האשמות, אבל לכל הפחות, גם לה יש חלק ניכר בתופעות הללו.
על פי הנתונים הרשמיים, כמעט 93 אלף תלמידים בדואים לומדים היום במערכת החינוך. מהעדויות שהגיעו לידינו עולה חשד כבד למינויים לא מקצועיים, פרסום נתוני נשירה כוזבים והזנחה. "יש שונות מאוד גדולה בין מנהל למנהל", אומר גורם העוסק בחינוך במגזר הבדואי. "יש מקומות שבהם קורים דברים בצורה יותר טובה, ויש מקומות שבהם הקורים דברים בצורה פחות טובה. הכול תלוי במנהל".
אלימות של מורים
מהעדויות הרבות שהגיעו לידינו, עולה כי מקרי אלימות בבתי הספר במגזר הבדואי מתרחשים לעתים קרובות, גם על ידי אנשי הצוות. "בהחלט יש אלימות בחלק מבתי הספר הבדואים, מצד המורים", אומר אותו גורם. "אם היה עשירית מזה במגזר היהודי - זה לא היה יורד מסדר היום".
נגלה, אם לילדים מהדרום, טוענת כי לעתים האלימות היא תוצאה של פערים בין המורים לבין התלמידים, וגם בין התלמידים לבין עצמם, על פי הזהות השבטית. "אחד הילדים בכיתה של הבן שלי לא הכין שיעורי בית", היא מספרת. "כשהמורה גילה את זה, הוא דפק לו את הראש על השולחן שוב ושוב עד שירד לו דם, ואז ביקש ממנו לא לספר להוריו על כך".
אשת חינוך מקומית מעידה כי היא רואה את היחס הבעייתי והאלימות מול עיניה. "אני רואה איך המורים הערבים מהצפון מתייחסים לתלמידים הבדואים", היא אומרת. "זה משהו ששורף בנשמה, הם מכים את הילדים, והשבט שלנו ספציפית סובל מאפליה מצד שבטים אחרים בבית הספר".
במהלך השנים טענו גורמים במשרד החינוך כי הסיבה להבאת מורים מבחוץ, היא שאין מספיק אנשי חינוך בדואים. על כן, קיבלו אלה תמריצים כדי לרדת דרומה. "זה נכון לעבר", אומרת אשת החינוך המקומית. "עכשיו יש לא מעט בדואים משכילים, ועדיין לא מכניסים אותם לעבוד בבתי הספר שלנו, משום שהמפקחים עדיין ערבים והם מקבלים בעיקר מורים ערבים. יש לי חברות בדואיות שלמדו הוראה ואפילו כאלו עם תארים ולא מקבלים אותן".
גם האלימות בין התלמידים היא דבר שבשגרה. על פי נתוני "התמונה החינוכית", המהווים נתונים רשמיים של משרד החינוך, 36 אחוז מהתלמידים בבית הספר התשע-שנתי של שבט אל עזזמה בביר הדאג', דיווחו כי חוו אלימות מצד תלמיד אחר במוסד החינוכי. לשם השוואה, הממוצע הארצי עומד על 26 אחוז. בנוסף, 50 אחוז מתלמידי המוסד דיווחו כי "לרוב המורים אכפת ממני וממה שקורה לי לא רק בקשר ללימודים", לעומת הממוצע הארצי שעומד על 67 אחוז.
לילה, אמא צעירה, מספרת שהיא לא שולחת את בתה הקטנה, בת ארבע, לגן. "אני מפחדת", היא מודה. "אנחנו גרים בישראל, למה כשמדובר באלימות נגד ילדים בדואים לאף אחד לא אכפת? אני זוכרת את האלימות שהייתה בתקופתי כתלמידה. חטפתי מכות מכיתה א', וזה נמשך עד שאיימתי לפנות למשטרה".
אין מי שילחם
מלבד סוגיית המורים, ישנה גם תחושת קיפוח שאי אפשר לזלזל בה. "בקום המדינה השבט שלנו עמד בגבולות וסייע לשמור עליהם", אומר אחמד, בן השבט. "שירתנו כגששים ולא קיבלנו כלום, והשבטים האחרים קיבלנו תקציבים ותשתיות, כי עבורנו אין מי שידבר. אף אחד לא בא לשמוע אותנו, להבין את הצרכים שלנו. בוודאי שישנם היום בשבט צעירים שגרים ליד הגבולות ועוסקים בסחר בסמים, הם לא מוצאים עבודה ואין להם שום השכלה, זאת הדרך שלהם להתקיים".
נבילה, אשת חינוך, מוסיפה: "כשמדברים על הבדואים, מתכוונים במקרים רבים לשבט אל עזזמה – שמונה כ-200 אלף איש, אבל איתנו לא מדברים, אלא רק עם שבטים אחרים, למרות שאנחנו השבט הגדול ביותר. זה קורה בגלל שאין אצלנו אנשים משכילים ומלומדים שיילחמו על הזכויות שלנו".
עניין ההשכלה דרמטי. על פי נתונים שפורסמו במחקר של מכון המידע והמחקר של הכנסת, אחוזי הנשירה מבתי הספר במגזר הבדואי הם מהגבוהים בישראל – כחמישה אחוזים – ולמרות הנתונים הרשמיים הבעייתיים כשלעצמם, טוענים בני שבט אל עזזמה כי המספרים גבוהים משמעותית, "כי מנהלי בתי הספר לא מדווחים על כל הנושרים, כדי לשמר את התקציבים שהם מקבלים ממשרד החינוך".
בכלל, בכל הפרמטרים מערכת החינוך במגזר הבדואי נמצאת בתחתית – שיעורי זכאות לבגרות, שיעורי הגשה לבגרות, ציונים במבחני מיצב" וגם שיעור העומדים בתנאי הסף ללימודים אקדמיים.
יוסף, צעיר מהשבט ואב לשניים, מספר כי הוא היה הילד היחיד בכיתתו שעלה לתיכון. "כל החברים שלי נשרו", הוא מספר. "המכשול המרכזי עם המורים הערבים הוא השפה. המורים מהצפון מדברים בשפה שונה ומגיעים מתרבות שונה, אז ברור שתלמידים רבים יתקשו וינשרו. למה ילדים אצלנו שמסיימים בית ספר לא יודעים לקרוא ולכתוב בערבית או בעברית? איך זה קורה?".
"מחנכים נגד צה"ל"
כל הבעיות האלו משפיעות גם השירות בצה"ל. לדברי הורים לילדים שאיתם שוחחנו, המדינה במו ידיה מעודדת את הנרטיב האנטי-ישראלי בקרבם, וכך שיעורי הגיוס צונחים. "המדינה נתנה את הילדים שלנו מתנה לערבים", מספר תושב האזור משבט אל-עזזמה. "כל הדור של ההורים שלנו התגייס לצבא, היום לא תמצאו אפילו שניים או שלושה שהתגייסו. למה? כי הביאו להם מורים מהצפון, לא בדואים, שמטיפים להם נגד גיוס.
"באופן אישי הייתי רוצה שילדיי יתגייסו כמו ההורים שלי, וכשילד נושר מבית הספר אנחנו מציעים לו להתגייס, שלפחות יתקדם דרך הצבא, אבל הנוער מסרב. חינכו אותם בבית הספר נגד צה"ל. אני עצמי למדתי בבית ספר כזה. הם למשל הטמיעו את שינוי שם המדינה מישראל לפלסטין. הילדים גדלים לערכים ולתרבות שלהם, כי המדינה לא יודעת להפריד בין בדואים לערבים".
סיגל מורן ("יש עתיד"), ראש המועצה האזורית בני שמעון, מעורבת ופועלת רבות ברמה האישית ובמסגרת המועצה יחד עם החברה הבדואית, בניסיון לייצר שינוי. "הבדואים הם אזרחי ישראל והם לא ילכו לשום מקום", היא אומרת, "המדינה צריכה להחליט אם לחבק ולחבר אותם או לזרוק אותם לזרועותיהם של אלו שרוצים להרחיק אותם מהישראליות שהיינו רוצים לייצר פה. בחיים אין וואקום. במקום שבו ממשלת ישראל זזה אחורה, נכנסים גופים אחרים. מערכת החינוך בחברה הבדואית חלשה מאוד, וקל מאוד לגורמים אחרים להיכנס לתוכה. התשובה לזה היא השקעה מאסיבית, ולא רק של כסף, אלא גם של כוח אדם איכותי".
משרד החינוך: הושקעו מיליארד שקל
למרות הביקורות, יש גם סיבות קטנות לאופטימיות ומגמות חיוביות. "יש מוסדות חינוך מעולים ומסורים שעושים הכול כדי לקדם את החברה הבדואית", אומר גורם חינוכי בכיר שעובד עם המגזר. "הילדים הבדואים מאוד רוצים להשתלב באקדמיה, וזה כוח מניע מאוד חזק. הם לא תמיד יודעים את הדרך הנכונה, אבל הרצון לגמרי שם. הסטיגמה שהבדואי לא רוצה להיות חלק מהחברה פשוט לא נכונה. רק התנאים שהם מקבלים הם פשוט הרבה פחות טובים".
סלימאן אל עמור, סמנכ"ל עמותת אג'יק הפועלת במגזר הבדואי, שומר גם הוא על אופטימיות מסוימת, בעיקר בכל מה שנוגע לשיפור ולהתקדמות באקדמיה. "עם זאת יש עוד לא מעט עבודה, בעיקר בכפרים הלא מוכרים", הוא אומר. "אנחנו רואים נערים ונערות שצריכים לנסוע מרחקים ארוכים כדי להגיע לבית הספר התיכון, מה שיכול לגרום לנשירה".
לפני כשנה אישרה הממשלה תוכנית חומש אשר צפויה להזרים תקציבים משמעותיים (מתוך כשלושה מילארד שקלים) לטובת החינוך במגזר הבדואי, אולם זו תצא לפועל בהדרגה בחמש השנים הקרובות.
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "בחברה הבדואית הושקעו בשנים האחרונות מעל מיליארד שקל לטובת שורה של תוכניות. יצוין כי המשרד מנהיג מדיניות ברורה לצמצום הנשירה, ולאורך חמש השנים האחרונות רואים כי חלה מגמה של ירידה בשיעור מצטבר של 1.4% בתלמידים הנושרים. המשרד אינו מסתפק בנתון זה וממשיך לפעול".
באשר לאלימות, נמסר כי "המשרד רואה בחומרה רבה מקרים של אלימות בתוך מערכת החינוך והוא פועל באופן מידי כדי לטפל בהם. במקרים של אלימות מצד עובדי הוראה כלפי תלמידים, עניינם מועבר לטיפול מידי במישור המשמעתי, ובמקרים מסוימים אף מתקבלת החלטה על פיטוריהם".
לפנייה לכתב/ת 
