מצפה יאיר: פוגרום לשבת
אותי השליכו במדרון. גיא הותקף במכות ואבנים. ההמון סגר עלינו. מאחור הסתערו עלינו. פעילת תעאיוש מספרת על האירועים בשבת בדרום הר חברון
"הספיק לכם הפוגרום?", צעק אחד הבחורים. הם - בחולצות השבת הצחורות, טליתות, כיפות, שביסים - עיקמו את ידי וחטפו את המצלמה. אחד נדחק אליי עם טליתו על הפרצוף, להרביץ בטהרה. ואז הגיעו הנשים, מקללות. אחת בעטה לי בתחת בכל הכוח: "תמותי, זונה". אחריהן הגיעו רעולי הפנים. בריצה, צוהלים. עכשיו זה כבר אספסוף, והאספסוף רוצה עונג שבת. העיפו לי את הכובע, קיללו, צחקו. אחר כך העיפו את התרמיל. אחר כך תפסו ודחפו והעיפו אותי בכוח במורד. התרוממתי. אחד העיף לי את המשקפיים מהאף. חייל המום כמעט כמוני חילץ את המשקפיים לפני שנרמסו. צחוק, קללות, דחיפות.
חיילת עמדה ליד הג'יפ הצבאי. "תעמדי כאן", אמרה. "פה תהיי מוגנת". לרגע היינו שתינו מחוץ למהומה והיא שאלה: "אבל למה אתם עושים את זה?". עניתי: "אנחנו רודפים צדק". המילים באו מעצמן, מוזרות. "אבל תראי מה עושים לכם", אמרה החיילת. "מישהו מוכרח להתנגד", עניתי בלי לחשוב.
בינתיים עקפו את החיילת החמושה, גררו אותי והשליכו שוב במדרון. למטה שכב עמיאל. "לא יכול לזוז", אמר לחייל שביקש שנצא, שנתרחק. "הרגל", אמר עמיאל. "לא יכול לדרוך עליה". הדם על זרועו של דני לא הפסיק לזרום על אף החבישה. חייל חבש אותו. פפה שכב גם הוא, נפגע בצלע. גיא נעלם. הוא הותקף למטה בוואדי במכות ובאבנים. דוד, הצעיר מאיתנו, הגן עליו, נאבק לבדו בתוקפים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
החיילים האיצו בנו לזוז. לא הגיעה תגבורת. ההמון סגר עלינו. גבר לא צעיר התייצב ממול ותפס ביד את קדמת המכנסיים ונענע, קדימה ואחורה, קדימה ואחורה, באקסטזה. עזרנו לעמיאל להתרומם: אחד החיילים תמך בו משמאל, דוד מימין. סחבנו אותו בקושי במורד הטרשי. מאחור הסתערו שוב ושוב. האמבולנס בדרך. למה אנחנו לא עולים לכביש, אם כך? הרבש"ץ לא מרשה, הסביר החייל. לא מרשה שנוציא אתכם מהכביש של היישוב, רק מהוואדי.
צריך לדבר על החיילים. החיילים שלא נענו אוטומטית לתביעת המתנחלים לגרש אותנו, שלא צייתו מיד לרבש"ץ (רכז הביטחון, אזרח, תושב במאחז לא חוקי, שמקבל משכורת מהמדינה ונשק מצה"ל). צריך לדבר על החייל שחבש את דני, על החייל שסחב את עמיאל, על החייל שתמך בי ועל החיילת שהציעה הגנה לצד הג'יפ אבל לא יכלה לספק אותה, כפי שאף אחד מהחיילים הצעירים וההגונים האלה לא הצליח להגן עלינו מפני הפורעים במאחז הלא חוקי "מצפה יאיר".
החיילים היו חמושים ומיומנים. אף אחד מהם לא עצר בכוח את האלימות גם כשסיכנה את חיינו וגם כשניסו לפנות אותנו פצועים. למה? ולמה, כאשר הגיעה לבסוף התגבורת והמשטרה, אף לא אחד מהפורעים נעצר? למה נסוג האמבולנס בבהלה מן המאחז? ולמה ביקש המפקד שהגיע לשטח תעודות מאיתנו, הנפגעים, ולא שאל אפילו אחד מעשרות התוקפים לשמו? מדוע לא חיפשו אצלם את שש המצלמות והציוד שחטפו מאיתנו?
דובר צה"ל הכריז: פרובוקציה. האומנם? מתנחלים מהמאחז נכנסו לכפר השכן כואויס בשבוע שעבר לתעד בנייה. בשבת כבר הגיע הצבא לביתו של רועה עני שבעניים בכואויס. החרימו ציוד וכלי עבודה בלי צו תפיסה. הרועה הראה להם מסמכי בעלות על הקרקע. במרחק דקות, על אותו רכס, מתנוססת בגאון הבנייה הלא חוקית החדשה במאחז הלא חוקי "מצפה יאיר". הלכנו מכואויס למצפה יאיר לתעד את הבנייה. היינו שישה. לא נכנסנו למבנים. לא התפרענו. בירושלים ובנתיבות, באעבלין ובתל אביב מותר לבני אדם להסתובב ברחוב. מדוע לא במאחז מצפה יאיר? החיילים לא הכריזו על שטח צבאי סגור. מדוע שיקר דובר צה"ל והודיע שהוכרז שטח צבאי סגור?
באווירה שהשליט הימין הלאומני בישראל חייל לא יהין להרים יד על מתנחל ושוטר לא יעצור אותו. מורא הוטל על הצבא, המשטרה ובית המשפט. זוכרים מה קרה לניצב ניסו שחם, שהתחצף למתנחלים, ולאלוף יאיר גולן שהעז להתריע? והפורעים עצמם? רוממות היהדות בפיהם. לומדים שלמען גאולת הארץ מותר לשקר, לחמוד, לגנוב, לא לכבד את אביך ואמך. מותר לרצוח. ולא רק ערבים. באחת השבתות רגמו אותנו בחורי המאחז חוות מעון באבנים וצעקו: "יהודונים! למה לא גמרו את ההורים שלכם באושוויץ?".
זו האמת המצמררת. אפשר לקרוא להם אוטו-אנטישמים, או יודונאצים, אך אין זו אידיאולוגיה ובוודאי לא דת: זה טעם הדם הקמאי של הפוגרום.
- מיכל פלג היא פעילת תעאיוש
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
