קיאנו ריבס - השחקן המצליח שכולם אוהבים לשנוא
האינטרנט מוצף באינספור ממים, תיאוריות קונספירציה ובדיחות על חשבונו של קיאנו ריבס, והוא ידע לא מעט כישלונות - אבל הוא גם גילם כמה מהתפקידים הגדולים בתולדות הקולנוע והצליח לחזור ולהתחזק אחרי כל משבר. אולי יש לו הבעה אחת, אבל היא שווה מיליונים
אנשים אוהבים לצחוק על קיאנו ריבס. ברשתות החברתיות נוהגים ללגלג עליו בשלל ממים וציוצים, המפורסם (והמוצלח) שבהם הוא "קיאנו העצוב" - שבו ריבס תועד במצלמות הפפרצי יושב לבדו על ספסל ואוכל סנדוויץ'. ישנה גם כמובן תיאורית הקונספירציה שהוא אלמותי, המבוססת על תמונות של שחקן אחר מהמאה ה-19 שדומה באופן מחשיד לריבס. וכמובן, אינספור בדיחות וסרטונים על כך שיש לו הבעה אחת מבולבלת ותמהה, שעליה ביסס את כל הקריירה שלו, וטענות שהכרזימה שלו שואפת לזאת של מייבש כביסה.
אבל אם מתעלמים לרגע מהלצות אינטרנטיות מסוג זה ומסתכלים לעומק על קריירת המשחק שלו, קשה לחשוב על שחקן שהצליח לייצר תפקידים אייקוניים כמו ריבס. נכון, אין לו את הכריזמה והנוכחות שמאפיינת שחקנים מדורו כמו בראד פיט, ליאונרדו דיקפריו, מתיו מקונוהיי וכדומה, אבל שם בדיוק טמון הקסם של ריבס. בין אם מדובר בשוטר ג'ק טרבן ב"ספיד", ניאו מ"המטריקס" או המתנקש לשעבר ג'ון וויק, בכולם ריבס הצליח לגלם את הבחור הרגיל לכאורה שנקלע לסיטואציות מאתגרות. בכולם הוא גם הצליח לסחוב סרט שלם על כתפיו ואת סרטי ההמשך שלהם - תוך כדי הכנסות של מיליונים לקופות.
קיאנו ריבס נוסע ברכבת התחתית בניו יורק
ריבס (53) ידוע כשחקן ששומר את חייו הפרטיים לעצמו. אין לו חשבונות ברשתות החברתיות ולא נרשמו שערוריות עסיסיות על שמו, אך חייו היו רצופים טרגדיות. הוא נולד בביירות אך בגיל צעיר עבר לקנדה, ואביו נטש את המשפחה כשהיה בן שלוש בלבד. תקופת ההתבגרות גם כן לא הייתה קלה עבורו - הוא נדד בין בתי ספר ולא הצליח להשתלב באף מסגרת כיוון שהיה דיסלקטי. אחותו הצעירה לקתה בלוקמיה כשהייתה בת 39, ומאז מקפיד השחקן לתרום חלק נכבד מהכנסותיו למלחמה במחלה.
ריבס מעולם לא נישא ולא הצליח להקים משפחה. כשהיה בן 34 נכנסה בת זוגו אז, ג'ניפר סמית', להיריון, אך התינוקת נולדה בטרם עת ולא שרדה. השניים נפרדו לאחר האובדן שחוו, ושנה וחצי לאחר מכן נהרגה סמית' בתאונת דרכים.
אבל לא הכול שחור. ריבס נחשב לאחד השחקנים הכי נחמדים בתעשייה ולא פעם הוא תועד נוסע בתחבורה ציבורית ומפנה מקום לנוסעים. אין לו אחוזה ושומרי ראש, ונראה שעל אף מעמדו והונו הרב, הוא באמת הבחור הנורמלי והרגיל שהוא נוטה לגלם בסרטיו.
הקריירה של ריבס ידעה עליות ומורדות, אבל כמו גיבורי האקשן שהוא מרבה לגלם - הוא תמיד הצליח להרים את עצמו על הרגליים. התפקיד הקולנועי המשמעותי הראשון שלו היה בסרט "ההרפתקה המצוינת של ביל וטד" (1989), קומדיית מדע בדיוני על שני לוזרים מהתיכון שיוצאים למסע בזמן בעזרת תא טלפון וחולמים להקים להקת מטאל. עם תקציר כזה נותרו לסרט רק שתי אפשרויות - להפוך ללהיט קאלט או לכישלון טוטאלי. לשמחתם של ריבס ושל השחקן ששיחק לצידו, אלכס וינטר, הקהל בחר באפשרות הראשונה. הסרט נחל הצלחה, ובעקבותיו הופקו סדרת טלוויזיה מצוירת (בה ריבס דיבב), סרט המשך ומם מפורסם במיוחד שייזכר לדורות - "קיאנו התוהה". לאחרונה, אחרי עשור של דיבורים ובעיות של זכויות יוצרים, השניים הכריזו כי הם עובדים על סרט שלישי - הפעם ביל וטד הם גברים בני 50 עם נישואים מתפרקים.
שנה לאחר מכן גילם ריבס סוכן FBI בסרט של קתרין ביגלו, "נקודת פריצה", מה שהתחיל באופן רשמי את קריירת האקשן שלו. באותה השנה הוא גם השתתף בסרט העצמאי של גאס ואן סנט, "איידהו שלי" (1991), שבו גילם נער עשיר שמתחבר לנער ליווי (ריבר פיניקס) שמכור לסמים. היה זה תפקיד לא אופייני בקריירה של ריבס, שדרש ממנו הופעה רגישה ודרמטית מהרגיל. היה זה גם אחד התפקידים האחרונים של פיניקס, חברו הטוב של ריבס וילד פלא הוליוודי בעצמו, שמת כמה שנים מאוחר יותר ממנת יתר.
לריבס היו עוד כמה סרטים בתחילת דרכו, כמו למשל "מהומה רבה על לא דבר" (1993) של קנת בראנה, אולם עלייתו לדרגת כוכב הוליוודי מוכר ומבוקש הגיעה רק לאחר ההצלחה המטאורית והבלתי צפויה של "ספיד" (1994) - אחד מסרטי האקשן האהובים בכל הזמנים.
"ספיד" יצא ארבע שנים אחרי "מת לחיות" ובמידה מסוימת הוא חב לו את ההצלחה שלו. להבדיל מסרטי אקשן קודמים שבהם כיכבו שרירנים כמו סילבסטר סטלון וארנולד שוורצנגר, ב"מת לחיות" הגיבור היה שוטר גרוש בגילומו של ברוס וויליס, כוכב יחסית אלמוני בזמנו. "ספיד" אימץ את הנרטיב הזה, וגם ג'ק טרבן, השוטר שריבס מגלם, היה אדם צעיר מן השורה שנדרש להפגין תושיה יוצאת דופן. ואומנם "ספיד" מתרחש ברחבי לוס אנג'לס, אבל גם הוא, כמו "מת לחיות", בעצם מתנהל ברובו בלוקיישן אחד - באוטובוס. בנוסף הבמאי שלו, ז'אן דה-בונט, היה אחראי על הצילומים של "מת לחיות". על אף כל הנתונים האלה - אולפני פוקס כלל לא האמינו בסרט, שתקציבו עמד על 33 מיליון דולר. רק לאחר שמנהלי האולפנים ראו שבהקרנות המבחן שערכו הצופים הלכו אחורנית לשירותים כדי לא לפספס את העלילה, הם הבינו שייתכן שיש להם להיט ביד והוסיפו תקציב לצילומי השלמה.
ריבס לא היה הבחירה הראשונה לתפקיד ונראה שהוא הוצע כמעט לכל שחקן בשנות ה-90. ג'וני דפ, טום קרוז, ג'ים קארי, בראד פיט, ג'ורג' קלוני - כולם סירבו לו - עד שלבסוף ריבס נבחר כיוון ש"המראה שלו לא מאיים על גברים אבל נשים נמשכות אליו", כך לפחות אמר בזמנו הבמאי. ריבס ביצע 90 אחוז מהפעלולים בעצמו, דבר שהקנה לסרט אמינות ותחושת אותנטיות.
"ספיד" הרוויח יותר מ-350 מיליון והעלה את ריבס ואת סנדרה בולוק לדרגת כוכבות, אולם ריבס לא נהנה יותר מדי מהצלחת הסרט ובחירת התפקידים הבאים שלו הייתה גרועה במיוחד. הוא השתתף ב"ג'וני נמוניק" (1995), "אהבה בין הכרמים" (1995) ו"תגובת שרשרת" (1996), על שלושתם היה מועמד לפרס הראזי בקטגוריית השחקן הגרוע ביותר. לפחות הוא שמר על כבודו כשסירב להשתתף בסרט ההמשך של "ספיד", דבר שבולוק לא השכילה לעשות. "לסרט קוראים 'ספיד 2' והוא מתרחש על ספינת תענוגות", הסביר ריבס בקצרה את פרישתו מהפרויקט. האינסטינקטים שלו היו נכונים - עם תקציב ענק של 160 מיליון דולר, הסרט הרוויח 115 מיליון דולר ברחבי העולם והיה לכישלון בקופות ובקרב המבקרים כאחד.
בסופו של דבר, חמש השנים שלאחר "ספיד" היו תקופה מדשדשת בקריירה שלו, עד שהגיע הסרט השני שטרף את כל הקלפים מחדש. "מטריקס" של האחיות וצ'אוסקי יצא ב-1999 ומיד סומן כאחת היצירות הקולנועיות החשובות בכל הזמנים. גם הפעם ריבס לא היה הבחירה הראשונה לתפקיד, והוא קיבל אותו לאחר שוויל סמית' וניקולס קייג' ויתרו עליו. בסרט גילם את ניאו, מתכנת מחשבים ביום והאקר בלילות, שמגלה שהמציאות שהוא רואה היא אשליה ושהוא חי במטריקס. ביחד עם האקרית נוספת, טרינטי (קארי אן מוס), והמנטור שלו מורפיוס (לורנס פישבורן), הוא יוצא להציל את מה שנשאר מהאנושות. ספרים רבים נכתבו על יצירה זו ולתמצת את החשיבות שלה בפסקה אחת יהיה בלתי אפשרי. אולם מלבד הרעיונות הפילוסופיים במרכזה, הסרט גם שינה את האופן שבו עושים קולנוע, עם עיצוב עתידני חדשני ואפקטים שטרם נצפו כמו ה-Bullet Dodge. לצורך התפקיד ריבס התאמן באמנויות לחימה במשך ארבעה חודשים וגם הפעם ביצע את רוב הפעלולים בעצמו.
מלבד הרווח הנאה שריבס עשה מהסרט, כ-35 מיליון דולר (את חלקם הגדול תרם למחלקות האיפור והפעלולים, שהפכו את הסרט לייחודי כל כך), הוא חזר להיות אחד השחקנים המבוקשים בהוליווד, אבל מאז שהטרילוגיה המכוננת סיימה את דרכה בשנת 2003, הקריירה שוב דשדשה.
מלבד שני להיטים קופתיים, "קונסנטין" (2005) ו"כשהעולם עמד מלכת" (2008), ריבס לא גילם תפקידים משמעותיים ואפילו הוא התלונן בריאיונות שהטלפון שלו הפסיק לצלצל. ב-2010 ריבס צולמה תמונת "קיאנו העצוב" המפורסמת, שתאמה להפליא את מצב הקריירה שלו.
מה שחקנים רבים עושים במקרה כזה? פונים לבימוי. בשנת 2013 ביים ריבס את הסרט "קרב בלי תנופה" שהוקדש כולו לאהבתו לאמנויות הלחימה מהמזרח, אבל גם הוא נחל כישלון מפואר - והכניס רק 100 אלף דולר בקופות, סכום מגוחך לכל הדעות.
ואז הגיע הקאמבק השני של השחקן, דבר שכמעט ולא קורה בתעשייה שממהרת לקבור את כוכביה. במקום להפוך לעוד כוכב עבר לא רלוונטי ולמם פעיל, ריבס השתתף בסרט האקשן "ג'ון וויק" בשנת 2014. על הנייר הוא נראה כמו עוד הפקת אקשן סוג ב', אבל היו בו את כל המאפיינים שהופכים סרט אקשן ללהיט - גיבור שאפשר להזדהות איתו, מניע אמין, אקשן איכותו ומקורי והרבה הומור. במרכז הסרט ג'ון וויק, מתנקש לשעבר שמתאבל על מות אשתו. לאחר שהמאפיה הרוסית רוצחת את הגור שהיא השאירה לו, הוא יוצא למסע נקמה קטלני.
צ'אד סטלסקי ודייויד ליטש, שהיו אחראים על הפעלולים ב"מטריקס", ביימו את הסרט. ריבס הוא זה שקישר בינם לתסריט - הוא זכר שהתרשם מעבודתם של השניים וידע שהם מעוניינים גם לביים. למרות תקציבו הנמוך (20 מיליון דולר) הוא הפך מיידית ללהיט ולפרנצ'ייז (סרט שלישי בסדרה נמצא בעבודה ומתוכננת גם סדרת טלוויזיה).
"ג'ון וויק" הוכיח שגם אחרי שכל כך הרבה אנשים הספידו אותו, ריבס עדיין מסוגל לייצר להיטי ענק, ויהיה מעניין לראות לאן הקריירה שלו יכולה להתפתח. אולי יש לו הבעה אחת, אבל זו כנראה ההבעה הכי רווחית בהיסטוריה.
