הדרייב אין לא מת
בשנות ה-60, כשהדרייב אין היה אחד מסמלי האמריקניות, היו בארה"ב 4,000 מתחמים לצפייה בסרטים מהרכב. היום יש רק 300, אבל יש גם דור חדש של לקוחות, שמוכן לוותר לערב אחד על נטפליקס ושירותי הסטרימינג: "זה גורם לי להרגיש כמו בימים של פעם"
רק לפני כמה עשורים היה הדרייב אין מקום מפגש מושלם לאוהבים, אבל בשנות ה-2000 הוא הלך בדרך כל מסך – והפך ברובו לפריט נוסטלגי ותו לא.
עוד סיפורים מרתקים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
אלא שלמרות הפופולריות של נטפליקס וערוצי הסטרימינג, יש עדיין חובבים של המסך הגדול שעבורם הרומנטיקה רחוקה מלמות: אי שם בווירג'יניה שבארצות הברית יכולים חובבי הקולנוע הצמאים למסע אל העבר לקבל את מנת הפופקורן שלהם וליהנות במקביל מהצגה כפולה תחת כיפת השמיים.
הלקוחות מוזמנים לצפות במסך הגדול מהמכונית שלהם – זירה מושלמת לתרגיל ה"אני רק מתמתח" והנחת היד – או מחוצה לה. צפייה בשני סרטים בדרייב אין הזה בווירג'יניה עולה שמונה דולרים, וכרטיס לילדים עולה חצי מהמחיר. גם כלבים מותר להכניס.
"תיאטרון הדרייב אין המשפחתי", כפי שהוא נקרא, שוכן בסטיבנס סיטי, כ-217 קילומטרים ממערב לוושינגטון, והוא אחד מ-300 מתחמי דרייב אין שעדיין פועלים ברחבי ארה"ב. לשם השוואה, בשנות ה-60, כשהדרייב אין היה בשיאו והפך לאחד מסמלי האמריקניות, פעלו בה כ-4,000 כאלה.
הדרייב אין המשפחתי בווירג'יניה נפתח ב-1956, וכעת הוא האחרון שנותר באזור. "למשפחה שלנו זה נוח מאוד כלכלית", מסבירה דבי וויליאמס, שבאה להקרנה יחד עם קבוצה של ילדים. "חוץ מזה זה שונה. זה בחוץ, באוויר הפתוח, מביטים בכוכבים, וזה לא מקום עמוס באנשים".
הבעלים ג'ים קופ מספר שכדי להעצים את החוויה הוא שדרג את הסרטים במערכת סטריאו ובהקרנה דיגיטלית, וכך אפשר לדרייב אין שלו להתאים את עצמו לרוח התקופה.
מתחמי דרייב אין היו באופן מסורתי עמוד תווך בפריפריה, אבל כעת הם תופסים לעצמם נישה משלהם גם בערים הגדולות. במרכז האוכל יוניון מרקט בוושינגטון הבירה מספקים פעם בחודש את תאבונם של חובבי הנוסטלגיה, ומקרינים סרטים לאורחים היושבים במכוניותיהם או פורסים לעצמם שמיכות פיקניק. אירועי ההקרנה כוללים אפילו מלצריות על גלגיליות שמסתובבות בין הצופים.
עבור הנערה ג'וזפין קריטנדן הדרייב אין הוא שריד ומזכרת למשהו שראתה רק בסרטים מאמצע המאה הקודמת כמו "גריז", כאלה שעוסקים בדייט הרגיל בין שתי דמויות מרכזיות שמשתבש ברגע שדני עושה את הדברים מהר מדי מבחינת סנדי. "לבוא לכאן נראה כמו אירוע מיוחד", אומרת קריטנדן, ישובה ברכב הברונקו המשפחתי שלה מ-1968 וצופה ב"פנתר השחור". מבחינתה, הקסם הוא כל העניין: "זה גורם לי להרגיש כמו בימים של פעם".
לפנייה לכתב/ת 
