חטופים בטהרן: השבויים שארה"ב לא מצליחה להחזיר
סוכן FBI שנעלם, עינויים בחדרי החקירה וכופר של מיליארדים: 40 שנה למהפכה, איראן ממשיכה להחזיק אמריקנים כבני ערובה כדי לסחוט ויתורים, מידע והרבה כסף. אובמה נכנע כדי להציל את הסכם הגרעין, אצל טראמפ אומרים: "אתה משלם להם ולא מבין שזה תמריץ?". המשפחות שבורות הלב נאחזות בכל בדל של תקווה: "אבא חוזר הביתה! רגע, לא. הוא לא ברשימה"
שנה לפני שסיים את תפקידו כנשיא הימם ברק אובמה את העולם כשהסכים לחילופי אסירים עם איראן. אחרי יותר משנה של משא ומתן חשאי הכריז נשיא ארה"ב כי חמישה אמריקנים שוחררו מהכלא האיראני. אובמה הגדיר אז את ההסכם "מחווה חד-פעמית", אבל עוד לפני שסיים את תפקידו חזרו דיפלומטים אמריקנים לשולחן המשא ומתן בניסיון להביא לשחרורם של אסירים נוספים מהכלא באיראן.
עוד סיפורים מרתקים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
יורשו של אובמה בתפקיד, דונלד טראמפ, תקף את אובמה וטען כי היה רך מדי בגישתו כלפי איראן. כמועמד לנשיאות הבטיח טראמפ שאם הוא יהיה נשיא – איראן לא תיקח עוד אסירים אמריקנים בשבי. ובכן, את ההבטחה הזו הוא לא קיים. יותר משנה וחצי אחרי כניסתו לתפקיד, איראן עדיין מחזיקה בכלא לפחות חמישה אזרחים אמריקנים ותושבי קבע אמריקנים, בהם אחד שנעצר במהלך כהונתו של טראמפ. הבית הלבן סירב להגיב על כך, ומחלקת המדינה האמריקנית הדגישה שארה"ב פועלת "ללא לאות" כדי לשחרר את האמריקנים המוחזקים באיראן.
ממשל טראמפ מתמודד עם מציאות מטרידה: אין שום דרך קלה למנוע מאיראן להכניס אמריקנים לכלא, טקטיקה שאיראן נוקטת מאז המהפכה האיסלאמית ב-1979. באותה שנה החזיקה איראן בשבי 52 בני ערובה אמריקנים בשגרירות ארה"ב בטהרן, ובשנים שעברו מאז היא עצרה עוד לפחות 25 אזרחים אמריקנים או מי שמחזיקים במעמד של תושב קבע בארה"ב.
ממשלים דמוקרטיים ורפובליקניים כאחד עשו מאמצים גדולים למצוא תגובה יעילה: מתקיפות צבאיות ועד פיוסה של איראן באמצעות מכירות נשק והעברת כסף מזומן – נשיאים אמריקנים הפעילו כוח, השתמשו בדיפלומטיה ועשו ניסיונות בלתי פוסקים לשכנע את האיראנים להתפשר. אבל כל אחת מהדרכים הללו הובילה רק ללקיחתם של עוד אמריקנים בשבי, ולעוד ויתורים ומתיחוּת.
חייל, כומר, עיתונאי וסטודנט לפרסית
"אלה כנראה העניינים הקשים ביותר שאיתם התמודדתי כשעבדתי בבית הלבן בעניין איראן", מודה קלי מגסמן, בכירה לשעבר במועצה לביטחון לאומי שטיפלה בענייני איראן בממשל בוש הבן ובממשל אובמה. "האיראנים די מיומנים ב... בוא נקרא לילד בשמו – לקיחת שבויים". איראן מצדה טוענת שהאמריקנים מוחזקים בכלא מסיבה מוצדקת. "אזרחים אמריקנים שנעצרו באיראן נעצרו משום שביצעו עבירות חמורות, כאלה שקשורות לביטחון וכאלה שלא", טוען עלי רזא מיריוספי, דובר הנציגות האיראנית באו"ם.
איראן עצרה לאורך השנים לא רק אמריקנים, אלא גם אירופים. בתחקיר שערכה בשנת 2017 גילתה רויטרס כי משמרות המהפכה עצרו בתוך שנתיים לפחות 30 אזרחים בעלי אזרחות כפולה, ועם העצורים האלה נמנית נזנין זגארי-רטקליף, עובדת סיוע בריטית-איראנית. היא ומשפחתה מכחישים את כל העבירות המיוחסות לה. עצור אחר הוא אחמד רזא ג'ללי, מדען שבדי-איראני שנעצר ב-2016 כשהגיע לוועידה בטהרן.
כדי להבין את משבר השבויים הבלתי נגמר של ארה"ב עם איראן ראיינה סוכנות הידיעות רויטרס בחודש שעבר 12 בכירים אמריקנים ואיראנים בעבר ובהווה שמכירים מקרוב את ענייני האסירים, וכן עורכי דין, בני משפחה וחברים של שבויים אמריקנים. הקולות שלהם מספקים הצצה חדשה לאופן שבו מתנהל המשא ומתן הסבוך – ולדרך שנוקט כעת ממשל טראמפ.
כחלק מחילופי האסירים בממשל אובמה שחררה איראן חמישה אסירים שאובמה קבע את זהותם – כתב "וושינגטון פוסט" ג'ייסון רזאיאן, הכומר הנוצרי סעיד עבדיני, איש חיל הנחתים האמריקני לשעבר אמיר חכמאתי, איש העסקים נוסרתוללה חורסבי והסטודנט מת'יו טרבית'יק, שבא לאיראן כדי ללמוד פרסית. כמו כן שוחרר שבוי איראני-אמריקני שאת שחרורו שמר באותה העת הבית הלבן בסוד.
בתמורה הסכים הבית הלבן לשחרר איראנים מהכלא ולבטל את כתבי האישום נגד איראנים אחרים. מספר האיראנים שזכו לשחרור מהכלא או לביטול האישומים עמד על שבעה. כמעט כל האיראנים האלה הואשמו בהפרת אמברגו הסחר האמריקני על איראן. וושינגטון הסכימה אז גם לבטל את האישומים נגד 14 איראנים החיים בחו"ל. יום אחד אחרי שחרור האסירים, ביוני 2016, הודיעה ארה"ב כי תפשיר ותעביר לאיראן 1.7 מיליארד דולר כדי לסיים סכסוך ארוך שנים איתה בנוגע לעסקת נשק שנעשתה עוד לפני ימי המהפכה האיסלאמית באיראן. לסכסוך זה אין קשר לפרשת השבויים.
מי ראה את סוכן ה-FBI?
ההסכם לא פתר את הפרשה הארוכה ביותר: היעלמותו של בוב לווינסון, סוכן FBI לשעבר שנעלם באי האיראני קיש בשנת 2007 כשהיה במשימת מודיעין. ממשל אובמה לא הצליח להביא גם לשחרור סיאמאק נמאזי, איש עסקים איראני-אמריקני שנעצר באיראן באוקטובר 2015, ממש בשעה שדיפלומטים משני הצדדים התקרבו לסגירת פרטי ההסכם על חילופי האסירים. כמה חודשים אחר כך עצרה איראן גם את אביו החולה של נמאזי, באקר, אחרי שפיתתה אותו לשוב לאיראן בעזרת ההבטחה שיתאפשר לו לבקר את בנו הכלוא. בשנה שאחרי חילופי האסירים עצרה איראן לפחות עוד חמישה אזרחים אמריקנים או מי שהם תושבי קבע בארה"ב.
השתלשלות העניינים הזו מעוררת בקרב בני משפחה ופעילים למען השבויים האמריקנים את השאלה כיצד ייתכן שצוות המשא ומתן האמריקני סגר עם טהרן עסקה שלא כללה את שחרורו של סוכן פדרלי ואת שחרורו של אזרח איראני-אמריקני בעל קשרים הדוקים בוושינגטון. טראמפ אותת בראשית כהונתו כי יש מקום לחידוש השיחות בעניין, אבל לעת עתה נראה שהן רדומות.
על כל פנים, מי שהיו בעבר חלק מצוות המשא ומתן האמריקני אומרים כי כל עסקת שבויים חדשה בין איראן לארה"ב תהיה חייבת לכלול פתרון לפרשת לווינסון – שאם לא כן היא עלולה לעורר זעם בסוכנויות אכיפת החוק בארה"ב. לדבריהם המשא ומתן שהוביל להסכם חילופי השבויים ב-2016 החל למעשה במסגרת המסע להחזרת לווינסון. במשך שנים ניסה ה-FBI לקדם את שחרורו, גם כשאיראן טענה כי אין לה מושג מה אירע לו.
וונדי שרמן, שהייתה באותה העת בעמדה השלישית בחשיבותה במחלקת המדינה האמריקנית, פתחה ב-2014 במשא ומתן חשאי בניסיון לפתור את תעלומת לווינסון ולשחרר את השבויים האחרים. ברט מקגורק, בכיר במחלקת המדינה, הוביל את המשא ומתן, שהפך לרציני בשנת 2015. באותה העת כבר עברו שנים מאז הפעם האחרונה שבה התקבלה הוכחה נחרצת לכך שלווינסון בחיים. במחלקת המדינה היו דיפלומטים שהאמינו כי על ארה"ב לתת עדיפות לשחרור אזרחים שהיא יודעת כי הם בחיים, אבל צוות המשא ומתן התמודד עם לחץ מה-FBI, מחברי קונגרס וממשפחת לווינסון, ואלה דרשו ממנו לספק תשובות.
האדמה בלעה את סגן שר ההגנה
ההתמודדות עם לחץ משני הצדדים – הדרישה לגלות מה עלה בגורל הסוכן הנעדר ובמקביל הצורך לשחרר את מי שנעצרו אחריו אבל ברור לכולם שהם בחיים – יצרה עוד קשיים במשא ומתן. במשך שנים צצה השאלה מה עלה בגורל לווינסון לעתים קרובות כקו חקירה מרכזי של סוכני FBI המתשאלים חשודים איראנים בנוגע להפרה של הסנקציות על טהרן, אפילו כאלה שלא הייתה סיבה נראית לעין שיידעו מה קרה לסוכן הפדרלי הנעדר. "זה היה כאילו השאלה הראשונה שלהם כשהם נכנסים לחדר היא 'איפה לווינסון?'", סיפר לרויטרס גורם הבקיא מאוד בפרטים.
האיראנים מצדם שלחו צוות משא ומתן שכלל נציג ממשרד המודיעין. בדרך כלל ניתנה לארה"ב אפשרות לדבר רק עם משרד החוץ של איראן, ומעורבותו של בכיר המודיעין הזה הייתה סוד שמור ביותר ונתפשה כאיתות משמעותי לכך שאיראן רצינית בכוונותיה. עם התקדמות השיחות החלו שתי המדינות לגבש רשימות של אסירים שכל אחת מהן החזיקה בבתי הכלא שלה, וגיששו לאטן בניסיון להבין אילו ויתורים יסכים הצד השני לעשות.
כבר למן ההתחלה הייתה ארה"ב נכונה לשקול לשחרר אפילו אסירים איראנים שנתפשים כאיום לביטחון הלאומי כל עוד איראן תשחרר בתמורה את לווינסון, תחזיר את גופתו או תספק מדע חד-משמעי על מצבו. "אמרנו לאיראנים באופן ברור ביותר שיהיו לנו שיחות אחרות לגמרי אם לווינסון ייכלל במשא ומתן", מעיד דיפלומט לשעבר. האיראנים הגיבו בהצעה משלהם: בתמורה לעזרה של איראן בהחזרת לווינסון הם דרשו שוושינגטון תחשוף היכן נמצא עלי רזא עסגרי, גנרל איראני שכיהן עד 2005 כסגן שר ההגנה ונעלם בטורקיה ב-2007, חודש אחד בלבד לפני היעלמות לווינסון.
עבור האמריקנים, עסגרי היה עניין מיוחד. בשנות ה-80 הוא מילא תפקידים בכירים במערכת הביטחון והמודיעין של איראן בלבנון, ועובדה זו הפכה אותו לשחקן קריטי בהקמת חיזבאללה, ארגון שהרג עשרות חיילים ואזרחים אמריקנים בפיגועים בביירות. ארה"ב מכחישה לאורך כל השנים כי הייתה לה מעורבות כלשהי בהיעלמות עסגרי. דיפלומטים אמריקנים יצרו קשר עם ה-CIA והציגו להם את ההצעה, אבל נמסר להם כי למודיעין האמריקני לא ידוע דבר על גורלו של עסגרי. בלי זה, האפשרות לפתור את היעלמותו של לווינסון ירדה מהשולחן.
"תראי, זה בטלוויזיה!"
כך, בסוף קיץ 2015, החליט צוות המשא ומתן האמריקני להסכים לחתום עם איראן על הסכם גם בלי לפתור את שאלת לווינסון. ב-16 בינואר 2016, כשסטפני קרי, בתו של בוב הנעדר, אימנה את קבוצת הכדורסל של בתה בדאלאס, היא קיבלה לפתע עשרות הודעות טקסט מבני משפחה: יש הסכם חילופי שבויים עם איראן, הם סיפרו לה. "אלוהים, אבא שלי שוחרר!", חשבה לעצמה. אבל אז התבשרה שלא. "אני לא יכולה אפילו לתאר איך הרגשנו, אני ושאר המשפחה", היא אומרת.
באותו היום, כמעט 13 אלף קילומטר משם, משפחה אחרת התמודדה עם אותה מערבולת רגשות מטלטלת – תחילה התרוממות רוח, אחר כך בלבול, לבסוף שברון לב. כשעל המסכים ריצדו הידיעות שחמשת האמריקנים שוחררו התקשר בבאק נמאזי, עורך דין שחי בדובאי, להוריו: אחיו סיאמאק, הוא סיפר להם, חוזר הביתה. התקשורת האיראנית דיווחה בתחילה – בטעות – שסיאמאק הוא אחד העצורים המשוחררים, ובבאק מיהר להודיע על כך להוריו: "הוא חופשי, הוא חופשי, הוא חופשי!". "אתה בטוח?", שאלה אמו. "זה בטלוויזיה", הוא זוכר שהשיב לה.
אחרי כמה שעות מורטות עצבים גילתה המשפחה שסיאמאק לא נמצא על המטוס עם שאר השבויים. הוא נותר כלוא באיראן עד היום, ולאחרונה מלאו 1,000 יום לכניסתו לכלא. סיאמאק, כיום בן 46, נעצר על-ידי משמרות המהפכה שלושה חודשים לפני חתימת ההסכם חילופי האסירים והואשם בריגול לארה"ב. במשך שבועות טס בבאק הלוך ושוב בין דובאי לאיראן בניסיון להביא לשחרור אחיו, אך ללא הצלחה.
בשנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000, כשבאיראן כיהנה ממשלה רפורמיסטית ומתונה יחסית בהובלת הנשיא מוחמד חאתמי, ניהל סיאמאק נמאזי חברות שיעצו למשקיעים זרים בנוגע לעשיית עסקים באיראן. אבל ב-2005 נבחר לנשיא מחמוד אחמדינג'אד הקיצוני, העוין למערב, וב-2007 עזב סיאמאק את איראן. את השנים הבאות העביר בעיקר בחו"ל. ב-2009, במהלך הפגנות הענק נגד המשטר, הואשם שותפו וקרוב משפחתו של סיאמאק ביג'אן חג'הפור בריגול ונכלא לשלושה חודשים.
הוא קיבל אזהרה: "אל תבוא". אבל נסע
ב-2013 נבחר חסן רוחאני, הנחשב מתון יחסית, לנשיא איראן. גולים איראנים ופקידי ממשל אמריקנים קיוו שבחירתו תביא לרגיעה ביחסים עם המערב. סיאמאק קיבל מעת לעת אזהרות מאנשי קשר שלו שאיראן היא עדיין מקום מסוכן מדי לבעלי אזרחות כפולה, במיוחד כאלה שיש להם קשרים בינלאומיים, ובכל זאת הבחירה ברוחאני עוררה בקרבו תקווה שיוכל לסייע למולדתו. ב-2013 חיבר סיאמאק דו"ח המפרט את המחסור בציוד רפואי באיראן בעקבות הסנקציות שהטיל עליה המערב, ובמאי 2015 הוא החל להיערך לנסיעתו לפורום הכלכלי העולמי למנהיגים צעירים בינלאומיים שנערך בטהרן.
סיאמאק תיאם את הגעתו עם בכירי ממשל איראנים, בהם ראש הסגל דאז של רוחאני, מוחמד נהבנדיאן, אבל אחרי שכמה משתתפים לא הצליחו להשיג אשרות כניסה לאיראן ויתר סיאמאק על המאמץ. מיד אחר כך – קיבל אזהרה. איש קשר שלו באיראן נחקר על-ידי סוכנים של כוחות הביטחון האיראניים, וביוני 2015 הוא אמר לסיאמאק כי נשאל על הקשר ביניהם וכי איראן מסוכנת עבורו. אבל סיאמק לא נרתע. ביולי 2015 בא לאיראן, ואז נאסר עליו לעזוב את תחומיה. בשלושת החודשים הבאים הוא נחקר שוב ושוב. בסופו של דבר, ב-13 באוקטובר 2015, הוא נעצר. לבסוף הורשע ב"שיתוף פעולה עם מדינת אויב", כשהכוונה היא לארה"ב.
העיתוי של מעצר סיאמאק – שלושה חודשים בלבד לפני חילופי השבויים – יצר בעיה עבור צוות המשא ומתן האמריקני. הם התקרבו להשלמת השיחות המסובכות על שחרור האסירים, הסרת הסנקציות, הסדרים הנוגעים לתשלום מזומנים וקביעת ההגבלות על תוכנית הגרעין של איראן. סיאמאק נעצר אפוא בשעה שהקווים הכלליים של ההסכם בין שתי המדינות כבר נקבעו. חודשיים אחר כך, בדצמבר, עצרו כוחות הביטחון של איראן את הסטודנט האמריקני מת'יו טרבית'יק, שבא לטהרן כדי ללמוד פרסית.
חודש אחרי מעצר סיאמאק, באמצע נובמבר 2015, יצר איש המשא ומתן של מחלקת המדינה מקגורק קשר עם קרוב משפחתו של סיאמאק ושותפו לעסקים לשעבר חג'הפור, ואותת לו שייתכנו חילופי אסירים. הוא שאל אם משפחתו של סיאמאק רוצה שהוא ייכלל בעסקה. "רצינו שסיאמאק ייכלל בה ולא היססנו אפילו לבקש את זה", משחזר חג'הפור, אבל בכיר ממשל אמריקני טוען לעומת זאת כי חג'הפור אמר למקגורק שלא לכלול את סיאמאק בעסקה – מחשש שמעורבות אמריקנית בפרשה רק תפגע בסיכויים לשחררו באמצעות קשריהם העצמאיים של שני השותפים באיראן. שלושה פקידי ממשל אמריקנים בעבר ובהווה העידו בשיחות עם רויטרס כי בסופו של דבר משפחת נמאזי כן ביקשה שסיאמאק יהיה חלק מהעסקה, וכי זה קרה בימים האחרונים – והקדחתניים – של המשא ומתן.
יחס הומניטרי, לפי כללי האיסלאם
כשיום החילופים התקרב ביקש צוות המשא ומתן האמריקני משר החוץ של איראן מוחמד ג'וואד זריף לשחרר את סיאמאק ואת טרבית'יק במסגרת העסקה, אבל לדברי בכירים אמריקנים זריף השיב למזכיר המדינה האמריקני דאז ג'ון קרי שסיאמאק אינו יכול להיכלל בעסקה. "למעשה אמרו לנו פשוט 'לא', אמרו לנו שניסיון לכלול אותו בעסקה יגרום לפיצוצה", מספר פקיד ממשל לשעבר. "זה היה מסכן את חייהם של חמישה אנשים אחרים".
האיראנים ראו בטרבית'יק בעיה פחות רצינית, בין השאר משום שלא הייתה לו אזרחות איראנית, והם שחררו אותו כמה שעות לפני ששאר האסירים הוטסו מאיראן הביתה.
המשא ומתן על הסכם השבויים התנהל בנפרד מהמשא ומתן על הסכם הגרעין בין טהרן למעצמות, הסכם שבמסגרתו הסכימה איראן להשלים עם הגבלות על העשרת האורניום שלה בתמורה להסרת הסנקציות עליה. ובכל זאת, מכמה בחינות שני ההסכמים היו קשורים זה בזה: בכיר לשעבר במחלקת המדינה מספר כי קרי ניצל את התנופה שיצרו הסכם הגרעין וההסדרים הכספיים כדי להביא לשחרור את האסירים, ולדבריו אם הסכם האסירים היה קורס ברגע האחרון – הדבר עלול היה לסכן גם את הסכם הגרעין.
הסיכונים היו גדולים. רזאיאן, עבדיני וחכמאתי היו כולם כלואים כבר תקופות ארוכות – חכמאתי הוחזק אז בכלא כבר יותר מארבע שנים – ולעתים הם אף נשלחו לבידוד ועברו עינויים. מיריוספי, דובר המשלחת האיראנית לאו"ם, טוען מנגד כי אזרחים אמריקנים הנעצרים באיראן "זוכים ליחס הומניטרי, כפי שמחייב האיסלאם". פקידי ממשל לשעבר אמרו לרויטרס כי במקום לדרוש את שחרורו של סיאמאק הסכים קרי להסתפק בהבטחת שר החוץ האיראני זריף שסיאמאק ישוחרר אחרי שההסכם יושלם. אחרי שנתיים של משא ומתן, כולם ראו בזריף, הדיפלומט הבכיר של איראן, איש מהימן.
בן 81 פותה לבקר – ונעצר
באותו היום שבו בוצעו חילופי האסירים הסירה ארה"ב את הסנקציות על איראן. ביום שלמחרת הודיע אובמה כי וושינגטון החלה להעביר לאיראן 1.7 מיליארד דולר כדי להסדיר סכסוך בן עשרות שנים על עסקת נשק שגובשה לפני המהפכה האיסלאמית של 1979.
משפחת נמאזי מאמינה שוושינגטון איבדה את המומנטום. בנוסף לכסף שהעבירה ארה"ב לאיראן, הסכם הגרעין נתן לרפובליקה האיסלאמית גישה לכ-100 מיליארד דולר שהצטברו בחשבונות בנק זרים, תשלומים על מכירות הנפט האיראניות. "אתה משחרר להם 100 מיליארד דולר בנכסים שהוקפאו ומאות מיליוני דולרים במזומן, ואתה חושב שיש לך מנוף לחץ על איראן ביום שלאחר מכן?", שואל ג'ארד גנסר, עורך דינה של משפחת נמאזי. מזכיר המדינה לשעבר קרי סירב להגיב על פרטי המשא ומתן, ומסר רק כי הוא מייחל ומתפלל לחזרת כל השבויים.
במקום לשחרר את סיאמאק נמאזי, האיראנים עצרו את אביו החולה באקר חודש לאחר מכן, כשהוא בא לטהרן בתקווה לבקר את בנו. באקר, כיום בן 81, שוחרר הביתה, למשפחתו, כמה חודשים אחר כך.
כשהידיעות על חילופי האסירים הגיעו לערוצי הטלוויזיה, היה אדם אחר שהכריז על התנגדותו למהלך: ג'ון בולטון, שגריר ארה"ב באו"ם לשעבר. בתקופה שבה הוכרזה העסקה הוא הרבה להופיע בטלוויזיה כפרשן המדבר על מדיניות החוץ של ארה"ב, ואז הוא אמר כי הסכם השבויים הוא בשורה נהדרת לשבויים האמריקנים ולמשפחותיהם, אבל "מפלה דיפלומטית", כלשונו, לארה"ב. "האם אנחנו פשוט נותנים לאיראן תמריץ לקחת בשבי עוד בני ערובה?", שאל.
באפריל השנה נכנס בולטון לתפקיד היועץ לביטחון לאומי של טראמפ. עובדה זו הופכת אותו לדמות מרכזית ובעלת יכולת לקבוע אילו ויתורים, אם בכלל, תעשה וושינגטון לאיראן בתמורה לחילופי אסירים.
סליחה, עם מי פה מדברים?
למרות דבריו הלוחמניים של טראמפ נגד איראן, גורם אמריקני רשמי סיפר בחודש שעבר כי שתי המדינות שקלו את האפשרות לערוך עסקת שבויים נוספת. דובר המשלחת האיראנית לאו"ם מיריוספי אמר לסוכנות רויטרס כי יש 22 אזרחים איראנים שמוחזקים בארה"ב או במדינות אחרות שאיראן רוצה בשחרורם. אבל אחרי שורה של ניסיונות כושלים לקדם משא ומתן בעניין אימץ ממשל טראמפ גישה אחרת – זו של לחץ על איראן, למשל באמצעות שלילת אשרות כניסה לארה"ב מבני משפחה של אנשי האליטה הפוליטית האיראנית.
במאי השנה עשה טראמפ צעד שמחק למעשה כל תקווה להביא לשחרור האזרחים האמריקנים מהשבי האיראני: הוא הודיע כי ארה"ב פורשת מהסכם הגרעין שעליו חתם אובמה, ואמר כי ההסכם לא עשה דבר כדי להפסיק את תמיכתה של איראן בארגוני טרור ואת מעורבותה במלחמות ברחבי המזרח התיכון. בסוף יולי אמר כי יסכים לפגוש את מנהיגי איראן מתי שרק ירצו וללא תנאים מוקדמים, אבל איראן דחתה את ההצעה בבוז.
מיריוספי טוען כי איראן העבירה לארה"ב הצעה לפתור את סוגיית האסירים כמה חודשים לפני כן, אך לא זכתה לתשובה. כעת, הוא אומר, משארה"ב נטשה את הסכם הגרעין, אי אפשר לקיים שום משא ומתן על האסירים.
בשנה וחצי שבהן הוא מכהן כנשיא לא מינה טראמפ שום אדם לתפקיד האחראי על שחרור אמריקנים הכלואים בחו"ל. את העמדה הזו הפקיד באופן זמני בידיו של דיפלומט שאין לו קשר ישיר לבית הלבן. העובדה שאנשי הצוות של טראמפ בבית הלבן ובמחלקת המדינה התחלפו פעמים רבות מאז השבעתו לנשיא הותירה את בני משפחותיהם של האסירים מבולבלים בנוגע לשאלה עם מי הם צריכים להיפגש כדי לקדם את שחרור יקיריהם.
ואם לא די בכך, לאחרונה לא הביעו לא ארה"ב ולא איראן כוונה רצינית כלשהי לדון בשחרור השבויים.
לפנייה לכתב/ת 
