"אני דרורית ויש לי סרטן שד" - הפוסט האמיץ של דרורית
"זה הציצי שלי. העיגול הלבן שלמעלה זה הגוש שלי. כן זה הסרטן שלי" - כך כותבת דרורית בפוסט אמיץ שפרסמה בפייסבוק. "אני מאמינה גדולה בלשים דברים על השולחן", היא מסבירה
לפני כחודשיים חש בעלה של דרורית, אם לשלושה ילדים, עובדת סוציאלית ומנהלת הוסטל לפגועי נפש, גוש בשד שלה. "בעלי דחק בי ללכת להיבדק. את ט"ו באב האחרון בילינו במרפאה של כירורג השד. הוא בדק אותי ואישר שאכן יש גוש".
הרופא הפנה את דרורית באופן מיידי לבדיקת ממוגרפיה ואולטרה סאונד. דרורית מספרת כי "הרופא אמר בבדיקה שזה יכול להיות שום דבר, וזה יכול להיות... וסיים את המשפט בשלוש נקודות. זה כבר עצבן אותי, למרות שהוא רופא טוב ואדם מקסים. מותר להגיד את המילה המפורשת 'סרטן'".
דרורית מתארת כי אחרי שעברה את בדיקת האולטרה סאונד היא התבקשה לחכות בחוץ. "אחת האחיות לקחה אותי לחדר צדדי ואמרה לי שזה לא נראה טוב, שהסיכויים לממאירות גבוהים. ביצעתי ביופסיה. שבוע לאחריה התבשרתי על ידי הכירורג שאכן מדובר בסרטן".
"אני לא מסכנה, אני לא גיבורה. יש לי מחלה"
בפוסט מעורר ההשראה שפרסמה כותבת דרורית, לצד ההדמיה בה ניתן לראות את הגידול בו לקתה: "זה הציצי שלי. העיגול הלבן שלמעלה זה הגוש שלי. כן זה הסרטן שלי. אני לא מסכנה. אני לא גיבורה. יש לי מחלה. יש לה תרופה. אני אהיה בריאה. אם קראת עד לכאן אז אני אנצל את ההזדמנות לבקש ממך להיבדק".
"אני מודה שבסוף בסוף אני לא לגמרי מבינה לקראת מה אני הולכת. אני מודה", משתפת דרורית, "אני בעיקר עסוקה כרגע בתגובה של הסביבה שלי – איך לבשר לילדים שלי, איך לספר למטופלים שלי. כרגע אני פחות עסוקה בעצמי".
הקעקועים שעוזרים לנשים לאחר כריתת שד:
דרורית מתארת כי הפוסט שפרסמה מסייע לה להתמודד עם הבשורה על המחלה: "אני מאמינה גדולה בלשים דברים על השולחן. מותר לי לדבר על הסרטן שלי. הייתה לי חברה שפנתה אליי לייעוץ ואמרה לי שהיה לה התקף חרדה. אמרתי לה שגם לי היה. היא הייתה בהלם. זה נורמלי. צריך לנרמל דברים, לדבר עליהם. לא להסתיר. היום לכל אישה שביעית יש סרטן. אין במה להתבייש. ככל שנדבר על זה פחות אנשים ימותו וההתמודדות של החולים תהיה קלה יותר.
"אחרי פרסום הפוסט פנו אליי 15 נשים בהודעה פרטית", מוסיפה דרורית, "זה נושא שמביך נשים, אבל צריך להפסיק להתבייש. זו הבריאות שלנו. זה כמו ללכת לבדיקת ראייה. אין בזה כל בושה. אני לא שופטת אף אחד. כל אחד והדרך שלו, אבל אני מאמינה בדרך של לחלוק, לשתף. בעיניי זה עוזר להתמודד".
להתיידד עם הסרטן
גם הגישה שמציגה דרורית בהתמודדות עם המחלה בה לקתה ייחודית ומעוררת השראה: "אני לא נלחמת בסרטן שלי. אני לא במקום של להילחם. אני במקום של להתיידד איתו, ואז להיפרד ממנו. הוא פלש אליי. בלי רשות. אני יכולה להכריז על מלחמה עליו, אבל אני לא טובה במלחמות. בחרתי להכיר אותו ואז להיפרד ממנו. הוא ייצא מהגוף שלי. הוא כנראה ייקח איתו רקמות נוספות, לא ברור עדיין כמה מהציצי שלי יילך איתו, אבל אשאר עם החוסן שהוא יביא איתו. אני מאמינה בזה בכל לבי".
טרוניה אחת יש בפיה של דרורית – כמו חולי סרטן אחרים, גם היא מוצאת את במצבה המורכב מתעסקת עם הבירוקרטיה הסבוכה של מערכת הבריאות.
"אני צריכה לעבור אינספור בדיקות. ההתעסקות בבירוקרטיה מאוד מתישה. רמת הטרטור מתסכלת. אלו הרגעים שבהם אני מרגישה חלשה – כשאני נדרשת לשלוח שוב ושוב אישורים לבדיקות. זה קשה. פוגשים בדרך אנשים טובים. רופאים מקסימים, אחיות מדהימות. אנשים באמת רגישים ונעימים. הלוואי והמערכת הייתה רגישה ונעימה כמוהם".
לפנייה לכתב/ת 
