יהודים, רוצים לחזור לעיראק?
הצהרות מפתיעות של פוליטיקאים בכירים, התבטאות חריגה של לונדוני יליד בגדד ושיח יצרי ברשתות. למה עיראק נזכרה פתאום ביהודים שלה?
ארכיון. גן ילדים יהודי בעיראק(צילום רפרודוקציה: צביקה טישלר)
בשבוע האחרון התעורר בתקשורת וברשתות החברתיות בעיראק שיח ער סביב שאלת החזרת האזרחות ליהודי המדינה. העניין בסוגיה גבר על רקע ראיון שהעניק אדווין שוכר – יהודי יליד עיראק שחי בלונדון מאז שמשפחתו ברחה ממנה בתחילת שנות ה-70 - לערוץ הטלוויזיה האמריקני בשפה הערבית "אלחורה". בראיון, שהתקיים לאחר ביקור שערך באירביל (בירת החבל האוטונומי של כורדיסטן), ביקש שוכר מממשלת עיראק להשיב ליהודים את אזרחותם. לדבריו, בכוונתו לעתור בנושא לבית המשפט הפדראלי העליון בבגדד.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
וזה לא הכול. לפני שלושה חודשים התקיימו בעיראק בחירות שבהן זכתה מפלגת "אלסאאירון", ולאחריהן אמר מנהיגה, איש הדת השיעי מוקתדא אלסדר, שהוא לא שולל את חזרתם של היהודים אם הם יגלו נאמנות לעיראק. גם ראאד פהמי, אחד המועמדים לראשות הממשלה, הביע השבוע תמיכה – גם אם מסויגת - בזכותם של היהודים לקבל אזרחות.
יותר משלוש שנים אני מנהלת שיח ברשתות החברתיות עם אינטלקטואלים עיראקים לא יהודים שחיים במדינה ומחוצה לה, והתמונה שעולה מהקשר עמם מורכבת. מחד, יש כאלה שבתגובותיהם מבקשים סליחה על העוול שנעשה ליהודי עיראק וקוראים להשבת זכויותינו. מאידך, בשבוע האחרון הופיעו באורח חריג בדף הפייסבוק שלי בערבית תגובות שמבטאות חשש מפני שיבה אפשרית של יהודים לעיראק וכיבושה בידי "הישראלים הציונים".
קורה משהו מיוחד בעיראק, המקום שנולד בה אברהם אבינו, שמחבר בשנים האחרונות בין יהודים לבין לא יהודים. עם זאת, הארץ המשוסעת הזאת שטופה בהרבה דם שנשפך ובהרבה דעות קדומות שמחבלים בתקווה לשינוי.
השיח על האזרחות וחזרתם של היהודים, תיאורטי ככל שיהיה, מתנהל בלי שהעולים מעיראק לישראל וצאצאיהם, שמונים כיום מאות אלפים, לוקחים בו צד. אף אחד לא באמת שאל אותנו אם מי מאיתנו בכלל מעוניין באזרחות עיראקית ואם היה עולה על דעתנו לחזור לגור בעיראק. אבל הכותרות על "רצונם" של יהודים לחזור לעיראק עושות את שלהן. יש שם מי ששמח על כך ויש גם מי שמתנגד ואף חושש.
ציונית פתאל קופרווסר
אני לא מדברת בשמם של יהודי עיראק שחיים בישראל. כל אחד ודעותיו, כל אחת והאופן שבו היא מגדירה את זהותה. אני יהודייה ישראלית, בת להורים שנולדו בעיראק והגיעו לישראל ב-1951. אין לי תחושות נקם, שנאה או שמחה לאיד כלפי עיראק. אני מאחלת לה שתשוב לעמוד על רגליה ושתושביה יזכו לביטחון ולשגשוג.
ישראל היא המדינה שלי. אני לא צריכה להביע נאמנות לעיראק והיא לא צריכה לחשוש ממני. לא היהודים גרמו נזק לעיראק אלא אחרים שצמחו מקרבה. אף אחד מבני משפחתי שחיו שם עד הגירוש לא פעל נגד עיראק. גם כשרדפו אותם והצרו את צעדיהם, הם לא עשו דבר. להיפך, הם תרמו רבות להתפתחותה של המדינה.
אני לא מבקשת מעיראק שתתנצל על העוול שנגרם למשפחתי, על העלבון שחש אבי, על הנישול והלאמת הרכוש. כל שנותר לי הוא לקוות שמממשלת עיראק תשמור על האתרים המקודשים ליהודים ושתכבד את המתים שלנו הקבורים שם, וכשתגיע העת – נבוא לבקר בה. זו האמת שלי.
- ציונית פתאל קופרווסר היא סופרת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ציונית פתאל קופרווסר
מומלצים
