שלא יעבדו עליכם: בלוף ביטוח הספורטאים / טור
ביטוח לאומי הודיע שהחליט לדאוג לכלל הספורטאים בישראל - בפועל הוא פטר את הקבוצות מלבטח אותם באופן פרטי וחסך להן עשרות אלפי שקלים. אז למה הספורטאים הם הנפגעים העיקריים? כי הם יקבלו טיפול לקוי, יאלצו לשלם על רופאים מקצועיים והקריירה שלהם נמצאת בסכנה גדולה
בשבוע האחרון שמענו על ה"הודעה הדרמטית" של המוסד לביטוח לאומי לפיה כל ספורטאי במדינת ישראל המרוויח שכר - מבוטח על ידי המוסד. אין בהודעה זו חדשות של ממש. הסיבה להודעה היא האיום של קבוצות הליגות הנמוכות בכדורגל ובענף הכדוריד להפסיק את פעילותן, זאת לאור העלאת פרמיית הביטוח לכל ספורטאי פי 5 - גזר דין מוות לאגודות קטנות.
מה שהספורטאים לא יודעים זה שגם ללא ההודעה הם היו מבוטחים על ידי הביטוח הלאומי. מדובר למעשה בהודעה שאינה מטיבה עם הספורטאים כפי שהיא מוצגת. בפועל, הספורטאים יהיו אלה שייפגעו מהמצב החדש.
עו"ד מיכאל בדלוב(צילום: פרטי)
עד ההודעה של הביטוח הלאומי השבוע, האגודות היו מבטחות את הספורטאים גם בביטוחים פרטיים. ידוע כי הכיסויים בביטוחים אלו נותנים מענה ראוי יותר לצורכי הספורטאים. בשנתיים האחרונות נוספו שתי תקנות לחוק הספורט (10 ו-15), שנתנו פטורים לאגודות מלבטח ספורטאים שהם תלמידים, כאלה המרוויחים מעל שכר מינימום וכאלה שאינם מרוויחים כלל.
לאור הודעת הביטוח הלאומי נראה כי תם עידן הביטוחים הפרטיים להם היו זכאים הספורטאים מהאגודות. מי שהרוויחו מכל העניין הם בעלי הקבוצות והעסקנים שיכולים לחסוך כסף על גבם של הספורטאים.
קריירה של ספורטאי היא קצרה, לכל פציעה יש משמעות גדולה. הצורך במתן טיפול ואבחון מהירים הם קריטיים. לרוב, גם לאחר פציעות, הספורטאים מאבדים מכושרם ורק לעיתים רחוקות מדובר בפציעות שמזכות באחוזי נכות. כך למשל, אם לספורטאי יש כאבי גב קלים, כושרו נפגע בצורה משמעותית. לצורך השוואה, במקרה של עבודה משרדית, כאבי גב קלים לא יפגמו באיכות העבודה.
בעלי הקבוצות והעסקנים הרוויחו, לא השחקנים. יובל זוסמן ודני אבדיה(באדיבות פיב"א)
עד כה, ביטוחי האגודות הותאמו לספורטאים. למשל, ישנם סעיפי שיפוי ופיצוי במקרה של פציעה, פנייה לגורם מקצועי אורתופדי (רפואת ספורט), טיפולי פיזיותרפיה וכיוצא באלה.
במסגרת השינוי, ביטוח לאומי יאפשר לספורטאים קבלת טיפולים דרך קופות החולים. כולנו יודעים שהטיפול הרפואי במסגרת הביטוח הפרטי טוב בעשרות מונים מקופות החולים, שלא לדבר על זמינות התורים. לספורטאים אין את הפריביליגיה להמתין ימים ארוכים לטיפול. הרלוונטיות המקצועית שלהם בהיעדר טיפול אובדת. לכל יום היעדרות יכולה להיות השפעה משמעותית עבור השחקן ועבור הקבוצה. במצב החדש שנוצר, ספורטאים יאלצו להוציא מכספם את הוצאות הטיפולים והביקורים אצל הרופאים המקצועיים, רק כדי להבטיח את עתידם.
כמו כן, בביטוחים הפרטיים דרך האגודות היו סעיפים כגון מוות מתאונה, נכות מתאונה, פיצוי על כל שבוע היעדרות וכדומה. כעת, יצטרכו הספורטאים להסתפק בכיסויי הביטוח הלאומי, שלעצמם אינם מספיקים. כל ספורטאי שנעדר מפעילות עלול לאבד את מקומו, דבר שיכול להוביל בסופו של יום גם להפסד כספי בשנים הבאות.
אדי גוטליב מול איתי שכטר. טיפול בספורטאים באמצעות הביטוח הלאומי בלבד לא ישים(צילום: עוז מועלם)
נקודה מהותית נוספת היא היקף הכיסוי. לאחרונה ייצגתי כדורסלן ששבר את שיניו הקדמיות במשחק כדורסל. עלות טיפולי השיניים הייתה 14,000 שקלים. בביטוח הספורטאים דרך האגודות, קיבל אותו שחקן כיסוי של 9,500 שקלים. במצב החדש, בו אין יותר ביטוחים פרטיים באמצעות האגודות, השחקן כלל לא יהיה מכוסה ויהיה עליו לשלם את כל הסכום שצוין מכיסו הפרטי.
טיפול בספורטאים באופן כה פרטני באמצעות הביטוח הלאומי בלבד (ללא ביטוחי האגודה) אינו ישים. אני בספק אם הביטוח הלאומי יוכל או בכלל צריך להתמודד עם המצב המורכב הזה לבדו. הביטוח הלאומי אינו ערוך לטיפול בלעדי בספורטאים. בסופו של דבר, כמו בחיים, החזק (האגודות) התחזק, והחלש (הספורטאים) רק הפך לפגיע יותר.
מיכאל בדלוב הוא עו"ד בתחום פציעות הספורט. בעברו היה שחקן כדורסל מקצועי בליגה הלאומית
לפנייה לכתב/ת 
המוסד לביטוח לאומי
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
