הפסגה המשולשת: חושבים על היום שאחרי מלחמת האזרחים
המטרה החשובה של פגישת פוטין, ארדואן ורוחאני הייתה להסכים עקרונית על הסדרה פוליטית יציבה של המצב בסוריה אחרי שמלחמת האזרחים תגיע לקיצה. אבל הבעיה הבוערת היא אידליב - הרוסים לא רוצים להיות חתומים על טבח המוני, וארדואן חושש ממיליוני פליטים
לפגישת הפסגה של מנהיגי רוסיה, טורקיה ואיראן אתמול (יום ו'), שיזם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, היו שתי מטרות. האחת - החשובה יותר – היא להסכים עקרונית על הסדרה פוליטית יציבה של המצב בסוריה אחרי שמלחמת האזרחים תגיע לקיצה. המטרה השנייה של הפסגה, שבה משתתפים לצידו של פוטין גם נשיא איראן חסן רוחאני ונשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, היא לנסות להסכים על דרך שבה בשאר אסד יחזור להשתלט על מחוז אידליב - אך בלי מרחץ דמים, בלי גל ענק של פליטים ובלי שימוש בנשק כימי.
אידליב היא המחוז כמעט היחיד בסוריה שנותר עדיין בשליטת המורדים הסונים. הגורם הדומיננטי בין המורדים האלה שנמצאים באידליב היא החזית לשחרור א-שאם, המוכרת לנו יותר כג'בהת א-נוסרא - ארגון המסונף לאל-קעידה.
גם לדאעש יש נוכחות ניכרת באידליב. אל המחוז הזה נמלטו עשרות אלפי מורדים, מוסלמים סונים, ממחוזות שכבר נכנעו להפצצות הרוסיות ולתקיפות מהקרקע של משטר אסד, חיזבאללה והמיליציות שפועלות בשירות איראן. כמעט בכל מחוז בסוריה שנכנע אפשרו הרוסים והמשטר הסורי למורדים למצוא מקלט ולעבור עם נשקם האישי למחוז אידליב. עכשיו נמצאים במחוז הזה יותר משני מיליון אנשים, שמתוכם כמעט 100 אלף הם מורדים מכל הארגונים.
כמה מאנשי ארגוני המורדים שאינם איסלאמיסטים כבר נושאים ונותנים עם משטר אסד על כניעה והשתלבות בצבאו, אבל החזית לשחרור א-שאם וארגונים איסלאמיסטיים אחרים יצרו קואליציה שאנשיה ומפקדיה נשבעו להילחם עד מוות. הם מתבצרים - ומתכוננים למערכה האחרונה.
אין זה נכון שחוץ מאידליב שולט כבר אסד בכל סוריה. ישנו עדיין אזור בצפון מערב סוריה שנשלט על ידי הטורקים ומורדים סונים הסרים למשמעתם. צפונה מהם יש אזור שנמצא בשליטת לוחמים כורדים סורים, שנתמכים על ידי האמריקנים. ובנוסף לכך, יש עוד שטח גדול, כרבע משטחה של סוריה, שנמצא ממזרח לנהר הפרת ובו שולטים הכורדים הסורים שנתמכים על ידי האמריקנים. הם מנהלים שם מלחמה נגד קבוצות של דאעש שנותרו באזור הזה.
ממזרח לפרת פועלים ביחד עם הכורדים גם כמה אלפי יועצים אמריקנים. בנוסף יש גם מובלעת אמריקנית-בריטית על הגבול בין סוריה לעיראק, סמוך לגבול עם ירדן, סמוך ליישוב המדברי הקטן א-תנף. שם מחזיקים האמריקנים שדה תעופה ובסיס מבצעי של הכוחות המיוחדים.
המידע הזה חשוב כדי להבין שגם כאשר ייפול מחוז אידליב לידי המשטר הסורי בסיוע הרוסים והאיראנים, לא תהיה לאסד שליטה מלאה על כל שטחה של סוריה. אבל נפילת המחוז הזה, מחוז אידליב, תסמן את כישלונו המהדהד וכמעט הסופי של המרד הסוני נגד המשטר העלאווי-שיעי של משטר אסד. הכנעת הרוב הערבי-סוני בסוריה תסיים למעשה את מלחמת האזרחים בסוריה שנמשכה שבע שנים, בניצחונו של המיעוט העלאווי.
כאמור, המטרה הראשונה של הפסגה המשולשת היא הסדרה פוליטית של השליטה בסוריה אחרי המלחמה. פוטין מנסה לשווא כבר יותר משנה להגיע להסכמות עם איראן ועם טורקיה בעניין זה ואינו מצליח. לכל אחד מהנשיאים הנועדים אתו בטהרן יש אינטרסים כלכליים, אסטרטגיים ופוליטיים משלו - שמנוגדים לאלה של השניים האחרים בשלישייה.
כך למשל, רוסיה רוצה שטורקיה ואיראן יתחייבו להוציא את כוחותיהן מסוריה בתום הלחימה כדי שאסד ישלוט בפועל בכל שטחה של סוריה, ורוסיה תוכל ליהנות כלכלית משיקום סוריה. טורקיה לא מסכימה להוציא את כוחותיה שכבשו חלק מסוריה, מכיוון שהיא חוששת שיוקם בצפון סוריה מחוז כורדי אוטונומי, ומפני שהיא חוששת שהמשטר העלאווי בתמיכת איראן השיעית לא ייתן לפליטים הסורים, שכולם סונים, לחזור לסוריה. טורקיה חוששת - בצדק - שבשאר אסד והאיראנים ינסו לשנות את המאזן הדמוגרפי בסוריה לטובת השיעים.
גם איראן רוצה ליהנות משיקום סוריה בדיוק כמו הרוסים. האיראנים השקיעו בסוריה 17 מיליארד דולר, והם רוצים להחזיר את ההשקעה בדיוק כמו הרוסים. האיראנים גם רוצים שסוריה תהיה חלק מהקשת השיעית שמתחילה בטהרן, עוברת בעיראק, מגיעה לחופי הים התיכון בסוריה ומסתיימת בלבנון. קשת שיעית כזאת תעניק לאיראן את ההגמוניה האזורית שהיא מבקשת ותאפשר לה להקים מסדרון יבשתי שישרת לוגיסטית את המלחמה בישראל.
הרוסים לא רוצים במסדרון כזה, ולא רוצים בנוכחות צבאית איראנית בסוריה מפני שהם חוששים שהמשך ניסיונות התבססות האיראנים בסוריה יגרמו למלחמה עם ישראל - שבסיומה יופל משטר אסד.
את הסבך הזה מנסה פוטין להתיר לשווא בידיעה ברורה: שכל עוד לא יצליח להשיג הסכמה עם האיראנים ועם הטורקים, אי אפשר יהיה להגיע לייצוב המצב הפוליטי בסוריה, גם אם המלחמה תיפסק. אי-הסכמה בין שלושת השותפים הללו תביא להתחדשות הלחימה בידי השליחים, כלומר המיליציות הסוריות והאחרות שסרות למשמעתו של כל אחד מהצדדים. בקיצור, תסבוכת שפוטין לא יודע איך לצאת ממנה ולייצב את המצב בסוריה כדי להציג כלפי המערב וארה"ב עמדה אחידה.
זה לא הכל - האיראנים, בעיקר מפקד כוח קודס קאסם סולימאני, אינם יכולים להקים את הקשת השיעית כל עוד האמריקנים, בסיוע בעלי בריתם הכורדים, שולטים ממזרח לפרת ועד לגבול עם עיראק ובבסיס המבצעי שיש להם באזור א-תנף. לכן דורש רוחאני כדבר ראשון שהאמריקנים יסתלקו מסוריה, ואז משאיות האספקה של סולימאני ינועו בחופשיות דרך עיראק ויביאו טילים לחיזבאללה בלבנון ולמיליציות שלהם בסוריה.
האמריקנים מבינים זאת, ובהשפעת ישראל שינו את עמדתם. טראמפ, שרק לפני כמה חודשים רצה להוציא את החיילים והיועצים האמריקנים מסוריה, אומר כעת לפוטין: אם אתם רוצים שנצא מסוריה, בבקשה, אבל רק בתנאי שכל הכוחות הזרים האחרים, כלומר האיראנים, הטורקים ואתם, תצאו מסוריה. בעיקר האיראנים.
הנשיא רוחאני, שרוצה לשפר את כלכלת ארצו ולא רוצה לזרוק כספים על התעצמות צבאית בסוריה, כנראה מעוניין, כמו הנשיא טראמפ וכמו פוטין וכמו ארדואן, שאיראן תסיים את הנוכחות הצבאית בסוריה ותעבור לנוכחות אזרחית-כלכלית שתאפשר לה לנצל את הזיכיונות שכבר קיבלה מאסד - להקים רשת סלולארית ולהפיק פוספטים בסוריה.
אבל סולימאני ו"משמרות המהפכה", שזוכים לתמיכת המנהיג העליון עלי חמינאי, לא מוכנים אפילו לשמוע על כך - ולכן האמריקנים אומרים: אנחנו נשארים. כל הגורמים הקשורים איתם, בעיקר הכורדים, הירדנים ואפילו ישראל, יודעים לנצל את המשך נוכחותם של האמריקנים כדי להמשיך ולשבש ולהאריך מאוד לאיראנים את המסדרון היבשתי, ואם צריך גם להפציץ שיירות שלהם שמנסות לעבור בשטח שנשלט על ידי האמריקנים. לפי פרסומים זרים, גם ישראל נוטלת חלק פעיל בעניין הזה של חסימת המסדרון היבשתי האיראני במסגרת "המערכה שבין המלחמות".
לכן, הסדרה פוליטית כרגע לא נראית באופק, ופוטין לא יוכל להציג עמדה משותפת רוסית-איראנית-טורקית לכינוס בעניין הסדרה פוליטית בסוריה שייערך בחסות האו"ם בז'נבה בעוד זמן לא רב.
אבל הבעיה הבוערת היא אידליב. הרוסים לא רוצים שבחסותם יבצעו אסד והשיעים טבח המוני בסונים שנותרו באידליב.
אסד ואנשיו רוצים לנקום ולצמצם למינימום האפשרי את מספר הסונים בסוריה. טבח ושימוש בנשק כימי הם האמצעים שכבר נקט בהם המשטר, ובאידליב הוא מועד לנקוט בהם שוב. גם האיראנים, בדיוק כמו בשאר אסד, רוצים לסגור חשבון עם הסונים, ואם לא יעצור מישהו בעדם, המיליציות השיעיות שהם הביאו לסוריה, צבאו של אסד וחיזבאללה, כמעט בוודאות יבצעו טבח וטיהור אתני באידליב.
אבל פוטין יודע שבמועצת הביטחון תופנה אצבע מאשימה כלפיו, ורוצה למנוע מרחץ דמים כזה באמצעות משא ומתן וכניעה של המורדים באידליב. זאת ועוד, ארדואן חושש ממיליוני פליטים סונים שיימלטו לשטחה של טורקיה ואומר שהוא לא ייתן להם לעבור, כי יש בשטח טורקיה כבר 3 מיליון פליטים סונים סורים, והיא אינה יכולה לשאת עוד בנטל.
בנוסף לכך, ארדואן הוא איסלאמיסט סוני רדיקלי, והוא לא מוכן שלנגד עיניו יטבחו בסונים הסורים. הוא לא יוכל לעמוד מנגד כשזה יקרה. לכן מקווים פוטין, רוחאני וארדואן להגיע לאיזושהי הסדרה גם באידליב, שבה אפשר יהיה לבודד ולהלום עד מוות רק בג'יהאדיסטים של אל-קאעידה ודאעש ולהשיג כניעה בחסות רוסית של כל השאר. דילמה לא פשוטה, שספק אם הפסגה המשולשת תביא לפתרונה.
לפנייה לכתב/ת 
