"מעורב ישראלי": מתעכלת בקלילות
טל פרידמן יוצא לגלות את את המקורות הקולינריים שלנו בסדרה חדשה. היא לא תענה לכם על השאלה מהו אוכל ישראלי, אך עם הקצב הפרוע של פרידמן ברקע, היא תלמד אתכם דבר או שניים ותעורר רעב כמו דרמת מזון ראויה לשמה
כשרוברט פלאנט, סולן להקת לד זפלין, הואשם (בצדק) ששאל בחופשיות יתרה חומרים מהבלוז השחור לטובת הרוקנ'רול הלבן שלו מבלי לתת קרדיט ליוצרים המקוריים, הוא טען להגנתו שכל מי שניגן את הבלוז בתקופה שבה לד זפלין המריאה "היה חלק מחבורה עצומה של קבצנים וגנבים". לרגל חגיגות ה-70 למדינת ישראל, טל פרידמן מתחקה ב"מעורב ישראלי" (ערוץ 8) אחרי אחד הסעיפים החשובים ביותר בהגדרה העצמית שלנו כישראלים – האוכל, ומנסה להבין מה זה אוכל ישראלי, האם הוא עומד בזכות עצמו או שגם אנחנו, כמו כולם, חלק מחבורה גדולה של קבצנים וגנבים.
השאלה מהו אוכל ישראלי מציקה כפי הנראה ללא מעט ישראלים, איפה שהוא במקום טוב אחרי "יהודית או דמוקרטית?". 70 שנה הן שנות-פרגית במונחים של מדינות ותיקות, וסוג של חוסר ביטחון דוחף אותנו לנסות ולקבע בהגדרה את הסממנים שמבדלים אותנו ומכריזים עלינו כעל ישות עצמאית וטעימה. בישראל, בניגוד לארצות אחרות, העניין מורכב אפילו יותר, כי מצד אחד ההיצע הקולינרי שלנו הוא אכן אסופה של מאכלי עדות שהתקבצו מכל פינות עולם, ומצד שני ישנו העניין הפעוט של האוכל ששאלנו מהערבים שגרו פה לפנינו, ואנחנו מיהרנו להלאים בעליזות ולהנציח את העניין בפזמונים עליזים לא פחות.
עוד ביקורות טלוויזיה:
"ילדותי": מהממת, ולא רק בזכות ג'ים קארי
מאז שפרידמן ו"ארץ נהדרת" נפרדו, הוא מחפש את עצמו בכל מיני פורמטים. השטיק הקודם שלו גווע בתוכנית האירוח שלו בערוץ 10 ("הכל אבוד") שלא התרוממה, אבל הוא הביא למסך פרידמן שונה בסדרה המצוינת שלו על אבהות ("להיות אבא"). נדמה שהפרידמן הזה הגיע גם ל"מעורב ישראלי" – עדיין נמרץ אבל הרבה יותר קשוב ופחות תזזיתי. בארבעת הפרקים של "מעורב ישראלי" פרידמן מתחקה אחר כמה אבות מזון ישראליים: החומוס (והפלאפל), הפיתה וכל מה שנכנס לתוכה, סצנת היין והשיכר המקומית ובונוס – בפרק הראשון – היעלמותו של המזון המזרח-אירופי ונידויו השקט מהקולינריה הישראלית. או במילים אחרות – תבוסתו של הגפילטע בפני החריימה.
"מעורב ישראלי" היא סדרה חמודה, זורמת והמרואיינים שלה מצוינים. אל תעצרו את נשימתכם – היא לא קובעת אם אוכל ישראלי אכן קיים ואם כן, מהו, אבל פה ושם היא מצליחה להבריק ברגעים מעניינים שילמדו אתכם משהו שלא ידעתם. ה שלה מורכב בעיקר מהקצב הילדי והסקרן של פרידמן ומהרבה צילומים מגרים של אוכל, המאסט של כל דרמת מזון ראויה לשמה. היא מחליקה בגרון, מתעכלת בקלילות, ואם ארוחות החג השאירו לכם מקום, היא אפילו תשאיר אתכם קצת רעבים.
