אם כל כך טוב פה, אז למה כל כך רע?

(צילום: מוטי קמחי)

בפרוס השנה החדשה נהוג לערוך ספירת מלאי או חשבון נפש - תלוי אם אתה בית עסק, יהודי מאמין או מדינה. מכל השלושה אני יהודי מאמין ואני רוצה לצלול אל הרשימה שבניגוד לאחרות, אותה לא תראו מתפרסמת כי היא לא עוסקת בהצלחות סייבר, מדדי אושר עולמיים, הישגים מאקרו-כלכליים ונחיתות של מנהיגים רמי דרג בנתב"ג. זאת רשימה שעוסקת בחיים עצמם.

אכיפת החוק

מתחזקת ההרגשה שהאכיפה נגד פשיעה במדינת ישראל נשחקת באופן מדאיג. אין ביטחון אישי, במקומות מסוימים לא נעים להסתובב לבד בלילה, ויכוח על חניה/כסא בים/קריוקי של נערים עלול להסתיים בדקירה. בילדותי, כשפרצו אלינו הביתה, הגיע איש מז"פ עם ערכת טביעות אצבע ולקח דגימות. היום תזומנו לתחנה הסמוכה למקום מגוריכם ויומנאי מנומנם יגבה מכם תלונה שתעבור לחברת הביטוח וברוב המקרים בכך יסתיים העניין. ועוד לא דיברנו על פשיעה חקלאית, רצח נשים, האנרכיה בדרום ובצפון, נשק לא חוקי ובכוח העולה החדש - יפו. אולי במקום להילחם על זהות המפכ"ל (מעניין למה) כדאי שתהיה פה קודם משטרה?

הזכות לדיור

גם השנה החולפת לא הביאה את הבשורה שלה ציפינו ובעבורה ציידנו את שר האוצר במלוא תאוותו לכלי עבודה ממשלתיים על מנת שירסן את הדהרה של מחירי הדיור. היה נדמה לרגע קט שאולי זה קורה והמגמה נבלמת, ואפילו מתהפכת, אך באבחת עדכון נתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נגוזה התקווה וגם שברירי האחוזים של הירידה חזרו בהם ולמעשה מחקו אותה. אז ארץ זהב חלב וסייבר, זכות לדיור אפשר לקבל?

מערכת הבריאות

כמעט מיותר להכביר מילים, ובכל זאת, מערכת הבריאות הישראלית היא חולה כרונית. צמד המילים "אין מספיק" מיטיב לתאר אותה. אין מספיק רופאים, אחיות, מיטות, חדרים, מרכזים רפואיים, מכשירים ועוד. התורים הארוכים ושעות ההמתנה מורטות העצבים במיון נותנים את אותותיהם באלימות מטופלים שלעיתים עולה גם בחיי אדם של צוות רפואי. האם העוגה מחולקת נכון? אם היינו מוותרים על כמה אחוזים בודדים מתקציב הביטחון, כמה מכשירי MRI היינו יכולים לקנות?

טורים נוספים של שי כהן:

• "הסדרע" עם חמאס: מות האידיאולוגיה של ביבי
  
• עוטף עזה מחכה לממשלה הימנית בהיסטוריה
  

מיגון תושבי הצפון

את המחדל הזה קשה לתרץ גם אם מאוד מתאמצים. תושבי הצפון לא ממוגנים. למה? ככה. ההיסטוריה ידועה לכולנו, בטח ובטח מאז מלחמת לבנון השנייה. מלבד העיתונאית ליאת רון שלקחה על עצמה את תפקיד המתריעה בשער, מתנהלת ממשלת ישראל באדישות בעצלתיים שמאפיינים אותה ורק מתחילה לטפל בבעיה. אם חלילה תפרוץ עכשיו מלחמה, או שיהיו שוב נחילי פליטים בארצם או חלילה אבדות גדולות בנפש.

הפקקים

מפלגה שתחרוט על דגלה את הטיפול בפקקים (אבל באמת) עוד תרכיב את הממשלה הבאה. כמה מייגעת החוויה המפוקפקת הזאת שרובנו חווים פעמיים ביום: כשכולם נוסעים לעבודה וכשכולם חוזרים ממנה. מכיוון שזו בעיה שמתגברת ומכפילה את עצמה, בעוד כמה שנים אנחנו נתגעגע לפקקים שאנחנו חווים היום. גם הבעיה הזו מטופלת בקצב ובתקציבים לא מספקים. למה במדינת הפס הרחב עורקי התחבורה רק נסתמים?

פריפריה מול מרכז

שתי מדינות לשני עמים? זה כבר כאן. הן דרות אחת ליד השנייה. פערי החינוך, השכר, הבריאות והתרבות מעולם לא היו גדולים יותר. השאיפה של נער שגדל בירוחם היא אחת - לצאת משם. לחפש לעצמו עתיד טוב יותר לעצמו ולילדיו. זה שורש רעיל ומדמם לחולאים רבים בחברה שלנו. לממשלת ישראל יש היום כל כך הרבה משאבים שהיא יכולה להפנות לשם, אבל היא נותרת אדישה, משאירה את הפריפריה מוחלשת, כנועה ולא דורשת. היא הרי מובטחת בקלפי.

עוטף עזה

על תושבי חבל הארץ הזאת עברה שנה שכולנו נרצה לשכוח. ראינו בעיניים כלות את שריפות הטרור של חמאס מכלות דונם אחר דונם והופכות שדות חיטה בצבע זהב לשחורים. חזינו בבעלי החיים שניסו להימלט מהאש וגווייתם נותרה עדות אילמת למתרחש. שמענו את עדויות התושבים על הדרישה המינמלית לאוויר נקי. אחרי כל האש, העשן והטילים שהמטיר חמאס, עכשיו מגיע לו פרס בדמות ההסדרה. זה הביטחון שיודעת לייצר ממשלה שמתקצבת את מערכת הביטחון ב-70 מיליארד שקל בשנה?

• שי כהן הוא תושב קיבוץ זיקים בעוטף עזה