ניצול שואה, אלמן, עבריין נמלט וגאון קולנועי: סיפורו של רומן פולנסקי
עם סיפור חיים שלא מהעולם הזה, רומן פולנסקי הוא אחד הבמאים הכי מרתקים ושנויים במחלוקת שידע הקולנוע - ניצול שואה שאשתו נרצחה באכזריות בחודש השמיני להריונה ועבריין מין שלא יכול להיכנס לארצות הברית. וכן, הוא עדיין עושה סרטים
על מותו של מנהיג הכת צ'ארלס מנסון בנובמבר האחרון, למד רומן פולנסקי מהודעה באימייל. במאי הקולנוע בן ה-85 התבשר על מותו של רוצח אישתו שרון טייט ובנם שנישא בבטנה, בהודעה שנשלחה אליו מאחותה דברה טייט. "נשאתי תפילה, הזלתי דמעה, תקעתי פרח מתחת לצלב בחדר השינה שלי", סיפרה האחות, "(מנסון) רצח את משפחתו של רומן. את אישתו ובנו, ואני מאמינה שהייתה לו הזכות, בדיוק כמו לכולנו, לדעת". גם 48 שנים לאחר המקרה, פולנסקי לא מצא את המילים להגיב על הסיפור.
הוא גם לא יכול היה לבקר את משפחתו בקברם, שנמצא בבית הקברות "הולי קרוס" בלוס אנג'לס. מאז 1978 נמנע פולנסקי מכניסה לארצות הברית, שם סביר להניח ייעצר ויישפט על פשעים שביצע שמונה שנים לאחר המקרה, בפרשה בה יהפוך מקורבן לתוקף ועבריין מין נמלט. שתי פרשות אלה ממחישות את סיפור חייו המורכב של פולנסקי, מהדמויות השנויות במחלוקת שידע עולם הקולנוע. במאי מוערך שחתום על כמה מהקלאסיקות הגדולות שיצאו מהוליווד, בעל ואב שכול כתוצאה מאחד ממקרי הרצח הזכורים ביותר בהיסטוריה האמריקנית, ואנס אכזרי של קטינה בת 13. תוסיפו לכך ילדות בצל שואה ואבדן של אימו באושוויץ, וקיבלתם חתיכת פרופיל של אדם מורכב, מסובך ואפל.
פולנסקי נולד ב-1933 בפריז, אך כשלוש שנים מאוחר יותר, במהלך שיתברר כטעות איומה, עברה משפחתו לקרקוב שבפולין. לא הרבה לאחר מכן פלשו הכוחות הנאצים לפולין, הוריו נלקחו למחנות הריכוז והוא עצמו בילה את שנותיו המעצבות במאבק הישרדות. בריאיון שהעניק ל"הוליווד ריפורטר" סיפר פולנסקי על הפעם הראשונה שבה ראה אדם נהרג. "איזו אישה זקנה בכתה והתייפחה ביידיש, ולא ממש הבנתי מה אמרה", סיפר. "ברגע אחד היא נפלה על ידיה וברכיה, ולפתע היה רובה בידו של איש SS צעיר והוא ירה בגבה. הדם נשפך החוצה ממנה כמו מים מהמזרקות הקטנות שמחזיקים במשרדים".
עד שהיה בן תשע נלקחו שני הוריו למחנות. אימו (שהייתה בהריון באותו הזמן) נרצחה עם הגעתה לאושוויץ. אביו נלקח למאטהאוזן אך שרד את המלחמה. הילד רומן נמלט ב-1943 מהמחנה בקרקוב, שם אומץ על ידי משפחה שהכירה את אביו, והתחזה לילד נוצרי תחת השם רומאק ווילק. "שרדתי מכיוון שלא נראיתי ממש כמו יהודי", אמר באותו ריאיון. "במיוחד כשהייתי ילד. בהחלט נראיתי כמו הרבה ילדים פולין".
הוא חי במשך מספר שנים באזור כפרי ושקט (ופרימיטיבי, סיפר בריאיון אחר, ש"כמעט היה זר לקונספט החשמל") פחות מ-50 ק"מ מאושוויץ. אך על הזוועות שהתרחשו לא הרחק מהמקום שבו מצאה אימו את מותה והוא מקום מסתור, למד רק עם תום המלחמה. את ימיה האחרונים של המלחמה, בינואר 1945, הוא זוכר היטב. הוא אסף אז פירות יער כששמע לפתע מה שחשב להמיית חרקים. הרעש התברר כמאות מפציצים אמריקנים בשמי פולין. "זה היה אחד הרגעים השמחים בחיי הצעירים", הודה. "נשכבתי על הקרקע והבטתי במטוסים ההם".
אחרי המלחמה הוא התאחד בקרקוב עם אביו, שהתחתן במהרה שוב. בשנות ה-50 הוא התנסה במשחק אבל בחר להתמקד בבימוי. סרטו הראשון "אופניים" התבסס על חוויה מחייו האמיתיים, במהלכה ניסה לרכוש זוג אופניים מעבריין מוכר, שהעדיף לסדוק את גולגלתו של פולנסקי ולברוח עם כספו. העשייה הקולנועית שלו החלה לצבור תאוצה בפולין בתחילת שנות ה-60. במהלך עשור זה הוא הלך ויצר לעצמו שם בעולם הקולנוע האירופאי, זכה למועמדות לאוסקר על סרטו "סכין במים" ונדד בין פריז בה התגורר תקופה ובין אנגליה, שם ביים מספר סרטים. נקודת המפנה בחייו התרחשה ב-1967 במהלך צילומי הסרט "סלח לי, אתה נושך את צווארי", בה כיכבה השחקנית שרון טייט.
ההיכרות בין השניים לא הפכה מיד לאהבה. תחילה סירב פולנסקי ללהק אותה לסרט ובפגישתם השנייה הבהיל אותה כשקפץ עליה בעודו עוטה מסיכת פרנקשטיין. איכשהו ההיכרות הביזארית הובילה לקשר והשניים נישאו בינואר 1968, בחתונה מתוקשרת שהתארחו בה שמות כמו מייקל קיין, ג'יימס פוקס וג'ואן קולינס, גדולי השחקנים ההוליוודים של התקופה. "באותם ימים, שרון לא הייתה רק אהבת חיי", כתב פולנסקי בספר שהוקדש לציון 45 שנים למותה, "היא הייתה אהבת חיי כולם". באותה שנה ביים פולנסקי את "תינוקה של רוזמרי", סרט האימה המופתי שיהפוך לקלאסיקה קולנועית. זה היה הסרט הראשון של פולנסקי בארצות הברית ועם יציאתו הוא מיד סומן כאחד הבמאים המבטיחים בהוליווד.
על רקע רחשים על ניאוף (מצידו), נכנסה טייט להריון. כשבועיים לפני הלידה המיועדת היא הייתה בביתה, בעוד פולנסקי צילם סרט באנגליה בליל ה-8 באוגוסט 1969. בצהרי היום אירחה טייט את חברתה השחקנית ג'ואנה פאטט והזמרת ברברה לואיס, ובערב יצאה למסעדה יחד עם חבריה ג'יי סברינג, ווג'סייץ' פרייובסקי ואביגיל פולגר, בסיום הבילוי שבו לביתה. לא הרבה לאחר חצות נכנסו לבית חברי "המשפחה", כתו המפורסמת של צ'ארלס מנסון, ובשיאו של מסע רציחות הרגו את כל הנמצאים במקום. גופותיהם נמצאו על ידי עוזרת הבית של הזוג יום למחרת. נתיחת גופתה של טייט העלתה כי השחקנית נדקרה 16 פעמים.
פולנסקי קיבל את המידע על מות אישתו ובנו שטרם נולד והגיע במהרה ללוס אנג'לס. טייט נקברה כשבנה בידיה, וההיסטריה שלטה בהוליווד. שחקנים מסוימים עזבו את העיר בבהלה, אחרים התקינו מערכות אבטחה בביתם, שכרו שומרים או הצטיידו בנשק חם. פולנסקי עצמו סיפר כי חווה התקפי חרדה ופרנויה, חשד בסביבתו הקרובה ולא ידע שקט עד שהאחראים למעשה נמצאו. עד שזה קרה, הוא זכה למטחי ביקורת כשהצטלם לגיליון מיוחד של מגזין "לייף" שהוקדש לרציחות, לרקע הכיתוב "Pig" שנכתב על הקיר בדם רעייתו המנוחה. חודש מאוחר יותר נתפסו מנסון וחברי כנופייתו. הרצח הפך לאחד ממקרי הטבח המסוקרים והזכורים בארצות הברית ושמו של פולנסקי, באופן טבעי, נקשר בו לעד.
"מותה של שרון היה פרשת קו המים של חיי", כתב בביוגרפיה שלו, וסיפר כי הוא חש חרטה על כך שלא היה באותו היום בביתם בלוס אנג'לס. אחרי הרצח, אמר, הוא לא שב להיות האדם האופטימי שהיה לפני כן. "אפילו אחרי כל כך הרבה שנים, אני מוצא שאיני מסוגל ליהנות משקיעה מרהיבה, לבקר בבית ישן ויפה או לחוות עונג ויזואלי מכל סוג, מבלי להגיד לעצמי באופן אינסטינקטיבי כמה היא הייתה אוהבת את זה", כתב בספר. "באופן זה, אשאר נאמן לה עד יום מותי".
בשנים שחלפו מאז המשיך פולנסקי בעשייתו הקולנועית וביסס את מעמדו כאחד הבמאים החשובים בעיר הסרטים, בעיקר בזכות סרטים אייקונים כמו "צ'יינהטאון" ו"הדייר". אבל ההצלחה לא נמשכה זמן רב - במרץ 1977 הוא נעצר בביתו של השחקן ג'ק ניקולסון, בשל תקיפה מינית של סמנתה גאליי בת ה-13. הבמאי התבקש לתפקד כעורך אורח בגיליון מיוחד של מגזין האופנה "ווג", והוא שכנע את אימה של סמנתה להרשות לביתה להצטלם עבור הגיליון. במעמד הצילום ביקש פולונסקי מהצעירה להצטלם כשהיא נטולת חלק עליון ובעודה שותה שמפניה.
בהמשך תספר גייליי (היום – גיימר) כי פולנסקי ביקש ממנה לשכב ובעודם סגורים בחדר השינה, כפה עליה אקט מיני אף שהתנגדה לכך באופן ברור. "היינו לבד ולא ידעתי מה עוד עלול לקרות אם אעשה סצנה", סיפרה לפני 15 שנים בריאיון. "אחרי שהתנגדתי חשבתי לעצמי, 'אוקי, אני מניחה שאוכל ללכת הביתה אחרי". גיימר סיפרה כי סימם ואנס אותה בברוטאליות וביצע בה מעשה סדום. ניקולסון היה באותה עת בחופשת סקי בקולורדו, בעוד בת זוגו, השחקנית אנג'ליקה יוסטון, הייתה בבית אך לא ידעה, לטענתה, את שהתרחש בחדר הסגור.
באוטוביוגרפיה שלו, תיאר פולנסקי את הדברים אחרת וכתב כי לא סימם את הנערה, היא לא הביעה התנגדות וכי גיילי הביעה "נכונות לקחת חלק" באקט. במסגרת עסקת טיעון שנתפרה בניסיון לחסוך ממנו עונש מאסר ממושך, הודה הבמאי בקיום יחסי מין עם קטינה שלא כחוק, וציפה לגזר דין שיתבסס על 42 ימים שכבר ריצה במאסר, לצד עונש מאסר על תנאי. מששמע שהשופט במשפטו לא מתכוון לשתף פעולה עם עסקת הטיעון ומתכוון לגזור עליו עונש מאסר של חמישים שנה – הודיע הבמאי לחבריו כי הוא מתכוון לברוח מארצות הברית.
וזה אכן מה שקרה, ב-1 בפברואר 1978, יום לפני קבלת גזרת הדין. פולנסקי עלה על מטוס ללונדון, ולמחרת עזב לצרפת. כאזרח צרפתי (כזכור, הוא נולד בפריז) הוא נהנה מהגנה מהסגרה – פריבילגיה שהוא מנצל היטב עד היום לטובת חירותו (פרט לתקופת מעצר בית קצרה בשוויץ). מאז הוא נמנע מכניסה לארצות הברית או כל מדינה שיש לה מדיניות הסגרה איתה, כמו בריטניה. ריאיון שהעניק כשנה אחרי בריחתו העיד כי לא הבין את חומרת מעשיו. "אם הייתי רוצח אדם התקשורת לא הייתה מתעניינת כל כך בזה", צוטט ועורר זעם רב. "שופטים רוצים לזיין בנות צעירות. כולם רוצים לזיין בנות צעירות". מקסים. כיום אגב, גיימר מעוניינת לשים את כל הפרשה מאחוריה ואף ביקשה מבית המשפט לסגור את התיק ובכך בעצם לתת לפולנסקי אישור כניסה לארצות הברית, דבר שלא אושר לפני כשנה.
על רקע הקריאות להחרימו, שנשמעות עד היום, פולנסקי המשיך בקריירת הבימוי שלו באירופה, אבל לא הצליח לשחזר את הצלחת העבר שלו. זאת עד שנת 2002, אז יצא "הפסנתרן" בכיכובו של אדריאן ברודי. הסרט גולל את סיפורו של הפסנתרן היהודי המחונן ולדיסלב שפילמן ששרד את השואה. לצד שחזור מדויק של התקופה, פולנסקי הכניס גם כמה מוטיבים אוטוביוגרפים שלקח מילדותו לסרט. "הפסנתרן" נחל הצלחה רבה ואף זיכה את פולנסקי באוסקר הראשון שלו כבמאי, שכאמור לא היה נוכח בטקס כי נאסר עליו להיכנס לארצות הברית. עם זכייתו כמעט כל הקהל שבאולם דולבי שבלוס אנג'לס עמד על רגליו ומחא כפיים לפולנסקי, בין השאר שחקנים כמו ג'ק ניקלסון ומריל סטריפ והבמאי מרטין סקורסזה. הריסון פורד היה זה שקיבל את הפסלון בשמו.
פולנסקי זוכה באוסקר הראשון שלו כבמאי על "הפסנתרן"
מאז שמו של פולנסקי נקשר לעוד פרשות של הטרדות מיניות. בשנת 2010 השחקנית הבריטית שרלוט לואיס האשימה אותו בכך שהתעלל בה כשהייתה בת 16. ב-2017 אישה שמזדהה בשם רובין חשפה במסיבת עיתונאים כי הבמאי התעלל בה מינית בשנת 1973, בהיותה בת 16. חודשים ספורים לאחר מכן יצאה נגדו מתלוננת נוספת, השחקנית הגרמניה רנט לנגר – היום בת 61, שטוענת כי פולנסקי אנס אותה בביתו בהיותה דוגמנית מתחילה בת 15.
פולנסקי, שמקפיד מאז לא להתבטא בנושא, הגיב בפסטיבל הקולנוע בציריך על גל ההאשמות החדש נגדו. "מבחינתי זה נגמר", אמר בספטמבר שנה שעברה, פחות מחודש מהתפוצצות פרשת הארווי ויינשטיין ועלייתה של תנועת ה-MeToo. "הודאתי באשמה, ישבתי בכלא, אבל אנשים שכחו מזה או שהם אפילו לא ידעו מכך. גם ישבתי במעצר בציריך. כך שבחישוב כללי נענשתי פי ארבע או חמש ממש שהובטח לי במקור".
הוא אמר את הדברים בעת שביקר בפסטיבל לרגל יציאת סרטו החדש, "מבוסס על סיפור אמיתי", שיוצא לאקרנים בישראל בסוף השבוע הקרוב. באופן מעניין, הבמאי קוונטין טרנטינו עובד בימים אלה על סרט חדש, Once Upon a Time in Hollywood שעוסק בחברי הכת של צ'ארלס מנסון. בסרט מככבים בראד פיט, לאונרדו די קפריו, לנה דנהאם, דקוטה פנינג, לוק פרי, אל פצ'ינו. לתפקיד שרון טייט לוהקה מרגו רובי, בעוד שלתפקיד רומן לוהק ראפאל זאווירוחה, שחקן פולני. וזה הגיוני, בהתחשב בעובדה שהשורש לאישיותו המורכבת נמצא בכפר נידח בפולין, פחות מ-50 ק"מ מאושוויץ.
