הגירוש שלנו יהיה פשע מלחמה
52 שנה אני גר בחאן אל-אחמר, לשם גורשנו ב-1948. כבר 52 שנה בלי חשמל סדיר או מים זורמים. וגם את כבשת הרש ישראל גוזלת מאיתנו
חאן אל אחמר(עמית גילוץ, בצלם)
בעודי כותב מילים אלה, אני ממתין שישראל תהרוס את הבית היחיד שהכרתי ב-52 שנות חיי. 180 תושבי הכפר שלי, חאן אל-אחמר שבגדה המערבית, עומדים להיות מפונים בכוח לצורך הרחבת ההתנחלויות הבלתי חוקיות של ישראל. בתינו ייהרסו. אפילו בית הספר היסודי שלנו, שנבנה באהבה גדולה מבוץ וצמיגים בלבד, ישוטח.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
זיכרונותיי היפים ביותר הם מילדותי: חבריי ואני היינו יוצאים לעיתים קרובות לטיולים בעמק הקרוב המלא במעיינות ובבריכות טבעיים. נהגנו להצטייד באוכל ובתה, רכבנו על חמורים ושחינו, דגנו ונהנינו. זה שנים שישראל מונעת מאיתנו להגיע לעמק. עכשיו היא רוצה שנעזוב את בתינו לגמרי ונעבור למקום אחר.
הוריי הגיעו לחאן אל-אחמר אחרי שגורשו מהכפר שלנו שהיה במדבר, ליד ערד, לאחר הקמת מדינת ישראל. כמו כפרים, ערים ועיירות פלסטיניים אחרים, הכפר שלנו נהרס אז בידי ישראל כדי לפנות את הדרך לישראלים יהודים. גורשנו מאדמתנו ונאמר לנו להסתדר בכוחות עצמנו, אז עשינו את דרכנו לחאן אל-אחמר, אזור מדברי הממוקם בין שני מקורות מים מרכזיים.
לחאן אל-אחמר, שהייתה אז בשליטת ירדן, ניתנה ההזדמנות לשגשג והירדנים הכירו בזכויותינו. אבל כשישראל כבשה את הגדה ב-1967 הכול השתנה. אף שאנחנו גרים כאן כבר עשרות שנים, ישראל מעולם לא הכירה בזכותנו להיות כאן, וכתוצאה מכך אין לנו ברירה אלא לחיות בדיור הבסיסי ביותר האפשרי - אוהלים ופחונים - ללא גישה למים זורמים או לחשמל. כשניסינו לשרוד בעזרת לוחות סולאריים על מנת להפיק חשמל ומשאבות על מנת להשיג מים, ישראל נקטה יד קשה והצבא החרים את אמצעי הקיום שלנו. ישראל גם בנתה כביש מהיר שעובר בתוך הקהילה, כך שמבקרים מתקשים להגיע ואפילו שירותי חירום מתקשים לסייע לנו בעת הצורך.
כשהצבא הישראלי בא להרוס בתים בחאן אל-אחמר בפעם הראשונה נאמר לי שעליי לפנות לקבלת אישור עבור האוהלים שלנו. כך בדיוק עשיתי. אבל כמו ביישובים פלסטינים אחרים בגדה, ישראל דחתה את בקשותינו. למעשה, ישראל מאשרת פחות מ-2% מהבקשות המוגשות על ידי פלסטינים להיתרי בנייה, והורסת כעניין שבשגרה את הבתים שנבנים ללא היתר.
אחרי שחמישה ילדים מח’אן אל-אחמר נהרגו בשולי הכביש המהיר בעת שניסו להגיע לבית הספר הקרוב ביותר, מרחק של כ-13 ק”מ, פניתי לקבלת אישור מישראל לבנות בית ספר, כך שתלמידים לא יצטרכו לעשות את המסע המסוכן. גם הבקשה הזו נדחתה. לכן, במקום לבנות בית ספר מטיח ומלבנים, בנינו בית ספר אקולוגי מבוץ וצמיגים. כיום לומדים בבית הספר 185 ילדים מחמש קהילות שכנות. ילדות רבות פחדו בעבר מהסיכונים הכרוכים במסע היומיומי ללימודים, ובית הספר מעניק להן גישה לחינוך שלא הייתה להן בעבר. אין סיבה שהילדים הללו יחיו בפחד מפני הריסת בית ספרם. החרבת תקוותה היחידה של הקהילה תהיה הרסנית.
עיד אבו חמיס(צילום: middle east eye)
חאן אל אחמר(צילום: AFP)
נהפוך הוא - ממשלות ישראל עודדו יהודים להתגורר בהתנחלויות בניגוד למשפט הבינלאומי, לרבות בשתי התנחלויות גדולות בסמוך לחאן אל-אחמר. בהתנחלויות האלה יש מים זורמים וחשמל ואפילו בריכות שחייה, ותושביהן, בניגוד אלינו, לא צריכים לדאוג שמא יפונו מבתיהם. ישנן יותר ממאה התנחלויות בלתי חוקיות בגדה המערבית כיום ועוד יותר ממאה התנחלויות המכונות "מאחזים" שנבנו בניגוד אפילו לחוקיה של ישראל עצמה, אלא שבמקום להרוס את המבנים בהם, ישראל מכשירה אותם בדיעבד, כפי שעשתה לאחרונה במקרה של מצפה כרמים.
אמנם לצופה מן הצד הבית שבו אני גר לא נראה מרשים כל כך, ובאמת אין בו הוד והדר, אבל בשבילי הוא ארמון ואני נחוש להישאר בו. כל חיי פעלתי לוודא שלמשפחה שלי ולקהילה שלי יהיה כפר שבו אפשר לחיות. כפר עם חשמל, עם מים ועם בית ספר לילדים. איננו מבקשים דבר מלבד זכויות האדם הבסיסיות שלנו וחיים בחירות מבלי להיות מגורשים מבתינו. היום כשילדי חאן אל-אחמר שואלים אותי אם הם יאולצו לגור ברחובות, אין לי תשובה.
אני יודע שהרס הקהילה שלי הוא פשע מלחמה. כל עורך דין, כל איש או"ם וכל נציג דיפלומטי שפגשתי אמר לי זאת. אפילו חברי הקונגרס האמריקני, 84 מהם, יצאו להגנת חאן אל-אחמר והפצירו בישראל שלא להרוס את בתינו. השאלה האמיתית היא האם העולם יקום ויפעל כדי לעזור לנו, או ימשיך לאפשר לישראל להרוס את בתינו ואת חיינו ולבצע פשעי מלחמה מבלי לתת על כך את הדין.
- עיד אבו חמיס הוא דובר קהילת חאן אל-אחמר. המאמר פורסם לראשונה במגזין forward
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
עיד אבו חמיס
צילום: middle east eye
מומלצים
