כסף מגלגל ת'עולם: אספני האמנות שכדאי להכיר
רשימת אספני האמנות הנחשבים של 2018, הסכומים שאפשר רק לקרוא עליהם בכתבות, וגם - מה הבשורה החדשה בגזרת האספנות הישראלית? חדשות האמנות
בסרט תיעודי חדש וטוב על עולם האמנות, "The Price of Everything", מצטט האספן משיקגו סטפן אדליס את אוסקר וויילד באומרו "יש אנשים שיודעים את המחיר של הכל אך אינם יודעים את הערך של דבר". אדליס הוא אספן מיוחד במינו, שתרם ל-Art Institute of Chicago יצירות מופת מתוך האוסף שלו בשווי של 400 מיליון דולר.
בימינו הקצה העליון של שוק האמנות כה יקר, עד כדי כך שמוזיאונים אינם יכולים להתמודד מול מגה אספנים, ותלויים במידה רבה בנדבנותם של אלה כדי להעשיר את האוספים שלהם. הבעיה היא שרוב האוספים קבורים במחסני המוזיאון ואינם זוכים לחשיפה.
לכן כשהמוזיאון היוקרתי בשיקגו הסכים להציג במלואה את התרומה של אדליס בתצוגה קבועה למשך 25 שנה, אדליס תרם אותה בשמחה, כי לא רק שהוא ומשפחתו יזכו לבקר במוזיאון ולראות את האוסף, אלא גם המוני המבקרים האחרים במוזיאון יהנו ממנו - שלא כמו אוספים פרטיים רבים אחרים, הקבורים גם הם במחסנים וכספות, והציבור הרחב אינו זוכה לראותם. במרכז חדשות השבוע הזה עומדים האספנים.
מי שבה את לב האמן שהצטלם בתחתונים?
רשימת האספנים הגדולה
מדי שנה מפרסם המגזין היוקרתי Artnews את רשימת 200 האספנים הנחשבים. בשבוע שעבר פורסם גיליון האספנים של 2018. מעבר לשמות המופיעים בה, הרשימה מעניינת גם בגלל מה שהאספנים הגדולים בעולם בוחרים לעשות עם האוסף שלהם. למשל, המיליארדר ג'יימס טומילסון היל מניו יורק עומד לפתוח מוזיאון פרטי ברובע צ'לסי בעיר.
הפילנתרופיה הזאת אינה נטולת אינטרסים. מוזיאונים פרטיים הפתוחים לציבור נהנים מהטבות מס משמעותיות, ולא פחות חשוב - הסטטוס החברתי לו זוכה האספן עולה משמעותית בכל מחווה נדיבה. להיות ברשימת 200 האספנים הנחשבים הוא הסטטוס האולטימטיבי. החלוקה הגיאוגרפית של האספנים, שפוסחת, אגב, על ישראל, מתפרשת על פני כל יבשת אמריקה, אירופה, אסיה וגם אפריקה. מכיון שהרשימה מכילה רק אספנים פרטיים ולא מוסדות, נעדר ממנה משרד התרבות של אבו דאבי, שאחראי על ה-מכירה של השנה האחרונה - "סלבטור מונדי" של דה וינצ'י.
בני הזוג נתנזון
זוג נוסף ברשימת האספנים הגדולים חיים בלוס אנג׳לס, ג'יין ומרק נתנזון, נחשבים לאליטה האמנותית של אל-איי. הזוג, שנמצא בחבר הנאמנים של LACMA - המוזיאון לאמנות עכשווית של לוס אנג'לס, תרמו למוזיאון אמנות בשווי 50 מיליון דולר לכבוד יום ההולדת ה-50 של המוזיאון. השניים החליטו לתרום את כל אוסף שלהם למוזיאונים בלוס אנג׳לס, שכן בלוס אנג'לס אספן יכול לבלוט הרבה יותר מאשר בניו יורק, למשל, שם לא חסרים תורמים גדולים. לוס אנג'לס, לעומת זאת, אינה בעלת מסורת של אספנות, וסצנת האמנות המקומית רק התחילה להתפתח שם בשנים האחרונות. שלושת ילדי בני הזוג, לצערם הרב, יקבלו רק עבודה אחת כל אחד.
אספנות מקומית
אספני האמנות הישראלים אינם ידועים בנדבנותם. חוץ מזה שהסכומים עליהם מדברים באספנות המקומית אינם מתקרבים למה שדרוש כדי להיכלל ברשימת ה-200. אבל היה כאן מקרה אחד שראוי לציון בהקשר זה: האוסף של גבי ועמי בראון ז"ל, שהכיל את המיטב של אמני ישראל, בדגש על התקופה הטובה ביותר של כל אמן. בראון, שהלך לעולמו ב-2010, רצה להקים מוזיאון בבאר שבע עבור האוסף שלו. הוא היה מוכן גם לממן את הקמת המוזיאון וכל מה שביקש היה התחייבות של העירייה לממן תחזוקה במשך עשר שנים. לצערנו העירייה לא הסכימה. זה למעשה חרץ את גורלו של האוסף, אשר בחלקו נתרם למשכן לאמנות בעין חרוד ובחלקו התפזר לכל הרוחות לאחר שהוצא למכירה בבית המכירות תירוש.
מתוך החלק שנותר ברשות המשפחה, נפתחה בסוף השבוע התערוכה "נסיעה טובה" בגלריה של בית הספר בסיס בהרצליה, אותה אוצרת שלומית ברויר. התערוכה כוללת עבודות של מיכה אולמן, אביבה אורי, משה גרשוני, מיכאל דרוקס, פנחס כהן גן וגבי קלזמר, שעוסקות ברובן בטקסטים בעלי זיקה למקורות ספרותיים. תערוכה מאוד קאמרית, שעיקרה עבודות נהדרות על נייר.
ועוד המלצה
בגלריה זימאק נפתחה תערוכתו של עידו מרקוס "עניין משפחתי". מרקוס (39), סיים את לימודי האמנות במדרשה לפני עשר שנים ומאז עבר לחיפה ולא מפסיק לצייר. הוא זכה להצלחה גדולה ביריד צבע טרי ב-2013, כשכל התערוכה שלו נמכרה. מאז זכה להצלחה לא רעה ביחס לאמן שגר בפריפריה האמנותית. ההשראה לתערוכה היא מצילום משפחתי שנעשה כשמרקוס עצמו היה בן ארבעה ימים בלבד. הציור שנעשה בעקבות הצילום, גדול ממדים ומלווה בהמון סקיצות קטנות, הן על נייר והן על עץ, בווירטואוזיות ציורית מרשימה. מרקוס מתחבר לציור של פעם, לעולם ה"ישן", לאיכות ציורית משוחררת ואקספרסיבית. כיף של תערוכה לאוהבי הציור הטוב.
הכותבת היא הבעלים של גלריה שטרן, חוקרת תרבות, וכותבת על אמנות מדי שבוע
