ה"משחק" בין ישראל לחמאס עלול להגיע לכדי פיצוץ
הארגון רוצה משכורות מהרשות הפלסטינית, אז הוא לוחץ על ישראל באמצעות בלונים והפגנות מתוך מטרה שהיא תלחץ על המצרים - ואלה יעבירו את המסר לאבו מאזן. אלא שההתנהלות הזאת - אם תימשך - עלולה להסתיים בכניסת צה"ל לרצועה
יחיא סינוואר ואבו מאזן. ביניהם: ישראל(צילום: AFP, EPA)
הנהגת חמאס רוצה תשומת לב; לא כל כך מההנהגה הישראלית, אלא ממצרים, משליח האו"ם ובעיקר מיו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. ישראל היא רק האמצעי - המנוף שנועד להזיז להסדרה בתנאים שבהם מעוניין חמאס. כמו במשחק ביליארד: חמאס חובט בכדור הישראלי כדי שזה יחבוט בכדורים האחרים - מצרים, האו"ם ואבו מאזן - ויביא אותם לעמדות שבהן חמאס מעוניין.
למעשה, חמאס המתוסכל התחיל כבר בסוף מרץ עם צעדות השיבה והעפיפונים ובלוני התבערה מתוך מאמץ להשיג מוצא מהמבוי הסתום שאליו נקלע. הדרישה הרשמית שלו היא הסרת המצור הישראלי, אבל בפועל מה שהוא רוצה זה שישראל תלחץ על אבו מאזן לשלם משכורות ולממן את החשמל לתושבי הרצועה.
אבו מאזן מסרב לכך כל עוד חמאס לא יעמיד גם את אנשיו החמושים תחת פיקודו ולכן הארגון ממשיך לשלוח צעירים אל מותם על הגדר ולשגר בלוני תבערה לשטח ישראל. הפרובוקציות הללו מחושבות בקפידה כדי לא לגרום להסלמה שבמהלכה ייכנס צה"ל לרצועה פעם נוספת. את זה חמאס לא רוצה כשם שישראל לא רוצה, ולכן הצדדים מנהלים מין ריקוד משונה שבו שניהם נמצאים למעשה באותו צד של המתרס.
רימון מחובר לבלון, היום בעוטף עזה(צילום: דוברות המשטרה )
העימותים על הגדר בסוף השבוע (צילום: רויטרס)
משט מחאה מול חופי עזה(צילום: AFP)
(צילום: AFP)
התפרעויות פלסטינים בגבול רצועת עזה(צילום: רויטרס)
ומה שיותר מוזר הוא שחמאס מפעיל את ישראל באמצעות הפרובוקציות על הגדר וטרור העפיפונים והבלונים ולא ההפך. חמאס החלש, המורתע, יודע שממשלת ישראל, בצדק, לא מעוניינת במלחמה ברצועת עזה - כיוון שאינה רוצה אבידות; מה גם שהיא מעוניינת להתמקד באויב העיקרי שלה, שהוא ניסיון ההתבססות של האיראנים ושל חיזבאללה בסוריה. חמאס יודע את זה והוא אפילו הקים ועדה שמנהלת את הפרובוקציות, כולל בלילות.
העסק עובד כך: חמאס מפריח בלוני טרור, כמו זה שנשלח הערב שאליו חובר רימון יד נצור. הוא יודע שתושבי היישובים בעוטף עזה אינם אדישים לאיומים המרומזים האלה, והוא מקווה שהפרות השגרה בעוטף עזה החוזרות ונשנות יביאו את תושבי עוטף עזה ללחוץ על ממשלת ישראל ועל שב"כ כדי שאלה ילחצו על שליח האו"ם ועל המצרים כדי שאלה ילחצו על אבו מאזן.
אפשר היה לגחך לולא המשחק הביזארי הזה היה טומן בחובו סכנה של הסלמה בלתי מתוכננת, מה שהיה קורה למשל אילו אחד הילדים הישראלים בעוטף עזה היה מוצא את הרימון שהיה קשור לבלון ההליום, מוציא את הנצרה שלו וחלילה מתפוצץ איתו. במקרה כזה, כבר מחר היה צה"ל בתוך הרצועה מבלי ששני הצדדים רוצים בכך.
הצרה כעת היא שאבו מאזן לא מוכן לזוז מילימטר מעמדותיו. ישראל כבר הסכימה למתווה שהציעו שליח האו"ם ניקולאי מלאדנוב והמצרים, אבל יו"ר הרשות עומד במריו, ואפשר גם להבין אותו, אבל צריך לדעת כי הרצועה עלולה להתפוצץ בפנינו בלי התראה מוקדמת כל עוד המצב הזה נמשך.
לפנייה לכתב/ת 
יחיא סינוואר ואבו מאזן
צילום: AFP, EPA
מומלצים
