.jpg)
"עת שערי דמעות להיפתח"
אם עד אותו הרגע הייתי כמתפלל אוטומטי - הרי שדרך נקודת מבטו של יצחק אבינו, ודרך מבטה של שרה אמנו, ובעיקר דרך קולו בוקע הרקיעים של רבי בוהדנה שממש בכה בשלב הזה, התחלתי גם אני להרגיש שאני נחנק והתחבאתי בתוך הטלית, שלא ייראו איש מבוגר בוכה כמו ילד
"עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ/ יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ/ אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ/ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ".
הפיוט העתיק הזה, שנכתב על ידי יהודה בן־שמואל אבן-עבאס, נמצא במחזור הספרדי לראש השנה, ובנוסחים מסוימים גם לקראת "נעילה" ביום כיפור. זה החלק בתפילה שבו אני דומע. הנקודה שבה אני מרגיש. ממש. כחילוני לא הכרתי את הפיוט הזה בכלל, הכרתי את "כל נדרי" והכרתי "אדון הסליחות" ועוד כמה מפורסמים, אבל למעשה הייתי בור גמור בהכרת התפילות והפיוטים של חגי תשרי.
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. היכנסו >>
- לפרויקט התפילות המלא: לחצו כאן
"באחרית ניסה... בסוף העשרה, הבן אשר נולד לך משרה, אם נפשך בו עד מאוד נקשרה, קום העלהו לי לעולה ברה..."
ואני בבית הכנסת "שיח מיכאל" בחדרה, והתפילה ארוכה, אין לה סוף, ויודע שאמורים להזיל דמעה, כך נאמר לי - אבל אני עייף ורעב ובעיקר לא מוצא את עצמי. רק קולו של שליח הציבור, רבי בוהדנה הצדיק, חודר לי לנשמה כשמתחיל הפיוט להישמע, ומשהו אצלי מתחיל להרגיש. משהו.
הפיוט מתאר בצורה מצמררת את המהלך של אברהם ויצחק במעשה העקידה, ובעיקר, מבחינתי, את דבריו של יצחק המבקש עבור שרה, אמו, רחמים: "שיחו לאמי כי ששונה פנה, הבן אשר ילדה לתשעים שנה, היה לאש ולמאכלת מנה, אנה אבקש לה מנחם אנה, צר לי לאם תבכה ותתייפח, עוקד והנעקד והמזבח".
אם עד אותו הרגע הייתי כמתפלל אוטומטי היוצא ידי חובתו - הרי שדרך נקודת מבטו של יצחק אבינו, ודרך מבטה של שרה אמנו, ובעיקר דרך קולו בוקע הרקיעים של רבי בוהדנה שממש בכה בשלב הזה, התחלתי גם אני להרגיש שאני נחנק והתחבאתי בתוך הטלית, שלא ייראו איש מבוגר בוכה כמו ילד.
"קח עימך הנשאר מאפרי, ואמור לשרה זה ליצחק ריח, עוקד והנעקד והמזבח... ויהמו כל מלאכי מרכבה, אל נא יהי עולם בלי ירח, עוקד והנעקד והמזבח".
מאז אותו הרגע, בכל ראש שנה ויום כיפור, בין אם אני בבית כנסת אשכנזי או ספרדי או חסידי או חילוני, אני מחזיק איתי את הפיוט הזה מהמאה ה־12, והוא שמחבר אותי לעצמי ולכלל התפילות והימים שבתוכם אנו נמצאים. זאת תפילתי, ומשם דמעתי.
יום כיפור בערוץ היהדות :
לפנייה לכתב/ת 
שחר אריאל
צילום: דניאל מודרינסקי
מומלצים
