הבכירים שעזבו את עמק הסיליקון לטובת פתח תקווה
הם היו בכירים בכמה מענקיות הטכנולוגיה של זמננו - עם תנאים מצוינים, אתגר והשפעה אדירה - ואז חישבו מסלול מחדש לטובת סטארט-אפים קטנים בארץ. מה הביא אותם לכאן ומה היתרון הישראלי לדעתם?
היתרון שהם נותנים לחברות ברור: ההיי-טק הישראלי מצטיין בפיתוח טכנולוגיה, אך מתקשה בהשקת מוצרים צרכניים ושיווקם בעולם. אותם מנהלים, שרכשו ניסיון רב בחברות ענק, מביאים איתם את הידע הדרוש להתגברות על הפער. הגרסה ההייטקיסטית למאמן כדורגל אירופי בליגת העל, או שחקני חיזוק מה-NBA.
מינוי מנהל עם רקורד מרשים לא מבטיח אמנם הצלחה. כך היה עם תורסטן היינס, שהיה מנכ"ל בלקברי ומונה למנכ"ל הסטארט-אפ הישראלי פאוורמט ב-2015, ועזב בתום תקופה קצרה ואחרי סכסוך פנימי.
ענף היזמות בארץ מתבגר. דומה שיזמים נוטשים בהדרגה את השאיפות לאקזיט, לטובת רצון להצמיח חברות עם הצלחה בינלאומית. ההגירה של הבכירים מחו"ל מתיישבת עם המגמה הזו. שאלנו אותם מה בכלל משך אותם לישראל, ומה דעתם על תרבות ההיי-טק בארץ.
בריאן וואלאס
"בגוגל לא ראיתי משהו מהפכני באמת"
חברות קודמות: בלקברי, סמסונג, גוגל, מג'יק ליפ, חברות של אנדי רובין ו-וויל.איי.אם
תפקיד נוכחי: מנכ"ל הסטארט-אפ Noveto מפתח תקווה
בריאן וואלאס מתגאה בכך שלאורך הקריירה הצטרף שוב ושוב לחברות כשהיו קטנות, או בעלות דריסת רגל קטנה בשוק שלהן, ובסוף הביסו את הגדולות ביותר. וואלאס: "אני חושב ש-Noveto נמצאת במקום טוב לעשות בדיוק את זה. הביאו אותי כדי להפוך את הסטארט־אפ הקטן ל'קוטל ענקים' ברחבי העולם".
הוא נולד בקנדה והחל את הקריירה בשנת 2000 בבלקברי, מחלוצות שוק הסלולר, "עוד לפני שמישהו שמע עליה". ב־2011 עבר לסמסונג, בדיוק כשהחלה לצבור עוצמה בשוק הסמארטפונים. אז עבר לתפקיד שיווקי בכיר בגוגל, שם נחשף למוצרים שהחברה עבדה עליהם כמו משקפיים חכמים, סמארטפונים ומסכים מתקפלים, "אבל השתעממתי. לא ראיתי משהו מהפכני באמת".
הוא עזב למג'יק ליפ, אז סטארט-אפ זעיר ואלמוני - וכיום חברה שגייסה מעל שני מיליארד דולר כדי לפתח משקפי מציאות רבודה. בשנים האחרונות עבד במיזמים הטכנולוגיים של אנדי רובין (ממציא האנדרואיד) ושל הראפר-היזם וויל.איי.אם.
ואז הגיעה הפנייה המפתיעה מנובטו הפתח-תקוואית, כ-20 עובדים בסך הכל, שפיתחה רמקול המייצר "סאונד כיווני" - שיכול לשגר מוזיקה וקול ישירות לאוזניים שלכם וליצור סביבכם "בועת סאונד". לסאונד שבוקע מהרמקול תוכלו להאזין רק אתם, ואנשים סביבכם לא יוכלו לשמוע אותו. תחילה התבקש להיות יועץ, אך כשנחשף לפיתוח, הסכים להצטרף לחברה כמנכ"ל, לצד המייסדים הישראלים תומר שני ונועם בביוף. "ראיתי פה אפשרות למהפכה בתחום הסאונד, כמו המהפכות שעשו בתחומן בלקברי ומג'יק ליפ", נזכר וואלאס.
כעת יהיה עליו לקחת את הפיתוח שרובו כבר הושלם, ולהשתמש בניסיונו כמנהל שיווק בחברות גדולות כדי להפוך אותו למוצר אטרקטיבי שיימכר בעולם בהצלחה, עם כל המשתמע מכך: הפצה, שיווק, יצירת שותפויות ועוד. לדבריו, "יש לי הרבה כבוד לחדשנות הרדיקלית שמגיעה מישראל, עם היכולת לפתור בעיות מסובכות באופן עצמאי. אבל לסטארט-אפים בארץ לעיתים אין חזון ארוך טווח כדי להפוך לחברות עולמיות גדולות. הם מחכים כמה שנים, ואז עושים אקזיט. לדעתי, נקודת מבט אמריקנית תאפשר ליצור מותג ישראלי עולמי".
אנדרס (אנדי) שבלמן
"בישראל יש רעיונות רעננים"
חברות קודמות: גוגל, Airbnb
תפקיד נוכחי: סמנכ"ל התרחבות בינלאומית ב-FIVERR מתל אביב
לפני כשבע שנים קיבל אנדי שבלמן, אז בכיר ב-Airbnb, פנייה בלינקדאין משרון שטיינר, מנהלת משאבי אנוש בפייבר (Fiverr) מתל אביב. היא ביקשה לתאם לו שיחה עם המנכ"ל מיכה קאופמן, כדי להתייעץ בנושא ההתרחבות הבינלאומית של החברה.
"מאז שרון ואני המשכנו להחליף מסרים חמים", הוא אומר. "היא דמות אימהית ואכפתית, ושמרנו על קשר. במארס האחרון דיברנו שוב, והיא שאלה אם הייתי מוכן להצטרף לחברה". שבלמן, שהיה כבר בעל חברת ייעוץ, התלבט, ובסוף השתכנע והצטרף בתור סמנכ"ל התרחבות בינלאומית.
פייבר, מחברות האינטרנט המצליחות בישראל (לפי פרסומים היא נערכת להנפקה בנאסד"ק), פיתחה זירת מסחר מקוונת לשירותים דיגיטליים וקריאטיביים. פרילאנסרים ואנשי מקצוע יכולים להציע שירותים דרך האתר. שבלמן מצידו התחיל את הקריירה הטכנולוגית בגוגל, וב-2011 הצטרף ל-Airbnb, השירות הידוע להשכרת דירות, כשהיה סטארט-אפ קטן של 30 עובדים ופנה בעיקר לשוק האמריקני.
בהמשך היה מהאחראים לצמיחה המואצת של Airbnb. "הקמנו 12 משרדים ב-11 מדינות תוך שמונה חודשים. לא בטוח שמשהו כזה נעשה בעבר", הוא מספר. "זו הייתה נסיעה פרועה". כשעזב ב־2014, עסק בעיקר בהשקעה וייעוץ לסטארט-אפים של כלכלה שיתופית. ואז נחתה ההצעה מפייבר. "ראיתי בה פוטנציאל דומה לזה שראיתי ב-Airbnb", הוא אומר.
שבלמן יהיה אחראי להאיץ את התפשטות החברה בעולם. "יש מדינות שבהן צריך להבין אילו מחסומים תרבותיים מונעים מאנשים להשתמש. הבנה כזו קשה לעשות מרחוק. צריך להיות על הקרקע, להקשיב למשתמשים ולהראות להם שאכפת לנו מהם".
לדעתו, לחברה שפועלת רחוק מעמק הסיליקון יש דווקא יתרונות. "היום כבר לא רואים חדשנות שמגיעה מעמק הסיליקון וסן פרנסיסקו כמו שרואים במקומות אחרים. להיות מחוץ לעמק הסיליקון מביא רעיונות רעננים. זה מה שמרגש אותי בהיי-טק הישראלי - הוא לא מוגבל על ידי המסורת של עמק הסיליקון".
שבלמן, רווק ללא ילדים, מגדיר את עצמו כ"נווד דיגיטלי", ללא מקום מגורים קבוע. "קונספט הבית שונה אצלי מרוב האנשים. אני יוצר את חיי במקומות שבהם פייבר צריכה לפעול. אני מאוד טוב ביצירת קשרים עמוקים במהירות עם המקומיים במקומות שאליהם אני מגיע".
ריצ'רד וולדרידג'
"סיוט לשכנע משקיעים ולקוחות להגיע לישראל"
חברות קודמות: נוקיה, גוגל, פייסבוק
תפקיד נוכחי: סמנכ"ל תפעול ראשי בסטארט-אפ Airobotics מפתח תקווה
בשנים האחרונות, ריצ'רד וולדרידג' היה מעורב בכמה מהפרויקטים הכי מסקרנים בעולם הטכנולוגיה. אחרי 20 שנה בחברות כמו נוקיה ופלקסטרוניקס, הוא היה מנהל תפעול ב-ATAP, קבוצת פיתוח סודית בגוגל, שמטרתה לפתח טכנולוגיות עתידניות כמו סמארטפונים מודולריים וממשקים לזיהוי תנועה. לאחר מכן ערק למתחרה: "בילדינג 8", קבוצת פיתוח דומה שהוקמה בפייסבוק, שם שוקדים למשל על מחשב שניתן לשלוט בו בכוח המחשבה.
בנובמבר הצטרף כסמנכ"ל תפעול ראשי לאיירובוטיקס, סטארט-אפ מבטיח מפתח תקווה שהוקם על-ידי רן קראוס ומאיר קליינר, ופיתח רחפנים אוטונומיים לענף התעשייה, המיועדים לניטור ואבטחה.
וולדרידג' כבר היה יועץ ומשקיע של החברה, כך שהכיר אותה היטב. "זו אחת החברות הכי מרגשות בישראל לדעתי", הוא אומר. "היא קיבלה פניות מלקוחות גדולים, והתבקשתי לעזור לה להתרחב באופן בינלאומי. יש בה הרבה יוצאי יחידות מיוחדות של צה"ל, אבל אין להם הרבה רקע עסקי, ולי יש ניסיון בהצמחת חברות והבאתן לקנה מידה גדול".
וולדרידג' מנוסה מאוד בכל הקשור להפיכת רעיון למוצר והבאתו לשוק - כולל ייצור, אספקה והפצה - דברים שחברות ישראליות מתקשות בהם באופן מסורתי. "ישראל היא מדינה קטנה עם שוק קטן, ויזמים רבים מודים שהם לא יודעים כיצד לקחת את החברות שלהם לשלב הבא, ולהפוך אותן לארגון בינלאומי".
וולדרידג', שנולד וגדל בבריטניה, מכיר את היתרונות של ישראל מזה שנים. "כשהייתי בגוגל עבדתי מול אוניברסיטת תל אביב, ויצא לי להכיר גם את נועם ברדין (מנכ"ל ווייז ומשקיע באיירובוטיקס - ש"כ). יש כאן קהילת יזמים יפה". ויש גם חסרונות: "המרחק מארה"ב משמעותי - סיוט לשכנע לקוחות ומשקיעים להגיע לישראל".
ומה ההבדל העיקרי בין עמק הסיליקון וישראל? "שם, חותרים היום לאיזון בין עבודה ופנאי. בארץ פשוט לא ישנים. נותנים למישהו אתגר והוא עובד על זה ב-100 קמ"ש, כולל סופי שבוע ובלי להתבכיין, כדי להוכיח שאפשר לעמוד בזה. בארה"ב צעירים עובדים בהיי טק ומתעשרים מהר. ישראלים פחות מונעים מהיבט חומרי ולא מדברים כל הזמן על מניות ואופציות - אלא רוצים להוכיח שחברה ישראלית יכולה להצליח בעולם".
ברונו פרננדז-רואיז
"לא היינו מצליחים להתקיים מחוץ לת"א"
חברה קודמת: יאהו
תפקיד נוכחי: מייסד-שותף וסמנכ"ל טכנולוגיות בסטארט־אפ Nexar מתל אביב
עד לפני כמה שנים, ברונו פרננדז־רואיז היה סגן נשיא בענקית האינטרנט (לשעבר) יאהו, עמד בראש אחד ממוצרי הפרסום החשובים שלה וניהל מאות אנשים
ברחבי העולם. כיום, בביקוריו התכופים בארץ, הוא גר בחדר צנוע בתל אביב עם מזרן ואופניים. "הייתה לי דליפה במזגן ונאלצתי להתקשר 3-4 פעמים כדי שמישהו יבוא לתקן", הוא מספר.
אבל הוא לא מתלונן. פרננדז-רואיז הוא מייסד-שותף וסמנכ"ל טכנולוגיות של הסטארט-אפ התל-אביבי נקסאר, שפיתח אפליקציה שהופכת את הנייד למצלמת רכב חכמה שמזהירה מפני סכנות בכביש. את נקסאר הקים עם ערן שיר, שניהל את מרכז הפיתוח הישראלי של יאהו. "התרשמתי מהצוות בישראל, ומהשילוב בין יצירתיות לעומק טכני, מהירות וזריזות", הוא אומר.
פרננדז-רואיז הוא ספרדי במקור שעבד שנים בעמק הסיליקון וגר כיום בבריטניה. הוא ושיר קיבלו החלטה יוצאת דופן: לא להקים חברה אמריקנית עם מרכז מו"פ בישראל, אלא דווקא חברה ישראלית עם פעילות גלובלית שמתמקדת בשוק האמריקני. "קשה לגייס עובדים בעמק הסיליקון. אנשים עובדים שנתיים ועוברים למקום אחר כדי לצבור אופציות בחברות שונות. בישראל אין בעיה כזו", הוא אומר, ומוסיף: "האקוסיסטם הטכנולוגי, העזרה, הכישרונות שיש כאן - אני לא חושב שנקסאר הייתה מצליחה להתקיים במקום אחר בעולם".
הוא מודה שעוד לא התרגל לחלק מתרבות העבודה הישראלית - בהן דרך קבלת ההחלטות. "לעיתים ויכוחים מוכרעים על ידי האדם הכי קולני ודוחף בחדר. בנקודה מסוימת אתה מוותר ואומר - די, התעייפתי". בנוסף, הוא מסביר, בארץ עדיין נותנים לפעמים דגש על מהירות על חשבון האיכות של המוצר הסופי: "צריך רף גבוה של איכות כדי להיכנס לשוק הגלובלי. זה משהו שעדיין חסר כאן. בבריטניה המצב הפוך, הציפיות לאיכות כל כך גבוהות, עד שהחדשנות נעלמת, כי לוקח זמן להוציא מוצר".
