מהמקום הכי נמוך: הגיבור האיראני של אליפות העולם בג'ודו

במשך 15 שנה המתינו באיראן לאלוף עולם בג'ודו - ואתמול (ראשון) הבצורת הזאת הסתיימה בבאקו. מי שהיה אחראי לכך הוא סעיד מולאי בן ה-26, שזכה במדליית הזהב בקטגוריית המשקל עד 81 ק"ג.

ולחשוב שהוא כבר היה קרוב לסיום הקריירה. רגע השפל הגדול מבחינתו היה ההפסד בסיבוב הראשון באולימפיאדת ריו ליריב רוסי, שהגיע אחרי כמה שנים נטולות הישגים משמעותיים.

סעיד מולאי. כל הדרך עד לפסגה(צילום: אורן אהרוני)

שלוש שנים לפני אותו הפסד צורב, גם בריו, אז באליפות העולם, מולאי התחרה בקטגוריית משקל אחרת - עד 73 ק"ג. הוא הפסיד בסיבוב השני, ושנתיים מאוחר יותר, אחרי שעלה משקל, הודח מאליפות העולם כבר לאחר קרב אחד.

שרשרת הכישלונות הזאת הובילה אותו למסקנה חד משמעית - לתלות את בגדי הג'ודו, להניח לחייו הספורטיביים ולפרוש. כאן נכנסו לתמונה מאמנו ואיגוד הג'ודו האיראני, שהצליחו לשכנע אותו לתת לעצמו צ'אנס בקמפיין אולימפי נוסף. ההתעקשות שלהם עליו השתלמה בגדול.

מולאי במהלך הגמר. לא נתן לעייפות להשפיע עליו(צילום: אורן אהרוני)

לעומת ריו, בבאקו מולאי מצליח להביא את עצמו לידי ביטוי פעם אחר פעם. כבר בתחרות הראשונה שלו אחרי האולימפיאדה הוא הגיע לגראנד סלאם באזברייג'אן וסיים אותו עם מדליית הכסף. באליפות העולם בבודפשט ב-2017 הוא זכה בארד, ולמעשה נולד מחדש.

מולאי קיבל דחיפה קדימה, זריקת מוטיבציה. הוא התחיל את 2018 בגראנד סלאם בגרמניה, זכה בזהב ולא הצליח לעצור את הדמעות על הפודיום. פחות מחודש לאחר מכן סיים עם ארד בגראנד סלאם ברוסיה, והכל התנקז לאליפות העולם הנוכחית.

"מקדיש את המדליה לעם האיראני"

את התחרות מולאי פתח עם שלושה איפונים מהירים בסיבוב הראשונים על יריבים מקנדה (תוך 1:46 דקות), אירלנד (14 שניות) ופורטוגל (44 שניות) בדרך לרבע הגמר. מול מתיאס קאסה הבלגי, אלוף העולם לנוער מהשנה שעברה, הוא מעט התקשה - ועדיין הצליח לנצח בווזארי שעליו שמר עד לסיום הקרב ולחצי הגמר, שם קיבל את הטורקי וידט אלביריאק.

מולאי נראה היה מותש, הקרב נגרר לניקוד הזהב, ותוך 1:23 דקות הוא הצליח להכריע אותו עם ווזארי נוסף. האיראני לא ידע את נפשו מרוב אושר, חגג בטירוף את המדליה - וזאת ממש לא הייתה החגיגה האחרונה שלו. בגמר הגדול התייצב מולו סוטארו פוג'יוורה היפני, שקיבל תמיכה מעשרות אוהדים בקהל. מהעבר השני הקהל המקומי שהתאהב במולאי דחף אותו לניצחון.

מולאי עושה כבוד ליריב היפני שלו(צילום: אורן אהרוני)

בשלב מסוים, נראה היה שסיפור הסינדרלה שלו מסתיים רק במקום השני. מולאי עלה ראשון על הלוח עם ווזארי וחשב שהגיע לו איפון - אבל השופטים חשבו אחרת, והקרב נמשך. הוא איבד ריכוז, היפני ניצל זאת והשיג ווזארי משלו. גם הגמר הלך לניקוד זהב, ותוך 16 שניות מולאי סגר את הסיפור עם ניקוד נוסף.

הוא נשא תפילה לשמיים, הרים את ידיו של היפני כאות הערכה על הפייט שנתן לו ורץ לחבק את המאמן שלו, שהשאיר אותו על המזרן בתקופה הפחות זוהרת. "אני כל כך עייף עכשיו", סיפר בסיום, "אבל רוצה לחלוק את המדליה הזאת עם כל מי שעבד איתי לאורך כל הדרך ותמך בי. היום זה יום גדול. אני מקדיש את המדליה לעם האיראני שעזר לי לעבור את הרגעים האלה".

"היום זה יום גדול"(צילום: אורן אהרוני)

השאלה הגדולה כרגע היא האם מולאי מסוגל לשמור על היכולת הזאת שהביאה אותו לפסגה גם למשחקים האולימפיים בטוקיו, כדי לסדר לעצמו תיקון מתבקש על מפח הנפש מריו. ולא פחות מעניין - מה יקרה אם הוא יצטרך לפגוש שם או בתחרויות שעוד יבואו את שגיא מוקי, שנמצא בקטגוריית המשקל שלו.