אור לאומי: "יכולתי לישון 18 שעות ביממה"
דווקא כשהוא התחיל לפרוץ, אחד הגארדים המבטיחים בכדורסל הישראלי חלה במחלת הנשיקה והושבת לשנה שלמה. רגע לפני שהוא חוזר לשחק במדי בני הרצליה, הוא מספר על התקופה הקשה: "היו תקופות שלא ראיתי את האור". וגם: הרצון לחזור למכבי תל אביב מהדלת הראשית
המשחק האחרון של אור לאומי היה אי שם ב-8 במאי 2017, מול מכבי קריית גת, במסגרת המחזור האחרון בעונה הסדירה של ליגת העל בכדורסל. את כל עונת 2017/18 של בני הרצליה הוא ראה מהצד, נאבק במחלת הנשיקה.
הערב בבית מכבי (רביעי, 19:45) הוא יחזור סוף-סוף לפרקט למשחק רשמי, בשמינית גמר גביע ווינר מול מכבי ראשון לציון. המנצחת במשחק תפגוש ברבע הגמר את מכבי תל אביב. לקראת החזרה למגרשים, לאומי התפנה לספר בראיון ל-ynet על השנה הקשה שמאחוריו.
"הייתה תקופה של חצי שנה בערך, שקמתי אחרי עשר שעות שינה והרגשתי כאילו לא ישנתי שעה", הוא מספר על ההתמודדות היומיומית שהייתה לו עם המחלה. "אתה קם, אוכל ארוחת בוקר וחוזר לישון. יכולתי לישון 16 או 18 שעות ביממה, במשך תקופה ארוכה".
לאומי (1.92 מ') יחגוג בחודש הבא יום הולדת 22. המחלה תקפה אותו לקראת סיום עונת 2016/17. "עוד לפני המחזור האחרון של העונה הסדירה ההיא, בניצחון על מכבי חיפה, שיחקתי כבר ממש חולה, עם חום גבוה".
קלעת אז שיא קריירה (23 נקודות).
"היה משחק כיף מאוד, נהניתי, אבל ביום המשחק קמתי בצהריים חולה והיה לי חום גבוה. ברגע שסיימתי את המשחק נכנסתי לאמבטיית קרח, ומאותו רגע החיים שלי השתנו". לתקופה של חודש סבל לאומי מחום גבוה, אבל גם הוא לא דמיין באותו שלב שהוא עומד לשבת שנה שלמה מחוץ למגרשים.
בלי תאריך תפוגה
"מחלת הנשיקה" (מונונוקלאוזיס זיהומי, או בקיצור "מונו") נגרמת על ידי הנגיף השכיח EBV (וירוס אפשטיין בר), והתסמינים המפורסמים ביותר שלה הם עייפות וחולשה גופנית קיצונית. הנגיף מדבק באמצעות רוק, לאו דווקא בנשיקות. "הוא וירוס יחסית פשוט בדרך כלל. רוב האנשים מקבלים את זה ואפילו לא יודעים שהם קיבלו את זה, הם פשוט קצת עייפים מהרגיל. לפעמים זה תוקף ספורטאים בצורה חזקה יותר", אומר לאומי. ובמקרה שלו הנגיף בהחלט תקף בצורה חזקה יותר, עד כדי כך שלגוף שלו נדרשה לא פחות משנה שלמה כדי להתאושש.
כל הזמן הזה, הרופאים לא נתנו לווירוס תאריך תפוגה.
"זה הקושי המנטלי פה. זה לא שאתה שובר רגל ואומרים לך: 'אוקיי, תהיה חודש בגבס'. אין תאריך. בחודש הראשון אמרתי לעצמי: טוב נו, מחר אני בטח אקום יותר טוב. במשך שלושה חודשים אמרתי: טוב, בטח עוד שבוע זה יעבור. רק רציתי להרגיש כבר טוב. זה קושי מטורף, לא להבין מתי זה ייגמר. אבל השארתי את עצמי אופטימי, התשוקה שלי לכדורסל לא נגמרה לשנייה. כל יום וכל לילה דמיינתי את עצמי חוזר למגרש, ואני מאמין שזה מה שגרם לי לחזור עם כל כך הרבה רצון להוכיח את עצמי ולעבור את המכשול הזה".
אני מניח שזה לא השפיע רק על הכדורסל.
"כן, זה הרבה מעבר לכדורסל, מה שעברתי. בשלב מסוים אתה רק רוצה להרגיש טוב. קודם כל להיות בריא ולעשות את הדברים הכי פשוטים בחיים, ללכת למסעדה עם המשפחה בכיף ועם חיוך, ולא גמור ומותש. אבל נשארים חיוביים".
איך זה לא שבר אותך נפשית?
"היו רגעים של שבר. אבל אתה יוצא מזה, ואתה יוצא מזה מחוזק".
לרגעים הרגשת כאילו זה לא הולך להיגמר לעולם?
"לגמרי. היו שלבים שחשבתי: טוב, זה כבר שמונה חודשים וזה לא משתפר, או משתפר נורא לאט. היו תקופות שלא ראיתי את האור. לפחות הייתה לי מעטפת טובה וחיובית, המשפחה המדהימה שלי, חברה שלי, החברים, הפסיכולוג שליווה אותי דן ולנסי, מאמן הכושר גיא גפני. הם סיפקו לי מעטפת מחבקת ותומכת, עם דיבורים יומיים שעשו את ההבדל בין לא לחזור לכדורסל לבין המוטיבציה להמשיך להיות נחוש לחזור לשחק ברמה הכי גבוהה שיש".
אחרי שנה בחוץ, איך מתחילים לחזור לכושר?
"אחרי עשרה חודשים הרמתי טלפון למאמן הכושר שלי, גיא גפני, ואמרתי לו: 'גיא, אני משתפר לאט מאוד, אני רוצה לדחוף. עכשיו, כשאני לא מרגיש מאה אחוז, אני רוצה לדחוף את עצמי. אני אהיה מותש, אני מבין את זה, אבל אני לא יכול להמשיך ככה'. זה היה מסע מטורף איתו, הוא התחיל בהליכה או שחייה של 25 דקות, שלוש פעמים בשבוע. זה היה בקצב הכי הדרגתי שאפשר לדמיין. אני מדבר איתך על הליכת שינקין. פשוט הייתי בספה או במיטה שמונה חודשים, ובתקופה הזו ההליכה שלי הייתה מהספה למיטה או למטבח.
"אחרי חודש הלכתי אליו לסטודיו. האימון הראשון היה בקצב הליכה, ממכשיר למכשיר. לאט-לאט נכנסנו לזה, דחפתי יותר ויותר. זה תהליך מדהים ואני באמת חושב שהוא לטובה".
יצא לך לדבר עם ספורטאים אחרים שחלו במחלת הנשיקה?
"הלכתי פעם אחת לרופא ופגשתי את גל מקל במקרה. הוא קרא באחת הכתבות שאני חולה במחלת הנשיקה, ושיתף אותי שגם הוא חלה בזה פעם. הוא סיפר לי איך זה היה לו. אמרתי לעצמי, אם גל מקל, שהוא דמות להערצה, עבר את זה והתגבר על זה – אני הולך לעשות את זה. מעבר לזה, מורן רוט היה מתאמן איתי בקאנטרי, ויצא לי לדבר איתו פעם בשבוע. הוא גם חווה את זה. הוא עזר לי ותמך. כל אחד כזה שבא ונותן טיפים – זה עוזר ומחמם את הלב".
מתי הבנת באופן סופי שאתה בריא?
"אמרתי לעצמי שאני חייב ללכת למחנה אימונים בארצות הברית, מחנה הכדורסל 'אימפקט' של שחקני NBA, ולעשות שלושה שבועות במקום הכי אינטנסיבי בעולם, כדי שמבחינה מנטלית אדע שעברתי את זה ואי אפשר לשבור אותי. הלכתי ביולי למקום הכי קשה וצלחתי אותו. זו הייתה החותמת לכך שזה מאחוריי".
את העונה הקרובה לאומי יפתח כרגיל, ובינתיים הוא כבר הספיק להשתתף במשחקי אימון עם הרצליה ולהראות ניצוצות. לדבריו הוא מרגיש עכשיו מצוין.
מה התחושה שלך בנוגע לקבוצה שנבנתה פה?
"השחקנים מחויבים, אנשים ברמה גבוהה וכיף להיות בחדר ההלבשה. גם מבחינה מקצועית יש כאן שחקנים ברמה גבוהה, הרבה שחקנים צעירים ומוכשרים מאוד, יש הרבה רעב ואני מאמין בזה מאוד".
מה לגבי המאמן החדש, גאשפר פוטוצ'ניק? שמעתי שהוא מעביד אתכם בפרך.
"האימונים שלו שונים, אבל לא במובן הרע של המילה. אנחנו הישראלים לא רגילים לזה, אנחנו רגילים לאימון של שעה וחצי ביום. פה זו עבודה סביב השעון, בוקר וערב, פגישות וצפייה בווידיאו. אני אוהב את זה, הוא מחויב במאה אחוז למועדון, מביא את עצמו בכל אימון, ואני מתחבר לזה. מבחינתי להתאמן כמה שיותר ולעבוד הכי קשה שאפשר".
מי שחזר לעמדת הישראלי הבכיר בבני הרצליה, אחרי שלא השתלב במכבי תל אביב, הוא כרם משעור. לאומי משוכנע שהפורוורד מסוגל לשחזר את היכולת מלפני שתי עונות. "כרם בן אדם מדהים, אי אפשר לומר עליו מילה אחת רעה. הוא כל כך חיובי ורוצה לתת למערכת את כל מה שיש לו. הוא חבר טוב מאוד ואני שמח מאוד שהוא פה", הוא אומר. "בצד המקצועי אין מה לדבר, אנחנו יודעים מה הוא יכול לתת. הוא חיית משחק, אני לא חושב שיש בארץ הרבה שחקנים שיכולים לעשות את מה שהוא עושה בעמדה שלו".
הוויתור של הפועל תל אביב
לאומי עמד במרכז מריבה מול הפועל תל אביב, שנפתרה בקיץ. האדומים החתימו אותו לשלוש עונות בקיץ 2016, אבל הוא לא שיחק במדי הקבוצה אפילו משחק אחד. הבוררות פסקה לטובת הפועל תל אביב, אבל היא הסכימה לשחרר את השחקן להרצליה תמורת פיצוי כספי.
"המחשבה היחידה שעוברת לי בראש בכל הסאגה הזאת היא שאני כרגע פה, בבית שלי, בהרצליה. אני כל כך שמח להיות פה. מאמין בערכים של המועדון הזה ובמה שהוא מייצג, ושמח מאוד לבוא בכל יום לעבוד פה", הוא מסכם.
לאומי בכלל גדל במכבי תל אביב מגיל צעיר ואפילו נכלל לעונה אחת בסגל הקבוצה הבוגרת, ב-2014/15, אבל בקושי שיחק במדיה (היה גם בעירוני רמת גן במסגרת חוק הכרטיס הכפול).
אתה חולם לחזור יום אחד למכבי תל אביב?
"לגמרי. מאז שאני ילד זה היה חלום בשבילי, לשחק במכבי. חלומות ילדות לא חולפים כל כך מהר. תמיד יש לי פינה בלב ובראש למועדון שגידל אותי מאז שהייתי בן חמש. כן, אפשר להגיד שאני שואף להגיע לרמות הכי גבוהות שיש. אבל קודם כל אני רוצה להוכיח את עצמי השנה בהרצליה. אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי ושל הקבוצה שתיקח אותי, אני רוצה להגיע בעתיד מהדלת הראשית".
לא פחות מכך, קפטן נבחרת העתודה לשעבר שואף להגיע לנבחרת ישראל הבוגרת. "זה היעד הכי חשוב בשבילי, לייצג את המדינה", הוא אומר. "עשיתי את זה בנבחרות הנוער והעתודה. חשוב לי מאוד להוכיח שאני ראוי לנבחרת. זה יכול להיות שיא הגאווה ושיא הקריירה".
לפנייה לכתב/ת 
