"קרה אסון וזכינו": הדרך של הבטלנים לאירוויזיון
הגשש החיוור ויתרו עליו ואף אחד לא חשב שיעפיל לתחרות - אבל ה"הופה הולה" של דטנר וקושניר השאיר אבק לצביקה פיק והדצים בקדם האירוויזיון. צמד הבדרנים שלא חלמו על זכייה, אימצו את תדמית הרוקנ'רול והפכו לסנסציה באירופה ולכוכבי-על בארץ: "ניצחנו בניגוד לחוקים". כתבה ראשונה בסדרה
הדרך שבה עובד הזיכרון הקולקטיבי מעניינת. נציגים ישראלים לאירוויזיון מהעשורים האחרונים נשכחו כמות שבאו, וחזרו עם שיריהם אל מחוזות האנונימיות (מי מכם זוכר את "שלום עולם" של גלית בל, מאירוויזיון 1996?), אבל המקרה של "שיר הבטלנים" הוא ללא ספק אחד מיוצאי הדופן בתולדות הנציגות הישראלית לתחרות הזמר האירופית. לא רק בגלל זהות מבצעיו - נתן דטנר ואבי קושניר, שכבר היו דמויות מוכרות בתרבות המקומית עת עלו על הבמה בקדם אירוויזיון 1987 (כמו רבים מהמתמודדים באותה תקופה), ונותרו כאלה גם שנים לאחר מכן.
"שיר הבטלנים" בביצוע באירוויזיון
"שיר הבטלנים" (או "הופה הולה", כפי שרבים קוראים לו) עומד במבחן הזמן ומזדקן יפה, גם 31 שנים אחרי שגנב את ההצגה לשלל ביצועים "רציניים" יותר. השיר שכתב והלחין זהר לסקוב היה הג'וקר בחפיסת הקלפים, הוא טרף את כולם, ונותר לצחוק עליהם שנים אחר כך. ולחשוב שהאנשים שמאחוריו בכלל לא ראו בו מועמד רציני לזכייה - אולי זה הסוד להצלחה בתחרות מהסוג הזה.
"שיחקתי את התפקיד הראשי בהצגה 'אילוף הסוררת' בתיאטרון באר שבע", מספר נתן דטנר (לימים מנהל התיאטרון). "קושניר הגיע לתיאטרון וקיבל גם הוא תפקיד טוב בהצגה הזו. לאור ההיכרות שלנו, ולאור אהבתנו לאחים בלוז, החלטנו שאנחנו רוצים לעבוד על מופע שמשלב בין סטנד אפ, מערכונים ורוקנ'רול".
הרעיון להשתתף בקדם האירוויזיון הגיע מהאמרגן של הצמד, יהודה טלית, ששאב השראה דווקא מ"שביל הבריחה", להיט הענק שריטה ביצעה בקדם אירוויזיון 1986. הוא אומנם לא נבחר לייצג את ישראל בתחרות (מוטי גלעדי ושרי צוריאל נשלחו לתחרות עם "יבוא יום" באותה שנה). אך הוא יצר לא מעט רעש סביב הדיווה, בזכות השיר עצמו ולא פחות מכך בזכות הז'קט הצהוב והכתף שריטה חשפה – תמונה שנצרבה בזיכרון. במילים אחרות - המחשבה מאחורי השתתפותם של דטנר וקושניר, הייתה בעיקר לצרכי קידום מופע, שעוד לא עלה. על האפשרות שיזכו, הם אפילו לא חלמו.
עוד בערוץ המוזיקה:
סוזן וגה: "לא הגיוני להחרים את ישראל"
נצ'י נצ': "אני לא קול של דור, זה גדול עליי"
מה סוד הקסם? השנה המשוגעת של עומר אדם
"בזמנו, חלק מהחוקים של הקדם היו שחצי מהשירים באים יחד עם המבצעים והחצי השני הגיע בלי, כדי לאפשר לכולם לכתוב שירים לתחרות ולמצוא להם אמן שיתאים לשיר. 'שיר הבטלנים' היה אחד הפנויים", מסביר דטנר. "בחרו אותו כשיר הומוריסטי, כדי שזה יהיה מופע טלוויזיוני מעניין יותר. אף אחד לא באמת נתן לו סיכוי".
"הוא היה שיר קומי שחיפשו לו מבצע, ופנו לגשש החיוור, ספי ריבלין ועוד כל מיני קומיקאים שסירבו. יהודה אמר לנו שמסתובב איזה שיר ואולי הוא יכול לעשות לנו פרסומת טובה למופע. פנינו לקובי אשרת ואמרנו לו 'תעשה לנו אותו יותר רוקנ'רול' ועם כל השעשוע הזה הגענו למשדר".
באותה שנה החליטו קברניטי הערוץ הראשון לקיים קדם אירוויזיון שיכלול 16 מתמודדים (בניגוד ל-12 המסורתי). בתום משדר ארוך מהרגיל, וביצועים של שמות גדולים כמו צביקה פיק, אורנה ומשה דץ, אריק סיני, אילנה אביטל, דודו פישר, אתי אנקרי וורדינה ויזהר כהן, הגיחו דטנר וקושניר כמתמודדים האחרונים בתחרות. "מה שהיה מעניין שם הוא שבמהלך החזרות ולפחות עד החזרה הגנרלית, חלק מהמתמודדים חשבו שאנחנו בכלל שייכים לתוכנית האמנותית, ולא חלק מהתחרות", נזכר אבי קושניר, "היה דיבור כזה. עשינו צחוקים, מה שנקרא". עבור דטנר הייתה זו סצנה סוריאליסטית עוד יותר, נוכח העובדה כי הוא עצמו הנחה את המשדר שנה קודם לכן, וקפץ ממעמד הנחייה לזכייה במחי שיר קליל.
"פרגנו לנו מאוד, אבל אני מניח שיש אנשים שליבם היה טיפה מר מעצם העובדה שכאילו באנו לתחרות וניצחנו לא לפי החוקים", הוא אומר "יש אנשים שמבחינתם זו סוג של הזדמנות להתניע קריירה. אנחנו אפילו את זה לא התכוונו לעשות. באנו בלי כוונה עם שיר שקצת עושה צחוק מהרצינות של התחרות והעם הלך איתנו. אבל לא היינו מוכנים בכלל. היינו צריכים לשנות את לוח ההצגות של התיאטרון וזה גם עצר לנו את לוח החזרות למופע המתוכנן שלנו. זה שיבש לנו המון דברים. קושניר ואני הגדרנו את זה בתור 'קרה אסון וזכינו'".
בתולדות האירוויזיון הישראלי נדיר לאתר נציגות נטולת פולמוס. הפעם זו הגיעה בחסות גדעון פת, שר המדע והפיתוח בממשלת ישראל ה-22 שהנהיג יצחק שמיר. פת מחה אז על הבחירה ב"שיר הבטלנים" כנציגות ישראלית בתחרות בעלת פרופיל תקשורתי גבוה כל כך, שכן ערכיו לא מייצגים את האתוס הלאומי. ישראל היא מדינת עובדי כפיים, טען אז, בטח לא מדינת בטלה. ועל כן אין זה ראוי שישראל תשלח שיר שכולו הלל לאי-עשייה.
הנושא עלה לשאילתא בכנסת אבל עבור הצמד היא הייתה לא יותר מקידום חינמי, ולבסוף גם פת התקשר אליהם כשהתכוננו לתחרות בבריסל. לא לפני שקושניר ודטנר עשו כמעשה האחים בלוז, הצדיקו את שם הבמה וחיו את התדמית. "זה היה שבוע נורא כיפי, נורא מצחיק", נזכר קושניר. "בין החזרות פשוט בילינו הכי הרבה שאפשר. לא התמקדנו בזה כאילו החיים שלנו תלויים בכך. פשוט בילינו ונהנינו. טיולים, מסעדות".
"היינו משלחת שלמה, לא רק דטנר ואני. גם ההנהלה של התחרות הפיקה כל מיני אירועים – לקחו אותנו למרוצי סוסים, קונצרט. בסך הכל כולם שם היו חבר'ה צעירים שבאו לשיר. לא באנו לייצג את המדינה באיזושהי הרואיות, זה לא באמת. זו תחרות זמר חביבה. אנחנו אפילו לא היינו איזה אירוויזיונרים. עשינו קטע. יצא לנו, מה שנקרא. כל המשתתפים גם הוזמנו לארמון המלך והיה שם פקק תנועה פסיכי, אז החלטנו לוותר על הביקור".
הבחירה לוותר על הביקור העניקה להם עוד פוקוס תקשורתי, הפעם מהתקשורת הבלגית. "בבריסל לקחנו הרבה מאוד פוקוס", מספר דטנר. "מאוד אהבו אותנו בכל מקום שהגענו אליו. התלהבנו, היינו פרועים, לא שיחקנו לפי חוקי המשחק. הייתה איזו קבלת פנים שמלך בלגיה עשה לכל אנשי האירוויזיון. אנחנו אמרנו שאין לנו כוח לכל קבלות הפנים, לקחנו אוטובוס ואמרנו 'תעשה לנו טיול בבריסל בעיניים'. למחרת כתבו בעיתונים שהבטלנים התנהגו לא יפה, החרימו את מלך בלגיה, כל מיני כאלה. הצדקנו את האימאז', זה היה חלק מהקטע".
בניגוד למיקום האידיאלי שלהם בקדם המקומי, בתחרות עצמה הם הופיעו כאקט השני והגיעו למקום השמיני והמכובד. אבל הטירוף לא עצר שם. "יש משהו מאוד עצוב באירוויזיון, כי ברגע ששיר זוכה - כל השאר נעלמים", מספר דטנר. "כולם מתייחסים רק לשיר הזוכה. אבל אותנו הזמינו להופיע בכל מיני תחנות טלוויזיה באירופה, ופשוט הצמידו אותנו לזוכה ג'וני לוגן (מאירלנד - ע.פ). זה היה חסר תקדים".
"אפילו אחרי האירוויזיון הזמינו אותנו להופיע באיסלנד ובטלוויזיה בבלגיה", אומר קושניר. "היו לזה עוד אדוות קצת. היה נחמד".
הנשיא רובי ריבלין ועוזי ברעם מבצעים את הגרסה שלהם בכנסת
גם בארץ ההיסטריה נמשכה, עם חיקוי של טוביה צפיר, שהינדס את חיקויי השרים המוכרים שלו לכדי אדפטציה ח"כית של השיר (ומסר הבטלנות הביקורתי ברור). דטנר עצמו התבקש ללמד את חברי הכנסת רובי ריבלין ועוזי ברעם את צעדי הריקוד, לקראת ביצוע של השניים בכנסת ישראל. "קיבלנו אהבה מטורפת. היינו כוכבי-על. אנשים עמדו ליד המרפסות שלנו ושרו, והשכנים שלי שפכו עליהם מים כי הם עשו להם רעש".
בהמשך יצא גם להיט קולנועי בהשתתפותם - סרט המתיחות "עבודה בעיניים" שביים יגאל שילון. המופע עצמו, לעומת זאת, לא זכה להצלחה רבה וירד מהבמות לאחר זמן קצר. "המופע יחסית נכשל דווקא בגלל שניסינו להמציא את הגלגל יותר משהיה ראוי", מנסה דטנר להסביר את הדיסוננס. "עשינו מופע מטורף שהקדים את זמנו".
"עזבנו את העניין של ההופה הולה והלכנו עם הרעיון הראשוני שהיה לנו בראש. רוקנ'רול אמיתי. הייתה לנו להקת רוק על הבמה, קושניר ואני השתוללנו ברמות מטורפות ועשינו הומור נונסנסי שעוד לא היה מוכר בארץ. הקהל לא כל כך קיבל את זה, כי הוא ציפה לחבר'ה הנחמדים מהופה הולה. ודווקא המופע הכי סבל מכל הדבר הזה".
גם בלי המופע, "שיר הבטלנים" נשאר אחד השירים המקוריים והאהובים שנשלחו כנציגי ישראל לאירוויזיון. לפני חודשים מספר אנשי "ארץ נהדרת" הרימו את הכפפה וצילמו מחווה לשניים, במסגרת חגיגות ה-70 למדינה. אבל על האפשרות של איחוד ממשי של הצמד המקורי אין ממש מה לדבר. "מדי פעם מחפשים אצלנו את האיחוד הזה", אומר דטנר, "אבל אין לנו סיבה להתאחד כי אין לנו חומרים לאיחוד. סך הכל עשינו אחר כך עוד שני שירים וזהו. לא המשכנו יחד מסיבות אמנותיות".
"קושניר ואני חברים טובים ויכול להיות שיום אחד נמצא את עצמנו אולי באיזושהי הצגה ביחד, אז זה יכול להיות איחוד מעניין. אבל איחוד כבטלנים? אני לא חושב שצריך. אנחנו חטיארים כבר, זקנים. מה שיישאר זה אותנו עם הנעורים והחוצפה. אנחנו נראה פתטים אם ננסה לעשות את זה היום שוב. אם יבוא מישהו ויציע שבשביל מופע תרומה נבצע את השיר אז אני מניח שאולי, אבל להעמיד אותנו עכשיו לעשות את שיר הבטלנים נראה לי פתטי".
מאז השתנתה התחרות לא מעט. השימוש בשפה המקומית הומר לטובת גלובליזציה כמעט מוחלטת. רוב השירים מושרים באנגלית, וקשה להתאים בין זהותו הלאומית של שיר למבצעיו. יש שיאמרו שגם הפן הקומי והקליל של התחרות פינה דרך לכבדות ראש רצינית. אבל קושניר לא מודאג מכך. "יש אנשים שמומחים בדברים האלה, אולי צריך לשאול אותם למה זה כך", הוא עונה כשהוא נדרש לשאלת השינוי באופי המתמודדים והנציגים. שינוי שאולי ולא היה מאפשר השתתפות של נציגים מסוגם בתחרות היום. "אני לא ממש יודע. אפילו את האירווזיון שאני השתתפתי בו לא ראיתי מההתחלה ועד הסוף".
