הגנרלים הרוסים מוציאים את התסכול על ישראל
טילי ה-S-300 יגיעו לסוריה תוך ימים ספורים ומאותו רגע ישראל תיאלץ להיזהר ולהיות יצירתית יותר, כדי להימנע מהחרפת המשבר עם מוסקבה. התגובה המשתלחת של משרד ההגנה הרוסי אחרי הפלת המטוס נובעת מעימות פנימי בין הקרמלין לפיקוד הצבאי, שמתנגד להסדרה באידליב
האתגר המדיני והצבאי החשוב ביותר שיעמוד בתקופה הקרובה בפני ממשלת ישראל וצה"ל הוא להמשיך ולמנוע את מאמצי ההתבססות הצבאית האיראנית בסוריה מבלי להביך את הרוסים ומבלי להיכנס לעימות מתמשך עמם.
את זה כנראה מתכוונים בירושלים ובמערכת הביטחון להשיג באמצעות דיפלומטיה זהירה מול הרוסים, כולל הפקת לקחים משותפת מאירוע הפלת המטוס ובסיוע לחץ מדיני אמריקני וסיוע של הפנטגון בשיפור היכולות הצבאיות של ישראל.
צה"ל יצטרך לפתח שיטות פעולה חדשות שיאפשרו לו להמשיך בפעילות למניעת העברת נשק איכותי מטהרן לחיזבאללה ומניעת התבססות איראנית בחסות צבא סוריה בסוריה עצמה, שנעשית במטרה לפתוח בסוריה חזית שנייה נגד ישראל, דמוית לבנון.
המבחן יחל כבר בימים הקרובים, כאשר יגיעו טילי ה-S-300 הרוסיים הראשונים לסוריה. זה יקרה כנראה מהר מכפי שהצהירו הרוסים בפומבי, בתוך פחות משבועיים. הטילים האלה, לפי הערכות במערכת הביטחון, אכן מסוגלים לפגוע במטוסים, בחימושים ובטילים ישראליים במרחקים של עד 200 ק"מ, אבל, כמו שהעריכו בישראל בתחילה, עדיין אפשר יהיה לפעול בסוריה נגד האיראנים בכל השיטות שבהם פעל צה"ל בעבר באישור הקבינט. עם זאת יהיה צורך להיזהר יותר ולהיות יצירתיים יותר.
ה-S-300 ככל הנראה יופעלו על ידי הסורים עצמם ולא על ידי מפעילים רוסים. גם בעבר, הקפידו הרוסים שאת מערך הנ"מ הסורי יפעילו סורים בלבד בלי התערבות רוסית. זו גם הסיבה שהסורים הפילו בשוגג את מטוס הביון הרוסי. אולם כעת, הרוסים מתכוונים להכניס מערכות שליטה ובקרה חדשות למערך ההגנה האווירית הסורי שיאפשרו להם שליטה טובה יותר, וזה מגביר את מעורבותם. מסיבה זו וגם מסיבות מדיניות אפשר להעריך שצה"ל יימנע ככל האפשר מפגיעה בסוללות ה-S-300 שיפעילו הסורים, כדי שלא להביך את הרוסים, ולהכניס את משרד ההגנה הרוסי לאמביציה ולעימות חריף יותר עם ישראל.
צריך לזכור גם שהאיראנים יעקבו בשבע עיניים אחרי האופן שבו ישראל תנטרל את האיום הנשקף לחופש הפעולה האווירי והטילי שלה מסוללות ה-S-300. כזכור, האיראנים קנו וקיבלו סוללות S-300 מהרוסים כדי להגן על מתקני הגרעין והטילים הבליסטיים שלהם מפני תקיפה ישראלית ו/או אמריקנית. סוריה עשויה לאפשר להם להפיק לקחים ולקבל מידע על השיטות שבהם המערב ישתמש כדי לחדור דרך מערך ה-S-300 שלהם אם יוחלט לתקוף באיראן. גם עובדה זו צריכה לעמוד לנגד עיני מערכת הביטחון בישראל אם וכאשר יהיה צורך לפעול בהמשך בסוריה.
הרוסים קיוו להכניע את המורדים באידליב אך נאלצו להתפשר
מעבר לטיפול בבעיה המיידית שמציב ה-S-300 לצה"ל, מנסים בישראל להבין מה גרם לתגובה הרוסית המשתלחת ולהאשמות השקריות שהממסד הביטחוני הרוסי הטיח בה. זאת על מנת להפיק לקחים כדי למזער את האפשרות שדברים כאלו יקרו בעתיד. בחינה מדוקדקת של הנסיבות והרקע הכללי לאירוע הפלת מטוס האליושין מראה שלכוח הרוסי בסוריה הייתה סיבה טובה לכעס באותו יום. הם קיוו להכניע בתוך זמן קצר את המורדים באזור אידליב ועל ידי כך להשלים את ההחזרה של כמעט 70% משטח סוריה לשליטתו של בשאר אסד.
הרוסים היו משוכנעים, וצדקו בכך, שהכנעת המורדים אפשרית רק באמצעות התקפה צבאית ברוטאלית, שהם יעניקו לה את המימד האווירי המכריע וכי צבאו של אסד, בסיוע מיליציות הפועלות בשליחות איראן וחיזבאללה - ישלימו את המהלך הקרקעי. זו לא הייתה, ואולי גם לא תהיה, משימה פשוטה. זאת מאחר שבמחוז אידליב שבצפון סוריה מתגוררים כשני מיליון וחצי אזרחים ויש שם יותר מ-70 אלף מורדים סונים חמושים, ביניהם אנשי אל-קאעידה ודעאש, שזה יהיה עבורם הקרב ההרואי הגדול האחרון.
לכן במערב הזהירו את בשאר אסד שלא ינסה להפעיל נגדם נשק כימי. הרוסים ידעו כנראה שזה מה שאסד עתיד לעשות בחסותם במוקדם או במאוחר, אבל פוטין רצה למנוע מצב שבו רוסיה מואשמת פעם נוספת במתן חסות לשימוש בנשק כימי על ידי המשטר הסורי וגם ידע שהסתערות צבא אסד והמליצות השיעיות לתוך אידליב תגרור בעקבותיה טבח המוני שהקהילה העולמית תאשים בו את רוסיה.
בנוסף לכך, האמריקנים והאירופים הודיעו שהם יתקפו את אסד ומשטרו אם יפעיל נשק כימי בסוריה, דבר שהיה מסכן את היכולת הרוסית להביא לרגיעה בלחימה ולייצוב המצב הפוליטי בסוריה. לכן נאלצו הרוסים להציע הסדרה של הפחתת האלימות, כפי שעשו באזורים אחרים בסוריה, כמו למשל ה"פיוס" שאפשר את כניסת צבאו של אסד לרמת הגולן הסורית. אך הסדרה כזאת, פירושה שאסד לא שולט באידליב ושהטורקים ממשיכים להחזיק בעמדותיהם בתוך סוריה, על הגבול המערבי של המחוז.
בקיצור, הרוסים נאלצו בלחץ מערבי ובינלאומי להסכים שמחוז אידליב יישאר המעוז האחרון של המורדים, וזה כנראה הכעיס מאוד את הפיקוד הצבאי הרוסי שפוקד על הוכחות הרוסיים בסוריה. באותו לילה שבו נאלץ הגנרל הרוסי, המפקד הראשי של הכוח הרוסי בסוריה, לבלוע את הצפרדע באידליב בהוראת הקרמלין - התרחש אירוע הפלת המטוס. זה היה כנראה יותר ממה שהממסד הצבאי הרוסי יכול היה לספוג, בעיקר לנוכח העובדה שהפלת האיליושין הרוסי נגרמה במידה רבה כתוצאה מפאשלות של אנשי צבא רוסים הפועלים על אדמת סוריה.
הסיבה להתפרצות על ישראל: לחצים פוליטיים פנימיים ברוסיה
סיבה נוספת לכעס של הרוסים היא הלחץ הגובר של אסד עליהם, כשברקע מופעל עליו לחץ מצד האיראנים. הסורים טענו כלפי הרוסים, שאינם עושים מספיק כדי לכבול את ידיה של ישראל. הפיקוד של הכוח הרוסי הצבאי הנמצא בסוריה היה רגיש ללחץ הזה, שהציג אותם כאימפוטנטים.
לבסוף, צריך לציין את ניגודי האינטרסים והיריבויות הפנימיות וחילוקי הדעות בין הכוח הרוסי בסוריה שרצה לעזור למשטר אסד, אך ידיו נכבלו על ידי מוסקבה, לבין משרד ההגנה והעומד בראשו, שר ההגנה שויגו, שגם לו יש אינטרסים פוליטיים משלו, לבין הקרמלין ופוטין בראשו, שרואה את התמונה הגלובלית ואינו מעוניין בעימות עם המערב או עם ישראל.
לכן אפשר להעריך שלא ה"היבריס" הישראלי ולא ההתפארות במאות התקיפות המוצלחות של צה"ל בסוריה וגם לא הפזיזות של הפיקוד העליון הישראלי הם שגרמו לכעס הרוסי ולעימות החריף בעקבות הפלת המטוס. לפני תקיפות בסוריה מקיים הרמטכ"ל דיוני מטה מבצעיים שבהם דנים על פרטי הפעולה והשלכותיה, ובנוסף לכך נערכים משחקי מלחמה שבודקים את ההשלכות האפשריות של הפעילויות. סביר להניח שכך נעשה גם בתקיפה האחרונה והיו מספר דיוני מטה. כך לא נוהגים "חמומי מוח" כפי שכינה שר ההגנה הרוסי שויגו את קברניטי מערכת הביטחון הישראלי. המשטר הרוסי נתון בימים אלה ללחצים פוליטיים פנימיים והאירוע הזה מציג גם את הקרמלין וגם את משרד ההגנה הרוסי באור מביך וזה מה שהעלה את זעמו של הדוב הרוסי.
זה לא אומר שצה"ל או נתניהו צריכים כעת להעלות פרופיל תקשורתי בלחימה בסוריה, ההפך מזה צריך לקרות וצריך כאמור גם להוריד את הלהבות באמצעות דיפלומטיה צבאית ומדינית. בהקשר זה צריך לציין שבזמן הקרוב יתחיל תחקיר משותף לחילות האוויר של רוסיה ושל ישראל שיתנהל באמצעות משלחות משני הצדדים. בנוסף לזה האמריקנים מתכוננים כנראה לרדת מהגדר סוף סוף והנשיא טראמפ יתגייס להרגעת הרוסים ויפעל לחיזוק הקלפים שבידי ישראל באופן שיעזור לדרג המדיני בירושלים ולצה"ל להתמודד עם המצב שנוצר. טראמפ כבר רמז בניו יורק שהוא עשוי לדבר עם פוטין וראש הממשלה נתניהו אמר אחרי פגישתו עם טראמפ בניו יורק ש"ארה"ב נתנה לנו את כל מה שביקשנו". פרטים אי אפשר וגם לא צריך להוסיף, אבל אפשר להניח שמה שארה"ב נותנת לנו, מסייע לישראל להתמודד עם מצב שבו בסוריה ובאיראן יש S-300 מתוצרת רוסיה.
ההתרעה ניתנה 12 דקות לפני התקיפה
אשר לתקרית עצמה שבה הופל מטוס הביון הרוסי, בישראל משוכנעים לגמרי בפרטים. ביום ראשון ב-21:42, הטילו מטוסי F-16 של צה"ל חימושי אוויר-קרקע לעבר מכונות איראניות לייצור טילים שהיו במחסני הצבא הסורי בלטקיה והועמסו על משאיות להעברתם לחיזבאללה בלבנון. 12 דקות לפני שהמטוסים הישראליים הטילו את החימושים לעבר המטרות, הודיע צה"ל למרכז התיאום והדה-קונפליקציה בבסיס הטיסה הרוסי חמיימים. המטוסים הישראליים היו במרחק רב מהחוף הסורי, בערך בחצי הדרך בין לטקיה לחוף המזרחי של קפריסין. מכאן, שצריך להוסיף עוד כמה דקות לזמן ההתרעה שקיבלו הרוסים, שכן זמן המעוף של חימושים המוטלים ממטוס במרחק של עשרות ק"מ מהמטרה הוא כמה דקות, תלוי בסוג החימוש.
כל אותה עת, האיליושין הרוסי היה במרחק 200 ק"מ מצפון מזרח ללטקיה, מבצע משימת ביון מעל מחוז אידליב. הסורים התחילו לשגר טילי SA-5 לכל הכיוונים, כולל לעבר האזור המשוער בים שבו היו המטוסים הישראליים, בשעה 21:52, כלומר 10 דקות אחרי שהמטוסים הישראלים הטילו את החימושים ו-20 דקות אחרי שנמסרה התרעה למרכז התיאום הרוסי.
באותו זמן שהסורים רק התחילו לירות, מטוסי צה"ל היו במרחק שתי דקות נחיתה מבסיס של חיל האוויר בישראל. שום מטוס או כלי טיס ישראלי לא היה מול החוף הסורי באותה שעה. הסורים ירו ללא מטרה ממשית כפי שהם נוהגים לעשות בכל מקרה שישראל תוקפת. המשמעות היא שלמרכז התיאום בחמיימים עמדו 20 דקות, אולי אף יותר, להרחיק את האיליושין מאזור הפעולה ולהורות לו לשוב לנחיתה בבסיס מאוחר יותר או במסלול שלא היה מכניס אותו לאזור שבו פעלו סוללות הנ"מ הסוריות. הרוסים גם יכלו להודיע לסורים על המטוס שלהם שנמצא מול החוף ומגיע לנחיתה בחמיימים. הם לא עשו את זה והסורים המשיכו לירות.
הרוסים רוצים למנף את האירוע להישגים אסטרטגיים
כעת הרוסים רוצים למנף את האירוע כדי לקדם את האינטרסים שלהם בסוריה, באזור ובמערכת הגלובלית. הם רוצים שישראל תתחייב להימנע מתקיפות בסוריה או לפחות לצמצם אותן למינימום והם רוצים להשתמש בהפלת האיליושין ככלי לשכנע את האמריקאים להסיג את כוחותיהם מסוריה. המצב כיום הוא שבסוריה יש נוכחות אמריקנית לא מבוטלת, הן ממזרח ומצפון לנהר פרת, שם פועלים יועצים אמריקנים יחד עם הכוחות הכורדים הסורים המקומיים וגם על גבול ירדן מבסיס אווירי שממנו פועלים גם בריטים וצרפתים.
סוריה היא כיום המוקד והגנרטור של המתיחות האזורית ולכן נמצאים בה 3,000 אנשי צבא רוסים, 3,000 יועצי צבא אמריקנים, שהם למעשה אנשי הכוחות המיוחדים, ו-3,000 אנשי משמרות המהפכה האיראנים. הרוסים מעוניינים שהאמריקנים והאיראנים ייעלמו מהשטח ולחץ על ישראל, כך הם קיוו, עשוי לשכנע את טראמפ לדון ברצינות על הוצאת אנשיו מסוריה. אלא שבינתיים טראמפ הבין שהכוחות המעטים שהוא מחזיק בסוריה מהווים קלף מדיני וצבאי הפועל לטובתו לא רק בזירה הסורית, אלא גם בזירה האזורית והגלובלית, ולכן הוא שינה לאחרונה את דעתו והודיע שלא יוציא את כוחותיו מסוריה, אלא אם ייצאו ממנה כל הכוחות האיראנים. הוא כנראה חזר על הבטחה זו גם באוזני נתניהו, בפגישתם השבוע בשולי עצרת האו"ם. המשמעות מבחינת הרוסים היא שהם כרגע לא יכולים להחזיר את סוריה לשליטתו המוחלטת של אסד ולקטוף את הפירות הכלכליים הנובעים מכך, וזו סיבה נוספת לכעסם.
קאסם סולימני, מפקד כוח קודס, אינו מתכוון לוותר ולעשות לרוסים חיים קלים. הוא מנסה מאז 2015 להגיע למצב שבו סוריה תהיה חלק מהקשת האיראנית הצפונית, והשקיע לשם כך 17 מיליארד דולר עד היום. הוא לא מתכוון לוותר על השאיפה להגמוניה איראנית באזור, כשם שישראל אינה מתכוונת להניח לו לממש את שאיפותיו להגמוניה שיעית במזרח התיכון באמצעות התבססות צבאית בסוריה, שתהיה מכוונת בעיקר נגדה.
אבל לסולימני יש מתנגדים לא רק בישראל, אלא גם באיראן עצמה. מחנה הנשיא רוחאני מתנגד להשקעה האיראנית בסוריה ולנזק הדיפלומטי שהיא סופגת בגלל זה בזירה הבינלאומית. הסנקציות האמריקניות עוד מחמירות את המצב הזה ולכן סולימני מכפיל את מאמציו להפיק יתרונות כלכליים מההשקעה הסורית שלו ועל ידי כך להצדיק אותה גם בעיני רוחאני ותומכיו ובעיקר בעיני המנהיג העליון, חמינאי. סביר להניח שגם אסד מתנגד לניסיונות האיראניים להשתלט כלכלית על חלק מאוצרות הנפט, הפוספטים והתשתיות האזרחיות של סוריה. הוא יזדקק להכנסות מנכסים אלה כדי לשקם את סוריה ואת צבאו אחרי המלחמה, אבל אסד אינו יכול להתנגד לאיראנים מוסרית וצבאית. רוסיה יכולה ורוצה להציב מחסום בפני האיראנים.
כך למעשה, מוצאים פוטין, טראמפ, רוחאני ונתניהו את עצמם בצד אחד של המתרס מול קאסם סולימני, הנמצא מעברו האחר. למשוואה זו צריך להוסיף גם את הברית האזורית של המדינות הסוניות עם ארה"ב ובמידה מסוימת עם ישראל, שטראמפ עמל להקים במטרה לבלום את מאמצי איראן להשיג הגמוניה שיעית באזור.
מצב עניינים זה לקראת סיום מלחמת האזרחים בסוריה מעכב הסדרה מדינית ורגיעה צבאית שהרוסים מעוניינים בה ולכן הוא מייצר סיכונים רבים ואפשרות להסלמה, אך בה בשעה טומן בחובו אפשרות של הסדרה שבה לארה"ב ולמערב בכלל תהיה יותר השפעה על מה שקורה בסוריה ובאזור כולו, מאשר הייתה להם בימי אובמה. מצד כזה ישרת את ישראל אם תמשיך לנהוג בתבונה, באיפוק ובשיקול דעת, כפי שנהגה עד כה בהקשר הסורי.
לפנייה לכתב/ת 
