לא עסקה ולא מאה: אבו מאזן הסיר מהשולחן את התוכנית של טראמפ
נאומו של אבו מאזן באו"ם היה תקיף מההתחלה, כשאמר ש"ירושלים אינה עומדת למכירה". הפעם היו על הכוונת שלו, מלבד ישראל, גם ארה"ב וחמאס. עם זאת, הנאום החשוב באמת יהיה מול ההנהגה הפלסטינית ברמאללה, שם הוא עשוי להודיע על הכרעתו בנוגע לרצועת עזה. פרשנות
אבו מאזן פתח אמש (ה') את נאומו בעצרת הכללית של האו"ם בסערה, כשהגימיק ניתן לקהל השומעים כבר ברגע הראשון. "ירושלים אינה עומדת למכירה וזכויות העם הפלסטיני אינן עומדות למשא ומתן", פתח אבו מאזן, בלי לומר "גבירותיי ורבותיי" או אפילו "שלום", ובכך למעשה הבהיר כבר במשפט הראשון של נאומו את מה שיובהר מעל כל ספק בהמשך - לא עסקה, לא מאה ולא טראמפ. בטח שלא במשמרת שלו.
בין ההדלפות של תוכנית השלום האמריקנית, עלתה גם זו שהציעה, ולא בפעם הראשונה, שהבירה הפלסטינית תהיה באזור מזרח ירושלים. אבו דיס תמיד הייתה האפשרות המועדפת על הישראלים, אך אבו מאזן הסיר מעל בימת האו"ם את ההצעה הזאת מהשולחן עוד בטרם הוצגה. הבירה הפלסטינית היא מזרח ירושלים ולא במזרח ירושלים. "אל תהתלו בנו", אמר.
במידה מסוימת, היה מאוד נוח לפלסטינים לו ישראל פינתה את הכפר הבדואי חאן אל-אחמר טרם כינוסה השנתי של העצרת הכללית של האו"ם, אבל נראה שישראל לא רצתה לתת לאבו מאזן נשק תודעתי רב עוצמה שוודאי היה משתמש בו מול כל העולם. באין לו את זה, נאלץ אבו מאזן לדבר על הפינוי הצפוי רק באופן תיאורטי מבלי שתהיה לו היכולת ''להיות נתניהו'' ולהציג תמונות פינוי קשות שהיו משרתות את האינטרס הפלסטיני.
בשנת 2015 נשא אבו מאזן מעל בימת האו"ם נאום שכותרתו הייתה ייאוש. זמן קצר אחרי ששב לרמאללה החלה התפרצות אלימה שנמשכה כמעט שנתיים ובמהלכה בוצעו מאות פיגועי דקירה, דריסה וירי נגד יעדים ישראליים. רבים סברו אז וסוברים גם היום שהנאום היה הזרז שהביא לפריצתה של ההידרדרות הביטחונית.
נאומו של אבו מאזן אמש לא היה נאום של ייאוש, אלא נאום תקיף שבו הבהיר כי הרשות הפלסטינית לא תמשיך לכבד הסכמים שנחתמו עימה אם הצד השני לא יכבד אותם. זה אינו משפט חדש כאשר הוא מופנה לישראל ולהסכמי אוסלו. אבל הפעם אבו מאזן הבהיר שלא רק ישראל על הכוונת אלא גם ארה"ב וחמאס.
בסיומו של הנאום השיח ברמאללה ובעזה היה לוהט ונגע רק בדבר אחד: לא בנחישות שהפגין אבו מאזן בדבריו מול ממשל טראמפ ולא במתקפה נגד ישראל, אלא באיום המפורש של אבו מאזן להשית סנקציות חדשות על רצועת עזה אם חמאס לא ימסור את השלטון עליה לידיו. שום דבר מנאומו של אבו מאזן לא צריך להטריד את ישראל מלבד האיום הזה.
אמנם רבים מדברים על חשיבות הנאום בניו יורק מול העצרת הכללית של האו"ם, אבל הנאום החשוב של אבו מאזן עוד עתיד להגיע בשבועות הקרובים, והוא יהיה ברמאללה מול ההנהגה הפלסטינית. בנאום זה אבו מאזן עשוי להכריע כיצד לנהוג ברצועת עזה, ואם להטיל עליה סנקציות נוספות עד כדי הפסקה מוחלטת של התמיכה בה, בסך 100 מיליון דולר בחודש.
אין אף שחקן אחר שיהיה מוכן לקחת את הנטל הכספי הזה על עצמו ואבו מאזן יודע שזה הכוח האמיתי שלו מול חמאס וגם מול ישראל. העמקת הסנקציות על עזה תאלץ את חמאס לנתב את הלחץ לעבר ישראל, ומשם המרחק למערכה צבאית קצר מאוד. לכן מה שחשוב הוא לא הנאום שהיה אלא הנאום שיהיה.
לפנייה לכתב/ת 
