"נגעלתי". "קפאתי". "הדחקתי": גל פרסומי #לאהתלוננתי על תקיפות מיניות

#לאהתלוננתי

שנה אחרי #MeToo: שלושה ימים חלפו מאז שההשטאג #לא התלוננתי, הגרסה הישראלית ל-#WhyIDidntReport (למה לא דיווחתי) האמריקני החל לאגד סביבו סיפורי הטרדה ותקיפה מינית של נשים וגברים, שמסבירים מדוע לא חשפו את המקרים בזמן אמת - והעדויות ממשיכות להיערם ברחבי הרשתות החברתיות.

הסיפורים, חלקם משותפים מפרופילים אנונימיים, אך רבים מהם מפורסמים על ידי אנשים שמזדהים בשמם המלא, מגוללים תסריטים שונים ומספקים תשובות שונות לשאלה; אך יש להם מסר משותף אחד: העובדה שהנפגע או הנפגעת לא דיווח/ה על מה שאירע לו/ה מיד אחרי האירוע, גם אם עברו שנים רבות מאז - לא הופכת אותו או אותה לשקרן/ית.

"לא התלוננתי כי לא הצלחתי אפילו לנסח לעצמי את הזוועה של מטופלת מול רופא משפחה מוערך, שמבינה פתאום את כוונותיו האמיתיות", מספרת מירב. "לא התלוננתי גם על הרופא האחר, כמה שנים אחר כך, קרדיולוג בקופת חולים. יחסית לאחרות יצאתי בזול. את הבושה, הכעס וחוסר האמון בכל מפגש עם רופא אני סוחבת איתי עדיין". זו דוגמה אחת לסיפור שכמוהו נכתבו רבים בימים האחרונים, שמשלב תדהמה מעצם היתכנות האירוע בסיטואציה הלכאורה מוגנת שבו הנפגעת נמצאת, וההשלכות שהיא נושאת עמה להמשך החיים.

סיבה נוספת שהוזכרה לא מעט היא החשש שמא לא יאמינו למתלוננת ואף יטילו עליה את האחריות לאירוע. "טיול משפחות עם החברים הכי טובים של ההורים", שיתפה גולשת. "באמצע הלילה התעוררתי כי הייתה יד בתוך התחתונים שלי. הבן שלהם. בן כיתה שלי. קפאתי. חשבתי שיגידו שנתתי לו לעשות את זה ומה יחשבו עליי. עד היום הם תוהים איך אני לא בקשר עם החבר'ה האלה. הם היו כל כך נחמדים. פעם ראשונה שאומרת".

גולשים אחרים סיפרו על כך שהתוקפים שלהם היו אנשים שפעמים רבות הם היו כפופים להם או תלויים בהם לצורך קידומם המקצועי, ועל כן חששו להתלונן נגדם. "לא התלוננתי כי הצמידו לי אותו מטעם הישיבה שילמד איתי ויקדם אותי, וידעתי שאם לא אשתוק אשאר בלי ישיבה, וכמה עסקנים דאגו שכולם ישתקו כי הוא חסיד בעלזא", סיפר גולש שהוטרד בשירותו הצבאי. "היום הוא משגיח כשרות בצבא".

"המטפל השכיב אותי על המזרן, נשכב מעליי - וכלא אותי"

חלק מהנפגעות סיפרו כי דווקא כן התלוננו, בין אם למשטרה או לגופים אחרים, אך ללא כל תועלת - דבר שגרם לרבות מהן לאבד את האמון ביכולת לטפל במקרים כאלה. "הלכתי לטיפול משלים באחת מקופות החולים בארץ", סיפרה אחת הגולשות. "המטפל השכיב אותי על המזרן על הבטן ונשכב עליי, הרים את ידי, תפס אותה בחוזקה ומעך אותי בגופו. כך הייתי כלואה. הוא ליטף לי את השדיים והתנשף לי באוזן ולא יכולתי לזוז. הגעתי הביתה נסערת מאוד. נכנסתי לאתר של אותה קופת חולים וכתבתי תלונה. למחרת מישהי מטעמם התקשרה ותחקרה אותי. כעבור ימים ספורים קיבלתי מכתב, במייל, שהנושא נבדק, אבל היות שהוא לא אנס אותי - אין להם מה לעשות עם התלונה".

כמו בגל הקודם של שיתוף בסיפורים על תקיפות מיניות, שאוגד תחת ההשטאגים #Me-Too או בעברית #גםאני, כחלק מתנועת המחאה שקמה בעקבות חשיפת פרשות ההטרדות המיניות בהוליווד – כך גם הפעם ראש החץ של המשתפים מורכב ממפורסמים ואנשי תקשורת שמעידים בשמם המלא על מה שאירע להם. אחת הבולטות שבהם היא העיתונאית חנה קים, שסיפרה על שני מקרים של תקיפה מינית שחוותה, מצד קולגה למקצוע ופוליטיקאי בכיר.

"הוא נכנס אליי לאחד מחדרי העיתונאים בכנסת, סגר את הדלת, הוציא את המה שמו שלו, ונדחף אלי בכוח. בעודי מנסה לדחוף אותו בחזרה, פתח את הדלת עיתונאי בכיר אחר, חבר שלו, כחכח בגרונו, ובכך תם נסיון האונס. כמעט כל יום שואלת את עצמי למה לא התלוננתי", סיפרה.

העיתונאי החרדי מלך זילברשלג כתב: "לא התלוננתי כי נגעלתי והעדפתי להדחיק את זה. אני הייתי בן 13 או 14, הוא היה מבוגר ממני בהרבה שנים וזה קרה במקווה שהלכתי אליו כל בוקר בזמן הלימודים בישיבה בבני ברק. כשראיתי שאני לא המוטרד היחיד פתחתי עליו את הג'ורה שלי בצרחות, כל הנוכחים בהו בי והוא ברח משם כמו עכבר ביבים".