Shadow of the Tomb Raider: המוסר המזוייף של לארה קרופט
שודדת העתיקות הרצחנית, שהורגלנו לחשוב עליה כ"גיבורה", חוזרת במשחק חדש שכולל גם דיון מוסרי-ערכי על המניעים שלה. התוצאה פשוט מבלבלת מדי
רוב רובם של משחקי הפעולה מבקשים מכם כשחקנים, להתעלם מעובדה מאוד פשוטה: אתם משחקים בתפקיד רוצח המונים. נכון, לעיתים ההרג מוצדק על ידי חוקים של שדה קרב, ובמקרים אחרים מדובר במפלצות, אבל מעטים הם המשחקים שמפנים זרקור אל הדרך בה ההרג גורם לדמות להרגיש. משחקים דוגמת Spec Ops: The Line או The Last of Us, מוקירים את הטראומות של הדמויות שלהם, והופכים אותן לחלק בלתי נפרד מהחוויה.
מנגד, יש את השאר - מנייתן דרייק ובוקר דוויט, דרך ניקו בליק ועד אציו אאודיטורה - כולם דוגמאות לגיבורים ואנטי-גיבורים שלא נראה כאילו כל ההרג מפריע להם. זה לא בהכרח רע, כי הורגלנו לכך שהאלימות האגבית במשחקים היא נטולת משמעות, ולמדנו להתעלם - לכוון לראש כי זה אתגר, ולא כי אנחנו מתחשבים באויב הדיגיטלי ורוצים שלא יסבול. בלי לפתוח את הדיון על הקשר בין משחקים אלימים לאגרסיה בקרב שחקנים, אפשר לפחות לומר שזה הסטנדרט בעשורים האחרונים, בהם אגב, פשיעה אלימה בכל רחבי העולם המערבי נמצאת בירידה.
מאז שנוצרה, השתייכה סדרת טומב ריידר אל המחנה השני. לארה קרופט הרגה אלפי אנשים וחיות בר, שדדה קברים של תרבויות עתיקות ורמסה את תושבי המקום, ובאופן כללי "הצילה את העולם" מבלי להתחשב בו יותר מדי. ב-2013, לאחר עוד ניסיון למחוק את העבר ולהתחיל מחדש, זה השתנה. קרופט עדיין עשתה את כל אותם הדברים שאפיינו אותה קודם, אבל היינו אמורים להאמין שהיא פועלת מתוך חוסר אונים, ולקבל את זה שהיא פשוט מנסה לשרוד.
אותו התירוץ, של הישרדות, אפיין את מעשיה גם ב-Rise of the Tomb Raider מ-2015. מבחינה מכאנית, שני המשחקים היו דומים: משחקי פעולה והרפתקה בעולם חצי-פתוח, עם הרבה אקשן ופאזלים סביבתיים, כשהפאזלים הטובים ביותר הם הקברים אותם לארה שודדת בניסיונה להציל את העולם מארגון מרושע אך נטול אג'נדה הגיונית. הביקורות היללו, כי חברת Crystal Dynamics הצליחה ליצור עולמות מעניינים עם המון תוכן, פאזלים טובים, ומכאניקות אקשן לא רעות. העלילות אמנם היו בנאליות יחסית, עם טוויסטים צפויים להחריד, אבל בתור משחקים שהתיימרו בעיקר לספק כ-20 שעות של הנאה, שניהם הצליחו מעל ומעבר.
המשחק השלישי, Shadow of the Tomb Raider, ששוחרר בחודש שעבר, מנסה לעשות משהו נוסף - הוא רוצה לגרום לנו כשחקנים לחשוב ולהטיל ספק. המחשבה שהוא נוטע בנו כבר מהרגע הראשון, היא "מה אם לארה היא לא התגלמות הטוב עלי אדמות?". זו שאלה קצת נאיבית לשאול על שודדת עתיקות שרוב קורבנותיה היו אנשי מחלקת האבטחה של שודדי עתיקות מתחרים. גם אם נניח שהמעשה אשר מניע את העלילה של המשחק הוא הרגע בו לארה עצמה אולי מבינה שהלכה רחוק מדי, כל מה שקורה אחר כך לא מאוד תואם את המסר.
הלארה שאחרי היא אותה לארה, ששודדת קברים ונכנסת למאבקים פנימיים בתרבויות שאינה מכירה. לפעמים היא עצובה או כועסת יותר מהרגיל כי אולי הובילה לסוף העולם, אבל זה לא גורם לה באמת לתהות האם משהו אצלה לא בסדר, לפני שהיא משתמשת בגרזן כדי להרוס עוד קיר של עוד מנזר עתיק. אנחנו אמורים להיות בעדה, גם אחרי הסצינה בה האיש הרע של המשחק מסביר את המניעים - הדי משכנעים, אם כי קצת קיצוניים - שלו, וזו סצינה בה לארה בכלל לא נמצאת. כל מה שהיא יודעת זה שהיא צריכה לעצור את טריניטי ולמנוע את סוף העולם או משהו. ה"או משהו" הוא כי היא עצמה לא בדיוק מבינה מה היא עושה עד לרגע האחרון, פחות או יותר.
ומילא לארה עצמה - היא דמות, היא עושה את מה שאומרים לה. אבל מה המפתחים מאיידוס מונטריאול (האולפן שלקח את מושכות הסדרה) חושבים לעצמם? מצד אחד הם מנסים לגרום לנו לחשוב על הנזק שהפריווילגיות של לארה קרופט גורמות לו, ומנגד כמעט כל האנשים הלא-לבנים במשחק, שרבים מהם לא ראו אדם לבן מאז ומעולם, מדברים באנגלית עם מבטא מוזר.
אם יש לכם מסרים אנטי-קולוניאליסטיים להעביר, אבל לא הצלחתם למצוא דרך בה המשחק לא יהיה על גיבורה לבנה שבאה ומצילה את הילידים - אולי לפחות כדאי להתאמץ ולהציג רב-תרבותיות לשונית. ולא, הדרך שבה המשחק מנסה לעשות את זה אינה נחשבת. כן יש כאן מצב בו כולם מדברים בשפתם, אבל לארה מדברת רק באנגלית. והם עדיין משום מה מבינים אותה, והיא מבינה אותם. הפעלת המצב הזה רק שוברת את עולם המשחק עוד יותר, במקום לעזור לבנות עולם מגוון יותר.
גם בכל הקשור לאלימות, האשמה על הבעייתיות היא של המפתחים. הם יכלו להסתפק בהתעלמות מכך שלארה רוצחת הרבה מאוד אנשים, אבל החליטו לעשות את ההפך. אי אפשר להתעלם מכמה שלארה קרופט אלימה במשחק הזה. כמו רבים ממשחקי הז'אנר, גם Shadow of the Tomb Raider מדי פעם מאפשר לכם להתגנב בלי קרב, ומדי פעם לא. אבל הוא גם מתגמל אתכם על רציחות, ולארה ממש (ממש, ממש) טובה בלרצוח אנשים.
אחד החידושים המכאניים מאפשר ללארה להימרח בבוץ לצרכי הסוואה, להידבק לקיר ואז תוקעת את הסכין שלה בגרון של עוד שכיר חרב בלי שחבריו יידעו. זה נראה ומרגיש ברוטלי להחריד - רחוק שנות אור מהניסיון להציג את מאבק ההישרדות שלה במשחקים הקודמים. ובגלל שהמשחק מבהיר שללארה יש את הכוח, הפעלת האלימות הזו נראית מוגזמת ולא נעימה לצפיה.
ואם כבר חוויות מצפיה במשחק, רוב רובו דווקא נראה נהדר. העולם שבנו המפתחים, שכולל ג'ונגל ועיר אבודה, הוא עולם יפהפה ועשיר. לראשונה בתולדות הסדרה, פעולת השחיה אינה אתגר של שליטה מעצבנת וראות נמוכה - לארה מתפקדת היטב מתחת למים, ויש לה מספיק אוויר דיגיטלי בריאות הדיגיטליות שלה כדי לאפשר לכם לקחת את הזמן. היוצא היחיד מהכלל הוא כמה קטעים מתוסרטים בהם לארה נמצאת מתחת למים וצריכה לעבור דרך מעבר צר במיוחד. אלו כמעט קטעי אימה, שיעשו רע לקלאוסטרופובים שבכם.
כן שמים לב שלפעמים חסרה לו שכבת ליטוש שהייתה קיימת במשחקים הקודמים בסדרה. הקירות שעליהם אפשר לקפוץ לא תמיד מסומנים בצורה ברורה מספיק, למשל, והמשחק מתעלם מכך שמערכת השליטה שלו הופכת חלק מהקפיצות אותן הוא מבקש מכם לעשות לקשות מאוד. המשחקים הקודמים היו מבינים את הכוונה וגורמים ללארה לקפוץ למקום הנכון, ואילו הפעם יש לה נטיה אובדנית יותר מובהקת. לזכותם יצויין כי זמני הטעינה נמוכים, ותוך שניות בודדות תוכלו לנסות את אותה הקפיצה שוב.
בכלל, נראה כאילו ב-Eidos Montreal תכננו את המשחק עבור מי שכבר שיחקו בקודמים, בלי להתחשב יותר מדי בקהל חדש. בשעות הראשונות בעיקר, הוא מסתמך קצת יותר מדי על מכאניקות ורמזים ויזואליים שיהיו מוכרים למי שכבר שיחקו, אבל יבלבלו את מי שזה משחק טומב ריידר הראשון שלהם - או כאלה ששכחו כבר שני הקודמים בסדרה.
מבחינת המשחקיות עצמה, גם הפעם הקברים אותם גיבורתנו (גיבורה, אעלק) שודדת הם החלקים הטובים במשחק - פאזלים מאתגרים ומתגמלים. כל אחד מהם גם פותח יכולת חדשה בעץ היכולות העשיר מאוד של לארה, ממנו ניתן "לרכוש" יכולות חדשות גם עם נקודות שתקבלו על ביצוע משימות, אתגרים ורצח המוני. משימות הצד נעות בין המעניינות, שכוללות פאזלים וחושפות קצת סיפורים על המקום אליו לארה מגיעה, לבין משימות אקשן וציד.
כלי העבודה שלכם יכללו, כמו תמיד, חץ וקשת, גרזן ומספר כלי נשק חם - שוטגאן, אקדח, רובה. הפעם גם הלבוש שלכם משנה, ולארה יכולה לקנות או לייצר תלבושות שנותנות לה יכולות מיוחדות. לצורך השדרוגים, תתבקשו לאסוף יותר מ-20 סוגי חומרים שונים, אבל גם אם תתעלמו מהמטלות האלה, הרצח במשחק לא יהיה מאתגר מבחינת רמת הקושי.
Shadow of the Tomb Raider אינו משחק רע. גם כשאינו מלוטש מספיק, הפגיעה בנוחות היא מינורית. ערכי ההפקה שלו הם גבוהים, ואם אהבתם את הקודמים, לפחות מבחינה מכאנית אין לכם מה לדאוג. הוא פשוט מנסה להיות יותר, מבחינה רעיונית בעיקר, ופה הוא נוחל כישלון חרוץ.
מחיר: 269-329, בהתאם לגרסה
זמין לפלייסטיישן 4, אקס-בוקס וואן, מחשב
