ברקזיט או החוצה: המרוץ להחלפת תרזה מיי
הכיסא של ראש ממשלת בריטניה מתנדנד: אחרי שהאיחוד האירופי וניצים במפלגתה דחו את תוכנית הפרישה שלה מהאיחוד, נראתה השבוע הוועידה השמרנית כמו קו הזינוק במרוץ להחלפתה. על הפרק: שר החוץ הצבעוני ג'ונסון, המיליונר ריס-מוג והשר סג'יד ג'וויד, נצר לפקיסטנים
הוועידה השנתית של המפלגה השמרנית נערכה השבוע בבריטניה תחת צלו הכבד של הברקזיט, המאיים לקרוע את המפלגה מבפנים, להביא להקדמת הבחירות הכלליות – ולהוביל את השמרנים להפסד מול מפלגת הלייבור המתחזקת, שנראה עד לפני זמן לא רב דמיוני. על רקע ההתנגדות העזה מבית לאופן שבו מבקשת ראש הממשלה השמרנית תרזה מיי לבצע את הפרישה מהאיחוד האירופי נראתה הוועידה לפרקים כנקודת ההזנקה של המרוץ לרשת את כיסאה של מיי, ודמויות בולטות במפלגה נשאו נאומים שנשמעו כנאומי בחירות של ממש.
עוד סיפורים מרתקים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
עוד חצי שנה נותרה עד לעזיבה של בריטניה את האיחוד, אחת התמורות הגדולות ביותר במדיניות החוץ והסחר של הממלכה זה יותר מ-20 שנה, והדיון הציבורי סביב השאלה כיצד ובאילו תנאים לבצע את הפרישה מטלטל את כס ראש הממשלה. בריטניה, נזכיר, הצביעה ביוני 2016 במשאל עם בעד עזיבת האיחוד, ומועד הפרישה – 29 במרץ – יגיע בעוד כחצי שנה. אלא שבעוד המועד מתקרב, בריטניה אינה מצליחה להגיע להסכם עם האיחוד האירופי על התנאים שבהם תיעשה ההיפרדות.
תוכנית "צ'קרס" של מיי, המכונה על שם מעון הכפר שלה, שבו נוסחה, קובעת למעשה שההיפרדות של בריטניה מהאיחוד האירופי לא תהיה מלאה: הממלכה תישאר בשוק המאוחד של האיחוד האירופי בכל הנוגע לסחורות בתמורה לקיום תקנות האיחוד, ואילו בכל הנוגע לשירותים תוכל לקבוע לה תקנות משלה. התומכים ב"ברקזיט קשה", כלומר בהיפרדות מוחלטת מהאיחוד, טוענים מנגד כי במצב של ברקזיט חלקי תהיה בריטניה "וסל" של האיחוד האירופי, ואילו פרישה מוחלטת מהאיחוד תאפשר לממלכה לגבש הסכמי סחר חדשים עם העולם, שייטיבו עמה.
בחודש שעבר דחו גם מנהיגי האיחוד האירופי חלקים ב"תוכנית צ'קרס" של מיי לפרישה, בטענה שהיא מערערת את רעיון "השוק האחד" של האיחוד. הם מתעקשים שצפון אירלנד, שהיא מחוז בריטי, תמשיך להתנהל לפי תקנות האיחוד האירופי, ומיי השיבה להם שבכך הם מבקשים ממנה לפצל את ארצה מבחינה משפטית, משום שהמחוז יתנהל לפי תקנות שונות מאלה של שאר בריטניה. הגבול בין צפון אירלנד לבין הרפובליקה של אירלנד, החברה באיחוד האירופי, הוא הגבול היבשתי היחיד של בריטניה עם האיחוד, ומנהיגי האיחוד רוצים למנוע מצב שבו יוקמו עמדות בגבול הזה. יש החוששים שהחזרת הבדיקות בגבול תעורר מחדש את המתיחות שאפיינה אותו בעבר.
עם התקרבות יום הפרישה גדל הסיכוי שבריטניה תמצא את עצמה עוזבת את האיחוד ללא הסכם על תנאי העזיבה, וממשלת בריטניה הודתה כי מצב כזה עלול להוביל לכאוס: בין השאר מטוסים ומשאיות מהאיחוד האירופי לא יוכלו להיכנס לבריטניה ומטוסים ומשאיות מבריטניה לא יוכלו לעשות את דרכם למדינות האיחוד. דחיית תוכניתה של מיי על-ידי מנהיגי האיחוד יצרה מבוי סתם במשא ומתן על תנאי הברקזיט, ומיי תשוב לבריסל בעוד שבועיים, ב-17 באוקטובר, כדי לנסות להשיג פריצת דרך.
מיי אמנם הבטיחה שהיא זו שתוביל את השמרנים לבחירות הכלליות ב-2022, אבל על רקע הביקורת עליה מבית – סיכוייה לקיים את ההבטחה אינם נראים גבוהים מאוד. אלה המועמדים הבכירים לרשת אותה.
בוריס ג'ונסון, בן 54
היה שר החוץ בממשלתה של מיי עד חודש יולי האחרון, ונחשב למבקר הגדול ביותר של תוכנית הברקזיט שלה. הוא התפטר מהממשלה במחאה על התוכנית, וטען כי מדובר בברקזיט למחצה בלבד וכי היא אינה מקיימת את הרצון שהביע העם במשאל שנערך אשתקד. ערב הוועידה השמרנית העניק ריאיון שבו כינה את תוכניתה "מופרעת".
ג'ונסון נתפש בעיני רבים מהאירו-סקפטים כפנים המובילות של קמפיין הברקזיט, וביום שלישי השבוע נשא בוועידה נאום כריזמטי שמאות בני אדם עמדו בתור כדי להקשיב לו מקרוב – נאום שנועד במידה רבה לגנוב את אור הזרקורים ממיי. הוא קרא למפלגה לחזור לערכיה המסורתיים – מיסוי נמוך ושיטור תקיף, ולא לנסות לחקות את מדיניותה של מפלגת הלייבור, מפלגת המרכז-שמאל ששלטה בבריטניה בעשור הקודם, התרסקה בתחילת העשור הנוכחי – וכעת יודעת תקופה של עדנה בסקרים אחרי שמחקה את הרוב של מיי והשמרנים בפרלמנט בבחירות הבזק שנערכו בשנה שעברה.
במהלך נאומו זכה ג'ונסון הכריזמטי למחיאות כפיים סוערות ולקריאות עידוד, והלצותיו עוררו בקהל צחוק גדול. הוא אמר שתוכנית צ'קרס של תרזה מיי היא תרמית שתשאיר למעשה את בריטניה תלויה באיחוד: "עמיתיי השמרנים, זאת לא דמוקרטיה", הצהיר. "לא זה מה שהצבענו עבורו. זה מקומם". ג'ונסון הזהיר כי התוכנית תהיה החותמת על תעודת הפטירה של המפלגה בבחירות הבאות, אבל אכזב כמה מתומכיו הניצים בכך שלפחות לעת עתה סירב לקרוא תיגר במפורש על הנהגתה של מיי.
ג'רמי האנט, בן 51
האנט החליף את ג'ונסון בתפקיד שר החוץ ביולי השנה, ואת נאומו בוועידה השמרנית השבוע הוא ניצל כדי לקרוא לחברי המפלגה להניח בצד את המחלוקות ביניהם בנוגע לברקזיט ולהתאחד נגד אויב משותף – האיחוד האירופי. הוא הזהיר את בריסל ש"כשדוחקים מדינה כמו בריטניה לפינה – אנחנו לא מתפוררים. אנחנו נלחמים".
האנט עורר זעם באיחוד האירופי כשהשווה את התנהלותו להתנהלות האיחוד הסובייטי, שאחז בציפורניים במדינות ובאנשים ולא אפשר להם לעזוב אותו. הוא אמר שהאיחוד האירופי הוקם כדי להגן על החירויות אבל הלקח שנלמד מההיסטוריה הסובייטית הוא שאם מקום הופך לכלא – הרצון לעזוב אותו רק גדל. דבריו עוררו זעם מיוחד במדינות מזרח אירופה החברות באיחוד האירופי, מדינות שהשיבו לעצמן את עצמאותן המלאה רק לאחר קריסת ברית המועצות ב-1991. מיי התנערה מהצהרותיו.
האנט שימש במשך שש שנים כשר הבריאות של בריטניה, תפקיד שהפך אותו למאוד לא-פופולרי בקרב רבים מהמצביעים העובדים בשירות הבריאות הלאומי או מטופלים בו. השירות סובל ממחסור כרוני בתקציבים.
ג'ייקוב ריס-מוג, בן 49
מיליונר ראוותן שטיפח לעצמו תדמית של ג'נטלמן אנגלי ממאה אחרת. הוא גיבש סביבו כת של תומכים בקרב בריטים המעוניינים בפרישה נוקשה ונחרצת יותר של בריטניה מהאיחוד האירופי מאשר זו שמיי מציעה. את הופעותיו באירועי שוליים הוא ניצל כדי לדבר בעד הסכם סחר חופשי עם האיחוד האירופי שיהיה מבוסס על הסכם כמו זה שקיים בין האיחוד לבין קנדה. מיי הביעה התנגדות לתוכניתו זו, בטענה שהיא תיצור גבול בין צפון אירלנד לשאר בריטניה. ריס-מוג אמר שאם לא יושג הסכם כמו זה בין קנדה לאיחוד האירופי – הוא רוצה לקיים עם האיחוד יחסי מסחר על פי תנאי ארגון הסחר העולמי.
השאלה אם ריס-מוג אכן רוצה להתמנות לראש הממשלה נותרת פתוחה. כשבמהלך הוועידה השבוע צעק גבר בקהל "תעיף את האישה", כשכוונתו למיי, הפטיר ריס-מוג: "בהחלט לא". כשנשאל אם ירוץ לתפקיד ראש הממשלה במקרה שבו מיי תיפול הוא השיב שהמפלגה צריכה לגבות אותה. כשבקהל קראו בוז לתשובתו ענה: "אני יודע, אני יודע".
דומיניק ראב, בן 44
שר הברקזיט של בריטניה, מי שאמון על המשא ומתן בנוגע לברקזיט. ראב הוא פנים חדשות בצמרת הממשלה, וקודם לתפקיד זה אחרי ששר הברקזיט הקודם, דייוויד דייוויס, התפטר ביולי במחאה על תוכנית הפרישה של מיי. אף שהוא מכהן כשר הברקזיט, ראב עושה זאת באופן צייתני יותר למיי מאשר קודמו.
כמו ג'רמי האנט ניצל ראב את הוועידה השמרנית כדי למתוח ביקורת על גישתו של האיחוד האירופי למשא ומתן, והזהיר את בריסל שלא לאיים על בריטניה. ראב הוא עורך דין בהכשרתו, ואת מסריו לאיחוד האירופי גיבה בסיפור על בריחתו של אביו היהודי מצ'כוסלובסקיה אחרי פלישת הנאצים ב-1938.
סג'יד ג'וויד, בן 48
שר הפנים הבריטי. את הופעותיו בוועידה ניצל להצגת מדיניות פנים שלדעתו תסייע לשמרנים לנצח בבחירות הבאות. הוא טען כי השיכון הוא הבעיה הגדולה שהמפלגה צריכה לפתור כדי למשוך אליה מצביעים מתחת לגיל 40. ג'וויד, דור שני למהגרים ממוצא פקיסטני, כיהן בכמה תפקידי ממשלה, וזוכה באופן עקבי להישגים נאים בסקרים בקרב חברי המפלגה השמרנית. הוא תומך בשוק חופשי ודיבר בגאווה על כך שעל הקיר במשרדו תלויה תמונתה של מרגרט תאצ'ר, ראש הממשלה המיתולוגית מהמפלגה השמרנית שחוללה תמורות עמוקות בכלכלה הבריטית בשנות ה-80.
מייקל גוב, בן 51
גוב היה אחד הפעילים הבולטים ביותר בעד הברקזיט. בשנים האחרונות הוא נאלץ לשקם את הקריירה שלו במפלגה אחרי שנשר בשלב מוקדם במרוץ להחלפת ראש הממשלה לשעבר דייוויד קמרון. הוא נחשב לטיפוס אנרגטי ולאחד מחברי הקבינט היעילים ביותר בגיבוש מדיניות חדשה. את הופעותיו בוועידה השמרנית השבוע ניצל כדי לקרוא לחברי המפלגה לגלות נאמנות למיי ולתמוך בתוכנית הברקזיט שלה. בעשותו כן דחה את הצעותיו של בוריס ג'ונסון, אותו אדם שאיתו שיתף פעולה בימי הקמפיין למען פרישה מהאיחוד האירופי.
מה צריך לקרות כדי שהקרב על ראשות הממשלה ייפתח? מרוץ להחלפתה של תרזה מיי אפשרי אם 15% מחברי הפרלמנט השייכים למפלגה השמרנית שלה כותבים מכתב ל"ועדת 1922" של המפלגה. השמרנים מחזיקים כיום ב-316 מושבים בפרלמנט, כך שכדי להדיח את מיי צריכים 48 מהם לשלוח מכתבים כאלה לוועדה. ברגע שהם מגיעים לרף הזה מודיע יו"ר המפלגה על פתיחת מרוץ להחלפתה – וקורא לחברים במפלגה המעוניינים לעשות זאת להציג את מועמדותם. יו"ר הוועדה הוא האדם היחיד שיידע כמה חברי פרלמנט בדיוק שלחו מכתבי אי אמון במיי.
בהצבעת אי-אמון יוכלו כל חברי הפרלמנט השמרנים להצביע בעד מיי או נגדה. אם מיי תנצח בהצבעה – היא תישאר בתפקיד, ואם תפסיד – היא תהיה חייבת להתפטר ולא תוכל להנהיג את המפלגה בבחירות הבאות. בפעם האחרונה שבה ערכה המפלגה השמרנית הצבעת אי-אמון במנהיגה התהליך היה מהיר מאוד: זה קרה בשנת 2003, ואז ועדת 1922 של המפלגה קיבלה מספיק מכתבים כדי להשיק את המהלך ב-28 באוקטובר, וההצבעה נערכה כבר ביום שלמחרת.
אחרי שהמנהיג מפסיד בהצבעת אי-אמון משתתפים חברי הפרלמנט השמרנים בבחירות פנימיות הנערכות בשלבים, כך שהמועמדים הזוכים לקולות הנמוכים ביותר נושרים בהדרגה עד שנשארים שני מועמדים בלבד. הבחירה בין שני המועמדים האלה עוברת להצבעה של חברי המפלגה השמרנית, ולא רק של חברי הפרלמנט מטעמה, והמנצח מוכרז כמנהיג החדשה של המפלגה. לא תמיד יש צורך להגיע לשלב הזה: אחרי שראש הממשלה קמרון התפטר מתפקידו בשנה שעברה הציגו חמישה שמרנים את מועמדותם להחליפו, וכשאנדריאה לידסום ותרזה מיי הגיעו לשלב האחרון הכריזה לידסום על פרישתה – ומיי הוכתרה למנהיגה ללא יריבים.
לפנייה לכתב/ת 
