איך שמחתם בתיקו / "צהוב סוגר חשבון"
מי היה מאמין: הפועל ת"א הפכה מאימפריה בכדורגל הישראלי לקבוצה בסגנון הפועל יהוד של האייטיז, שמגיעה לבזבז זמן בדרבי. וגם: אם הרחיקו שחקן על סמך צילומי וידאו מרשיעים, למה לא מעמידים לדין את הפועל על קריאות השואה? וצביקה שרף גדול
היה היה פעם, ילדים, בארץ רחוקה במזרח התיכון, מועדון כדורגל גדול בשם הפועל ת"א. הקבוצה לקחה דאבל ואפילו התמודדה בשלב הבתים של ליגת האלופות, כששחקניה מבוקשים באירופה ומאמנה אלי גוטמן הופך לדבר הבא בכדורגל הישראלי. זה לא קרה, ילדים, באמצע המאה הקודמת אלא ממש בתחילת העשור הנוכחי. 2010. שמונה שנים אחרי, מי היה מאמין, האימפריה התכווצה לממדי בונקר רווי בזבוזי זמן, משבצת שרשומה על שם הפועל יהוד משנות השמונים.
אין לי בעיה עם קבוצות חלשות שמגיעות לסגור ולהתגונן. כמו שבטח היה אומר אלי אוחנה, עושים את זה פה, ועושים את זה בכל העולם. אף אחד לא ציפה מקובי רפואה לשחק פתוח במגרש הנייטרלי בנתניה אחרי שחטף רביעייה קלילה רק לא מזמן. בשורה התחתונה, מכבי ת"א לא מצאה פתרונות, והתיקו בהחלט משקף.
אבל בהחלט יש בעיה עם משחק מכוער שמתבסס על בזבוזי זמן ונפילות מתוזמנות מחמת "פציעות" ו"מתיחות שריר" פתאומיות. המחצית השנייה הייתה מלאה באדומים שמשתרעים על הדשא, מנסים למשוך זמן. כל זה הגיע ללא תגובת השופט אלון יפת, שהרבה בהרצאות כדרכו וחטא לתפקידו: שמירה על רוח הספורט של המשחק. יפת הוציא צהוב מאוחר מדי לשוער הפועל (הטוב מאוד במשחק) רובי לבקוביץ', שהיה אמור לקבל כזה כבר במחצית הראשונה. לו היה מוציא צהוב שני על בזבוזי זמן, יפת היה יוצר תקדים חיובי חשוב: אין פשרות מול משחק מגעיל. תוספת הזמן שהעניק למשחק, חמש דקות, הפכה למגוחכת נוכח ההתרחשויות.
באופן אירוני, צורת המשחק המכוערת התנקמה דווקא בהפועל ת"א, שתפסה את מכבי במשחקה החלש ביותר העונה ולו הייתה קצת מעזה יותר, גם הייתה מרוויחה את כל הקופה. במחשבה הראשונה, הנקודה בדרבי הייתה מאכזבת. במחשבה השנייה, הייתה בה נחמה גדולה: היריב הגדול מהעבר, זה שהיה מעורר בך צמרמורת קרה עם החימום לפני המשחק, הפך לכזה שהפחד מנהל אותו. הסיכום צריך להיות שייך ליובל בנאי: האויב כבר לא מפחיד, הוא רק זקוק לרחמים.
יפת לא שמע, הוא לא שמע
ובינתיים ביציעים, עסקים אדומים כרגיל. "שתהיה שואה למכבי", שרו בקול אוהדי הפועל, כמעט כמו תמיד. קשה היה לפספס את הקריאות, אבל לפי הנטען, איש מצוות השיפוט לא שמע את הקולות, לכאורה, ולכן המילה שואה לא נכללה בדו"ח השיפוט. שתי אפשרויות לפנינו: אם בכל זאת מישהו שמע את הקריאות ולא עשה שום דבר, יש לנו בעיה קשה. אם אכן לא שמעו, מדוע הם שם?
אבל גם זה לא צריך להיות סוף הסיפור. בספטמבר 2015 הורחק טל בן חיים, בלם מכבי ת"א, בעקבות כניסה ללא כדור בשניר שוקר מרעננה, שנקלטה במצלמה ולא נכללה בדו"ח השופט. גם הפעם יכול תובע ההתאחדות להביט בצילומים המתעדים את קריאות אוהדי הפועל שלא נכללו כאמור בדו"ח השיפוט. מה ההבדל בין טל בן חיים לאוהדי הפועל במקרה הזה? מדוע המנהלת הסתפקה ב"שיחה" ולא העמידה לדין? באותה נשימה, גם ל"שיר האונס" שהמציאו אוהדי מכבי אין שום מקום במגרשי כדורגל.
ואחרי הכל גם פה יש נחמה לא קטנה: כפי שאמרו בעלי הפועל ת"א בעבר, הקריאות מהיציע מרחיקות משקיעים פוטנציאליים מהפועל, ומנציחות את מצבה הקיים.
הנהלת מכבי החליטה נכון
בשבוע שעבר נכתב כאן שהנהלת מכבי ת"א צריכה להתנהל נכון יותר מול ארגון האוהדים הפנאטיקס, שמוביל את העידוד במשחקים. זה בדיוק מה שקרה השבוע, כשהצדדים הגיעו לפתרונות ומכבי נהנתה מתצוגה מרשימה של קהל בדרבי. אני בכלל לא בטוח שיש עוד קבוצה בארץ שיכולה להעמיד יותר מעשרת אלפים מנויים למשחקי רדיוס כבר שלוש עונות, בדרכים מלאות פקקים. ההנהלה צריכה להעריך את הנתון הזה.
ווינר השבוע
צביקה שרף שזכה בגביע ווינר עם מכבי ראשון לציון והוכיח שוב שהוא רלוונטי, יסודי ואיש עבודה רציני. הלוואי שיחזור למכבי ת"א בעתיד.
לוזר השבוע
מפיל את התיק על השחקנים, מעצבן את הקהל, רחוק מהשיא. הזכות לבחירת לוזר השבוע הולכת לפול סקולס, שהצהיר: "ז'וזה מוריניו מבייש את המועדון הקרוי מנצ'סטר יונייטד".
לפנייה לכתב/ת 
