"הוא עמד מולי וירה בי. ברחתי ונכנסתי מתחת לשולחן"
שני חבריה נרצחו, היא שרדה: שרה וטורי, בת 54, שחזרה את רגעי האימה בפיגוע. "הבחורה שהייתה איתי בחדר רעדה. יצאתי מהמבואה, והוא ירה בי. ברחתי, ראיתי שאני מדממת וכל מה שהיה לי בראש זה לנשום". היא הבהירה שתשוב לעבודתה: "אני לא גיבורה, היה לי מזל"
שני חבריה לעבודה נורו למוות, והיא שרדה את הפיגוע הרצחני. שרה וטורי, עובדת מפעל אלון בת ה-54 שנפצעה אתמול בפיגוע, אמרה הבוקר (יום ב') בבית החולים בילינסון, שם היא מאושפזת: "אני מרגישה יותר טוב, למזלי הכדור פגע בי ויצא, ואני משתחררת היום הביתה. עצוב לי וכואב לי על החברים שלי". בתחילה הוגדר מצבה של וטורי קשה, אבל מאז השתפר וכעת הוא מוגדר קל.
המחבל אשרף נעלאווה נתקל בווטורי לאחר שרצח לפני כן את חבריה לעבודה במפעל - מזכירת סמנכ"ל הכספים קים לבנגרונד-יחזקאל ורואה החשבון זיו חג'בי. וטורי יצאה מחדרה כדי לבדוק את מקור הרעש ששמעה בחדר הסמוך. המחבל ירה בה ופצע אותה, אך היא הצליחה להימלט ולהתחבא מתחת לשולחן.
"באתי בבוקר לעבודה כרגיל, אמרתי בוקר טוב לכולם", שחזרה וטורי. "היו לי שתי קופסאות קוטג' ששמתי במטבח, ואז חזרתי למשרד והבוס הזכיר לי אחרי שיצאתי מהטראומה ששלחתי לו מייל ב-7:32. פתאום לנה, הבחורה שיושבת מאחוריי, היתה בחדר ורעדה ואמרתי - בטח מישהו לא מרגיש טוב בחוץ. איך שיצאתי מהמבואה שלי ושלה, הוא עמד מולי וירה בי. ברחתי חזרה למשרד, נכנסתי מתחת לשולחן, שמתי יד על הפצע, ראיתי שאני מדממת וכל מה שהיה לי בראש זה לנשום, יהיה בסדר, ואז שמעתי עוד 5-4 יריות חזקות.
"אני לא פוחדת"
"הצטנפתי מתחת לשולחן, הוא חזר אליי למשרד, ראיתי את הרגליים שלו, הג'ינס והסניקרס. תוך שנייה או שתיים הוא נעלם ואז היתה דממה. אחרי כמה דקות באו שני המחסנאים, באסל ויוגב. באסל לא עזב אותי, טיפל בי במסירות שאין דברים כאלה. ממנו שמענו שהוא צעק שזיו וקים כבר לא בחיים, והוא לא הפסיק לטפל בי עד שהגיעה הפרמדיקית, ומשם בא אמבולנס. שם היו מלאכים, טיפלו בי בצורה שאין לי מילים. לשמחתי, אחרי ה-CT הודיעו לי שהפגיעה היא לא פגיעה פנימית. הכדור נכנס ויצא ואין פגיעה באיברים פנימיים, והיום אני הולכת הביתה".
לדבריה, מעולם לא ראתה את המחבל, אשרף נעאלווה. הוא תועד לאחר מכן במצלמות האבטחה של המפעל כשהוא יורד בריצה במדרגות ונמלט מהדלת הראשית. בהמשך הוא דילג מעל גדר. על פי מצלמות האבטחה, חלפו לא יותר מעשר דקות מהרגע שנכנס ועד שיצא ונעלם.
וטורי אמרה כי לא חששה שדבר כזה יכול לקרות: "עבדתי עם ערבים גם במפעל קודם הרבה שנים, אני לא פוחדת. לצערי אני לא המקרה הראשון ולא האחרון. חוץ מלבכות על החברים שלא איתנו אני לא מרגישה גיבורה, היה לי מזל. תיארתי לעצמי שאם הוא מוצא אותי אז זהו, אני לא אהיה. לשמחתי הוא היה בהלם, אפילו לא הסתכל מתחת לשולחן".
"קים תמיד חייכה, זיו בחור מקסים"
היא סיפרה על הנרצחים: "קים, אמא צעירה, הייתה מגיעה כל בוקר למפעל עם חיוך ומראה לי את הבן שלה וכמה היא אוהבת אותו. כל יום זה היה 'תראי, נעליים חדשות, ובג'ימבורי ובגן'. פשוט בחורה מדהימה. זיו היה אבא לשלושה ילדים שפגשתי בחופש כשהביא אותם. בחור מקסים, רואה החשבון שלנו. זה כואב בצורה בלתי רגילה".
וטורי הבהירה כי תחזור לעבודתה: "ברור, אני אחזור לעבודה כרגיל. אני לא חושבת שכולם רעים וכולם רוצים את רעתנו, זו הסיטואציה במדינה שלנו. אם הדו-קיום שהיה שם יחזיק מעמד? אני חושבת שזה יערער לשבועיים-שלושה, ואחרי זה יחזור כמו שהיה כרגיל. נעבוד כולנו ביחד והכול יהיה בסדר. זאת השאיפה שלי, ומקווה שככה גם יהיה. אני לא חוששת. ממש לא".
מסע ההרג החל בשעה 7:35 בבוקר. נעאלווה החל לעבוד במפעל כחשמלאי לפני כארבעה חודשים והיה מצויד באישור עבודה, אבל בשבועיים האחרונים הוא לא הגיע למפעל. "התקשרנו אליו לברר למה הוא לא מגיע", סיפר מנהל המפעל, רפי אלון, "והוא אמר שיש לו בעיות בבית ושהוא יבוא בעוד כמה ימים - ואכן אתמול הוא הגיע".
נעאלווה נשלח לקומה השנייה של המפעל, היא קומת המשרדים, כדי לתקן תקלת חשמל במשרדי ההנהלה. בתיק הגב שלו הוא הסתיר רובה מסוג קרל גוסטב. לא ברור אם המחבל ביצע את התיקון, אבל בשלב מסוים ירד בחזרה לקומה הראשונה, ניגש למחסן וביקש מהמחסנאי חבילת אזיקונים. אז עלה שוב לקומת המשרדים, שם התקדם במסדרון לעבר שולחנה של קים. הוא אזק את ידיה באזיקונים, ואז ירה בה למוות. לאחר מכן המשיך למתחם משרדים נוסף באותה קומה וירה למוות בחג'בי.
אמש הגיעו לוחמי צה"ל לביתו של המחבל בכפר שוויכה שבמרחב החטיבה המרחבית מנשה, מיפו את המבנה וביצעו תחקורים ומעצרים של חשודים בסיוע למחבל. בין היתר, הם עצרו את אחותו ששוחררה בתום חקירתה. במקביל נמשכו מאמצי הסריקות במרחב, אולם עד כה המחבל טרם נלכד.
לפנייה לכתב/ת 
