כמה מילים אפשר לכתוב על הופעה של אמריקה?
להקת אמריקה פתחה וסגרה את הופעתה הראשונה בישראל בזרם של להיטים, שהגיעו לשיא בנגינה האקוסטית והרכה. בין לבין הלהקה כללה מחווה תמוהה לביטלס וקאבר למאמאס והפאפאס ולא שכחה לפרגן, "מעולם לא הופענו במקום יפה כל כך"
הופעתה של להקת אמריקה אמש (ג') באמפי קיסריה התחילה בתנופה אדירה. אחרי החימום המינימליסטי של גבע אלון, נחתה הלהקה הוותיקה על הבמה ובלי כל אזהרה מוקדמת פצחה בשניים מלהיטיה הגדולים: Tin Man מ-1974 ו-You Can Do Magic מ-1982.
דיואי בונל וג'רי בקלי, פועלים יחד במסגרת הלהקה כבר 48 שנה. השניים הכירו בלונדון, בבית הספר לילדי עובדי מערכת הביטחון האמריקנית. ויחד עם חבר שלישי, דן פיק, הם הקימו את הלהקה ובחרו בשם "אמריקה" כדי שלא יטעו לחשוב שמדובר באמנים בריטים.
עוד ביקורות בערוץ המוזיקה:
החדש של פול מקרטני: ההאזנה הכי נכונה לשנה החדשה
אבישי כהן בהופעה: חוויה מלאת משמעות
כיום, השיער הארוך של בונל ובקלי כבר התקצר והאפיר. דן פיק הלך לעולמו ב-2011, אבל שני חבריו ממשיכים את המסורת ומופיעים לעיתים גם 100 הופעות בשנה, ללא שינוי ניכר באיכויות הקוליות שלהם. אלינו הם הגיעו השבוע בפעם הראשונה, ונראה שהתרשמו. "מעולם לא הופענו במקום יפה כל כך", אמר בקלי על קיסריה - אתר הולם לשורת להיטי העבר של אמריקה, שבוצעה בכישרון והתלהבות לא מבוטלים.
כשהגיע השיר השלישי במופע, Don't Cross The River, נקרא המתופף, ריילאן סטין, לשיר במקום פיק המנוח, והוא עמד יפה במשימה. את השיר ליוו בנג'ו וגיטרת 12 מיתרים עדינה. ככל שהתקדם המופע התברר ששיאיו דווקא בקטעים האקוסטיים, ואילו ברוק הרועש שכלל תצוגות תכלית של הבסיסט והגיטריסט, הדיוק הלך לאיבוד ("היינו קרובים כאן לג'אם באופן מסוכן", אמר בקלי בסיום Cornwall Blank/Hollywood).
הפולק-רוק הרך של אמריקה, שצמח בצל להקות כמו האיגלז וקרוסבי, סטילס, נאש ויאנג, הורגש היטב בביצוע ללהיט Ventura Highway. קלילות הביצוע וההרמוניות הקוליות בין הצמד לבין נגני הליווי שלהם, הקים בלב קיסריה את הכביש המהיר לחוף המערבי. "שיר לא רע", פרגן בקלי לבונל.
ואז פנתה ההופעה אל הצד השני של האוקיינוס האטלנטי: כמחווה למפיק ג'ורג' מרטין, שהפיק שבעה מתוך אלבומיה של אמריקה, ולטכנאי ההקלטות ג'ף אמריק שהלך לעולמו בשבוע שעבר - ביצעה אמריקה חידוש ל-Eleanor Rigby של הביטלס, בעוד המסך מאחור מקרין קטע מתוך הסרט "צוללת צהובה". אומנם מדובר בשיר שהם מרבים לבצע בהופעות, אך זוהי ללא ספק בחירה תמוהה: הסולם של השיר לא התאים למנעד הקולות הנוכחי של השניים והנופים המוזהבים של קליפורניה נשלחו בחבטה אל ליברפול הגשומה. האוזן ביקשה לחזור ליצירות המקוריות של בונל ובקלי.
לאחר מצבור של שירים מוכרים פחות, משנות השבעים ועד התשעים, סיפר בקלי על החיים כטינאייג'רים אמריקנים בלונדון של שנות ה-60. "ראינו את הרולינג סטונס בהייד פארק, את הנדריקס ברויאל אלברט הול, והינה שיר מהתקופה שהלוואי שאנחנו כתבנו" - California Dreaming של המאמאז והפאפאז. "התחלנו עם הלהקה כתיכוניסטים", סיכם בקלי, "לא בנינו על כך שנמשיך לעשות זאת 48 שנה. עשינו קאמבקים עוד לפני שהגיטריסט שלנו נולד! אבל כל עוד אתם ממשיכים לבוא, נמשיך לנגן".
המופע הסתיים עם שלישייה נוספת של להיטים מנצחים: Lonely People הנהדר (גם של פיק המנוח), "סנדמן" והשיר שהוא מצרך חובה בכל סופשבוע רגוע בעשרים השנים האחרונות - Sister Golden Hair. כולם בוצעו באהבה והקהל קיבל אותם בזרועות פתוחות והריע לאמריקנים, כשאלה ירדו מהבמה.
כשחזרו להדרן אמר בונל: "שכחנו שיר אחד! היה בלבול בסטליסט", ואז הוסיף בערמומיות: "הינה Stairway to Heaven. הקלאסיקה הזפלינית אומנם לא בוצעה, אבל במקומה עלתה הקלאסיקה של בונל, A Horse With No Name. לצלילי הלהיט נפרדה הלהקה מהקהל (אם תרצו תוכלו לתפוס אותם בהופעה גם הערב), במקום שבו הסוס שוחרר, והמדבר הפך לים.
