הילד עבר אירוע טראומטי? זו הדרך שלו להתמודד
כאשר ילדים עוברים אירוע מאיים הם מגיבים בדרכים שונות כדי להמשיך הלאה בחייהם. לעיתים זה מלחיץ את ההורים כשהילד מצייר ציור מפחיד או מתנהג בתוקפנות במהלך משחק. אז איך אפשר לדעת שהכול בסדר?
אתמול נתקלתי במקרה בידידה ותיקה שאותה לא ראיתי כבר שנים. כששאלתי לשלומה ושלום ילדיה היא שאלה אם תוכל להתייעץ איתי באשר לאירוע שאירע במשפחתה לפני מספר שנים ועדיין מטריד אותה מפעם לפעם. היא סיפרה שבנה, שהתחיל השנה את לימודיו בחטיבת הביניים הותקף לפני מספר שנים על-ידי אדם זר.
הילד סיפר על האירוע להוריו שהתלוננו במשטרה והמשפחה פנתה לייעוץ אצל איש מקצוע. יחד עם זאת, עניין אחד עדיין הטריד אותה באשר למה שאירע. זמן מה לאחר האירוע צייר בנה ציור שבו היה נראה שהוא עצמו עומד כשבידיו חפץ כלשהו שנראה כמו סכין או אקדח ולידו עומד האיש שתקף אותו.
הציור נחרט בזיכרונה של האם והיא שיתפה אותי בכך שהיא מוטרדת מהאפשרות שבנה עלול כתוצאה מהתקיפה להפוך יום אחד לאדם אלים בעצמו או לאדם עם מחשבות תוקפניות. אני דווקא שמחתי מאוד לשמוע על הציור שצייר הילד. מבחינתי היווה הציור עדות לכך שיש סיכוי סביר שהילד יוכל להמשיך בחייו בלי שאירוע התקיפה ישאיר עליו חותם כזה שיגביל אותו באיזשהו אופן בהמשך חייו.
הסברתי לידידתי את המנגנון הביולוגי שבאמצעותו נערך גופנו להתמודדות עם אירועים מאיימים. כשאנו עומדים בפני אירוע מאיים נערך גופנו באופן אוטומטי ומהיר לתגובות הגנהשל ברח/הילחם (fight/flight), שבהן מתארגנות מערכות גופנו (באמצעות מערכת העצבים האוטונומית) באנרגיה אדירה לאפשרות שנצטרך להגן על חיינו.
עוד בערוץ הורים:
כל השטויות שאמרו לכם על הילדים - והאמת
10 עצות למניעת התקף הזעם הבא של הילד
היום שבו יתחילו ללמוד פורטנייט בבית ספר
אנרגיה תקועה
במידה ונסיבות האירוע הן כאלה שבהן אין לנו אפשרות לברוח או להילחם, בגלל הנסיבות של האירוע או עקב תחושה של חוסר אונים כפי שילדים חשים לעיתים קרובות מול אנשים מבוגרים, "קופאת" האנרגיה הזאת בגוף ונתקעת. האנרגיה התקועה עלולה להפוך במוקדם או במאוחר לסימפטומים כגון פחדים, חרדות, דיכאון, קושי בוויסות עצמי ועוד. אז איך נפטרים מהאנרגיה התקועה? החדשות הטובות הן שכולנו מצוידים במנגנונים שמטרתם לשחרר את אותה אנרגיה תקועה כדי למנוע אפשרות שהיא תהפוך לסימפטום.
אנשים רבים (ילדים ומבוגרים כאחד) חווים את שחרור האנרגיה התקועה מיד לאחר האירוע הטראומטי. כך למשל, אם לאחר האירוע המאיים (תקיפה, תאונת דרכים וכו') חווה האדם הזעה מרובה, גלי חום או רעידות, סביר להניח שהאנרגיה השתחררה מהגוף והסיכוי לסימפטומים שמקורם באירוע הטראומטי קטן. כדאי אגב לא להפריע למערכות הגוף בתהליך חשוב זה. לא להפסיק רעידות ולא להיבהל מרצון לצעוק למשל.
דרך נוספת שבה מערכות גופנו מנסות להיפטר מאותה אנרגיה תקועה היא באמצעות "השלמת תגובות ההגנה" של ברח/הילחם שכאמור נתקעו. יש אנשים שחווים את זה במחשבותיהם או בדמיונם, למשל עולה בדמיונם לפתע פנטזיה שבה הם עצמם תוקפים את התוקף או בורחים מהזירה, ומומלץ כמובן לא לפחד מזה אלא "לזרום" עם המחשבות הללו עד לתחושה של רגיעה שתגיע במידה ולא נפריע לתהליך הטבעי הזה. אצל ילדים "השלמת תגובות ההגנה" עשויה להתבטא בציור, במשחק ועוד. מדובר בתהליך טבעי וחשוב, באמצעותו משחררת מערכת העצבים האוטונומית את עודפי אנרגיה שנתקעו אצלה, תהליך שמאפשר לה לשוב לאיזון.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
שחרור מתחושת פחד
נחזור לידידה שלי. הדגשתי בפניה שאין שום קשר בין פנטזיות תוקפניות, ציורים אלימים לבין התנהגות אלימה בפועל. להיפך - דווקא אנשים שחוששים מרגשות התוקפנות של עצמם או מפנטזיות תוקפניות שעולות בדמיונם בעקבות אירועים מורכבים ועסוקים בהדחקתם, הם אלה שנמצאים בסיכון "לצאת משליטה" ולהתפרץ באופן אלים.
סיפרתי לה באותה הזדמנות על ילדה שהגיעה לטיפולי שהייתה "נאלמת" ומפסיקה לדבר במצבים חברתיים שונים. על בסיס אותו עיקרון, החלטנו הילדה ואני שבכל פעם שמישהו יפחיד אותה או שתהיה מוטרדת היא תדמיין שיש בידיה כוחות כמו של אלזה נסיכת הקרח (אלזה היא אחותה של אנה מהסרט הידוע של דיסני "לשבור את הקרח"), כלומר שהיא תהיה מסוגלת "להקפיא" במבט אחד את אותו ילד/מבוגר שממנו היא חשה מאויימת באותו הרגע.
אין לי כל חשש שהתרגיל הזה ילמד את הילדה להתנהג בתוקפנות. להיפך. השחרור מתחושות של פחד וחוסר אונים משתקים שמציע התרגיל הזה יש בו כדי לסייע לאותה ילדה לווסת את רגשותיה ולשוב לאיתנה מהר יותר במצבים שבהם היא חשה מאויימת.
הכותבת היא עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית , מומחית לטיפול במצבי מתח וטראומה בשיטת Somatic Experiencing
ומה עושים עם פחדים של ילדים? צפו:
לפנייה לכתב/ת 
