הטרדה וגבולות מטושטשים בנתב"ג

בדרכי לסקר את ביקור הנשיא בדנמרק עיכב אותי סלקטור בגלל נסיעת עבודה שלי לירדן לפני 3 חודשים. משהו רע עובר על חלון הראווה של ישראל

איתמר אייכנר פורסם: 10.10.18 , 12:05

ארכיון(צילום: מוטי קמחי)

משהו רע קורה בשער הכניסה והיציאה למדינת ישראל: נמל התעופה בן-גוריון. ישראל הופכת לאט-לאט למדינת משטרה מסוגרת שמתייחסת לעיתונאים ופעילים פוליטיים בחשדנות. כך חוויתי אתמול (יום ג') על בשרי את הבדיקה הביטחונית ביציאה מהארץ, בדרכי לטיסה לדנמרק כדי לסקר את ביקורו של נשיא המדינה ראובן ריבלין.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

כל חטאי היה שלפני שלושה חודשים ערכתי ביקור עיתונאי בירדן כדי להכין כתבה למוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" על הסיוע של הקרן לידידות לנוצרים מעיראק וסוריה, שנרדפו על ידי דאעש ומצאו מקלט בממלכה.

כאשר הסלקטור הביטחוני קיבל את הדרכון שלי נדלקה אצלו נורה אדומה. "מה עשית בירדן?", שאל אותי כשהוא מעלעל בדרכון ומביט על המוניטור שלו. השבתי בסבלנות שאני עיתונאי ושנסעתי להכנת כתבה.

הסלקטור לא הרפה. הוא שאל איפה אני כותב. השבתי. ביקש לראות תעודת עיתונאי. הצגתי תעודת עיתונאי של לשכת העיתונות הממשלתית וחשבתי שזה ירגיע את החששות שלו, אבל הוא המשיך בשאלות. הרגשתי בחקירה. "מי נסע איתך לירדן?". השבתי שקולגה לעבודה. "מה בדיוק עשית שם בירדן?".

בשלב הזה איבדתי את סבלנותי. לא כי אני מזלזל בביטחון. להפך. יש לי הערכה גדולה לביטחון בנתב"ג, שנחשב מהטובים בעולם, אבל מה הקשר בין נסיעה עיתונאית לפני שלושה חודשים לבין נסיעתי הנוכחית לדנמרק? אם אני מהווה סיכון, בבקשה - תבדקו את המזוודה שלי. אבל מה ההיגיון בשאלות האלה?

אבל הסלקטור המשיך והמשיך, עד שהחלטתי להפסיק את המעמד המביך ונעמדתי בצד כדי להתקשר לבכירים בשדה ולהבהיר להם שמה שהוא עושה לא מקובל. הייתכן שבגלל ביקור עבודה בירדן - מדינה שעמה יש לישראל הסכם שלום - יכניסו אותי לרשימה שחורה? האם מעתה בכל פעם שאגיע לנתב"ג ישאלו אותי על אותו ביקור בירדן?

חשבתי לעצמי: אם זה מה שאני צריך לעבור - עיתונאי ישראלי, שעובד במקצוע 28 שנה וסיקר ראשי ממשלה ונשיאים - מה יגידו עיתונאים זרים שנכנסים לארץ דרך נתב"ג? נזכרתי בתקרית עיכובו של העיתונאי פיטר ביינרט, אחד הקולות הבולטים של יהדות ארה"ב, שעוכב בנתב"ג ועבר חקירת שב"כ רק כי שהשתתף בהפגנה בחברון.

בעודי עומד בצד וממתין הגיע האחראי על הסלקטור וביקש לדעת מה הבעיה. סיפרתי לו, ולמזלי הרב הוא הרגיע את העניינים ואפשר לי להמשיך. הוא הסביר לי שאם רק הייתי מתאזר בסבלנות ועונה על עוד כמה שאלות של הסלקטור, הבדיקה הייתה מסתיימת והייתי מקבל אישור לטוס, אבל נראה לי שגם הוא חש לא בנוח.

ביטחון הוא דבר חשוב ואני כאמור לא מקל בו ראש, בוודאי במדינה מאוימת כמו ישראל, אבל לא ייתכן שבשם אלוהי הביטחון נקריב את השכל הישר. הגיע הזמן שיקום מבוגר אחראי ויעשה סדר בחלון הראווה שלנו לעולם. במקרה שלי זה הסתיים רק בעוגמת נפש, אבל זה צריך להדליק נורה אדומה.

זה התחיל בפלסטינים, המשיך לערביי ישראל, פעילים פוליטיים ועיתונאים זרים. עכשיו זה הגיע גם לעיתונאים ישראלים. שיהיה ברור לכולם שאם לא יעצרו את זה כאן, זה ימשיך וייגע בכל אחד מאיתנו.