אין הפסדים טובים / טור
מכבי ת"א מגוונת, אתלטית ומוכשרת הרבה יותר בהשוואה לעונה שעברה, אבל ההפסד לפנאתנייקוס עלול להתגלות כפספוס בעייתי לאור סדר המשחקים הקשה של האלופה בפתיחת המפעל. עידו אשד על הסיפתח האירופי של הצהובים
על פניו משחק הפתיחה של מכבי ת"א ביורוליג היה טוב ומבטיח, קרוב וצמוד, מעניין ומותח, כזה שהציג מכבי טובה הרבה יותר מזו של העונה שעברה, מגוונת יותר, אתלטית יותר, מוכשרת יותר. אבל בפועל, היא עלולה לחזור להפסד אתמול (חמישי) באתונה, ולהיזכר בהזדמנות שהוחמצה.
ואם מסתכלים על ההגרלה הנוראית שלה בתשעת המשחקים הראשונים במפעל, זה יכול להפוך לפספוס אמיתי ואפילו בעייתי. שישה מהתשעה האלה הם משחקי חוץ, ושלושת משחקי הבית הם נגד אריות היבשת: צסק"א מוסקבה, ריאל מדריד ופנרבחצ'ה. אין הפסדים טובים.
אפשר לומר בסבירות גבוהה שמכבי לא הייתה מפסידה אם ג'רמי פארגו היה משחק (איך אפשר להיפצע באימון בבוקר המשחק?). את המשחק לא הכריעו הגבוהים מתחת לסל, שם היה מאוזן בין טאריק בלאק לסטפן לאזמה. אפילו לא בגלל המשחק החכם של ניק קלאתס (14 אסיסטים), שאוזן על ידי משחק מבריק של סקוטי ווילבקין.
מכבי הפסידה בגלל היעדרו של הגארד המשמעותי השני. את ההבדל עשו המשחק הסולידי של קית' לנגפורד, הבלגן החיובי שעושה תמיד ניקוס פאפאס, ובעיקר מאט לוג'סקי, שסיים עם 20 נקודות ו-5 ריבאונדים בעשרים דקות על הפרקט. מהקו האחורי של מכבי רק מייקל רול הצליח לייצר נקודות, אבל הוא עשה את זה לבד ולא במשחק קבוצתי. דיאנדרה קיין היה כרגיל בטון בהגנה, אבל סיים עם מדד שלילי.
בכל זאת היו גם סימנים טובים. שנים רבות, בעצם מאז אריאל מקדונלד, לא היה למכבי רכז אמיתי, שגם קולע שלשות, גם מנהל משחק ומריץ מתפרצות, גם יודע למסור לגבוהים ומסוגל לבחור נכון בין האופציות. במשך שנים נאלצה מכבי לתמרן בשיטות של שני גארדים שלא סגורים בדיוק על זהותם. אפילו ב-2011 הגדולה של פארגו-פרקינס וגם בשנת הזכייה ביורוליג של טייריס רייס-ריקי היקמן-יוגב אוחיון, זה לא היה כדורסל קלאסי עם רכז שמתפקד כבעל הבית. זה בוודאי לא קרה עם ג'ורדן פרמאר, טיילור רוצ'סטי, פייר ג'קסון ונוריס קול. ווילבקין לא היה צריך משחקי הסתגלות וגם לא משחקי הכנה, הוא חיית משחק, והעובדה שמכבי השקיעה הון עתק בשכרו ובפיצוי גדול לדרושפאקה על העברתו, מעידה על משהו מרענן ונכון מאוד בבניית הסגל.
שנים רבות לא היה למכבי שחקן ציר שמסוגל לשלוט בריבאונד, לרוץ למתפרצות ולשמש כעוגן התקפי בצבע עם הגב לסל. ולא, סופו הענק לא היה כזה (הוא היה נהדר, אבל ממש לא כזה). ארל וויליאמס, קווין מגי ז"ל, נייט האפמן ז"ל - אלה שחקנים גדולים עם ידיים טובות שהיית יכול לסמוך עליהם בצבע. בלאק הוא כזה, אבל צריך ללמוד לשחק עם שחקן כמוהו. לא כל מסירה לאוויר באזור שלו תגיע וצריך לעבוד בשבילו. הוא נאלץ להוציא חצי טון אנרגיה כדי לקבל כל כדור: פעם מגלגלים לו לרגליים, פעם מעיפים לו לתקרת האולם - ועדיין נשאר לו כוח לפרק את הטבעת. שוב, החלטה מעניינת ואפילו מרגשת של הצוות המקצועי להשקיע בסנטר NBA לגיטימי.
וכמובן יש את עניין המאמן. בעונתו השנייה ברציפות של נבן ספאחיה בקבוצה, הוא ייבדק בזכוכית מגדלת. בעונה הראשונה הוא איכזב כי לא העז והיה שמרן מדי, השאיר את כל הבחירות לשחקנים, והגרף היחיד בו הוא השתפר לאורך השנה היה ברמת העצבים על השופטים. מכבי לא עלתה מוכנה מנטלית למשחק, אולי גם בגלל השינוי עם פארגו. ונכון שההכנה הייתה בעייתית וחסרה, אבל אי אפשר ליפול ל-13:2 באואקה.
למכבי יש כישרון התקפי גדול, אבל היא כרגע לא מחוברת בהגנה ועשתה המון שגיאות בחילופים, כמו הסל שקיבלה מקלאתס על הבאזר של המחצית הראשונה למשל. וכשמכבי נפלה למינוס שבע, ספאחיה הגיב חלש מדי, ואז שכח את בלאק על הספסל יותר מדי זמן. גם כאן יש מקום רב לשיפור.
ובפינתנו אל אל ישראל: יובל זוסמן קיבל 15 דקות ולא הצדיק אותן. סגנון המשחק פחות מתאים לו מאשר בנבחרות, והוא לומד עד כמה מהר הוא חייב לשחרר קליעה או מסירה. נמרוד לוי צריך לבקש השאלה חוזרת ומהר, אלא אם כן הוא חזר כדי לשחק במכבי עודפים. בסגל הרחב שיש הוא גם לא ישחק באימונים וחבל עליו. זופר אבדיה רק מתחיל להזיע. עם ההגרלה שיש למכבי הילד דני רק יתחמם, אבל לא ישחק ביורוליג.
אנג'לו קלויארו היה טוב ויעיל, אבל אלה בדיוק השחקנים שאני לא מבין למה צריך להביא אותם על חשבון הכישרונות שלנו. בהחלט, כאן ועכשיו, זוסמן ואבדיה צריכים לשחק. אהה כן, וגם ג'ייק כהן היה עושה נפלאות עם הדקות שקיבל ג'וני אובראיינט, שמועמד לגלם השנה את תפקיד ההבטחה הלא ממומשת על שם ג'ונה בולדן.
בשורה התחתונה מכבי חייבת לעצמה משחק - והיא חייבת להחזיר אותו כבר ביום שלישי הקרוב (21:00). הדבר הטוב שמכבי יכולה לקחת מההפסד אתמול הוא ההבנה שהיא יכולה לנצח כל קבוצה, כי יש לה כלים בכל העמדות (בהנחה שפארגו יחזור מהר לעניינים). היא חייבת לבוא למשחקים הקרובים עם ביטחון שיא, או שהיא תתחיל שוב להתכתב עם הקו האדום. בסיפור הזה כבר היינו יותר מדי בשנים האחרונות.