637 אלף שקל לפועל מסין שנפגע ממנוף

העובד, אז בן 45, נפצע ב-2006 בראש, בגב ובצלעות ונקבעה לו נכות. ביהמ"ש קבע שחברת הבנייה לא סיפקה לו סביבת עבודה בטוחה

עו"ד ענת אשכנזיפורסם: 15.10.18 , 07:07

בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה את תביעתו של פועל בניין מסין שנפצע בתאונת עבודה ב-2006, ופסק לזכותו פיצויים בסך כ-637 אלף שקל. מרבית הפיצוי הוטלה על חברת הבנייה "מצלאווי", לאחר שהשופט יובל גזית קבע כי התרשלה בכך שלא סיפקה סביבת עבודה בטוחה עם ציוד ופיקוח מתאימים לעבודה בגובה.

התביעה הוגשה נגד ארבעה גורמים: חברת ההשמה "רסידו מאגרי אנוש", שהייתה מעסיקתו של התובע; "מצלאווי", שביצעה את העבודות בשטח; מפעיל המנוף באתר ומעסיקתו ששלחה אותו לעבוד באתר ביום האירוע. הפועל – כיום בן 57 – סיפר שבמהלך העבודה עמד ליד מרפסת וחיבר ווים לארגז המחובר למנוף. בשלב מסוים, ללא כל התראה או תיאום עמו, המנוף הופעל והרים ארגז שפגע בו וגרם לו ליפול לרצפת האתר. הוא נפגע בראש, בגב ובצלעות, ונותרה לו נכות קבועה בשיעור של 53%.

תביעה

פוטר אחרי שסירב לעבודה מסוכנת – ויפוצה

עו"ד ענת פריטי זהבי

אחרי שלטענתו התבקש לבצע משימה ללא אמצעי בטיחות דרש עובד פיצוי של כ-240 אלף שקל. למה ביהמ"ש קבע שהוא יסתפק ב-37 אלף שקל?

פוטר אחרי שסירב לעבודה מסוכנת – "מנופי אבי" תפצה

לטענתו, רשלנות כל הנתבעות מתבטאת בכך שהאתר לא היה בטיחותי, לא הונהגה שיטת עבודה בטוחה לעבודה בגובה, לא סופק לו ציוד מתאים (למשל רתמת בטיחות) והוא לא עבר הדרכה או קיבל אזהרה כלשהי. לתביעה הצטרף ביטוח לאומי, שתמך בטענות הפועל וביקש להחזיר לו תגמולים ששילם לו בעקבות התאונה ("תביעת שיבוב").

"רסידו" טענה בתגובה שכחברת כוח אדם היא הסתמכה על מצגיה של חברת הבנייה, האחראית לנקיטת אמצעי בטיחות נאותים, בעוד שהיא אמונה על התנאים הסוציאליים, ואינה יכולה להיכנס בנעלי "מבצע הבנייה" ובעל השליטה בפועל על העובדים.

"מצלאווי" טענה שלא נהגה ברשלנות כלשהי, וכי האחריות למקרה רובצת על כתפיו של הפועל או על מפעיל המנוף ומעסיקתו. שני האחרונים טענו שהמפעיל התנהל ללא רבב, וכי יש להטיל את האחריות על הנתבעים האחרים.

השופט יובל גזית קבע שחברת הבנייה לא סיפקה לתובע אמצעי הגנה, ואף לא ברור אם ניתנו הדרכות: "אף אם ניתנו הדרכות בטיחות, היה על הנתבעת וגורמיה לפקח ולדאוג כי ההוראות מיושמות בשטח הלכה למעשה. עת הנתבעת טוענת להתרשלות כה חמורה של התובע ושאר הפועלים במקום, הרי ברי כי לא פיקחה על יישום ההוראות אותן כביכול הנחילה להם".

בתוך כך הוא ביקר את חברת הבנייה על כך שלא תחקרה את האירוע, והעיר כי עצם ההימנעות מלבצע בדיקה מעלה את החשש שמא היא מנסה להסתיר פגמים בהתנהלותה. הוא החליט לייחס לחברת ההשמה 10% בלבד מן האחריות, שכן גם היא הייתה צריכה לוודא שעובדיה עובדים בסביבה בטוחה.

לעומת זאת, התביעה נגד המנופאי ומעסיקתו נדחתה, לאחר שנקבע כי לא הוכח שהמנופאי התרשל, אלא רק האתת שהיה החוליה המקשרת שאמורה לתאם בין המנופאי לבין התובע. הוחלט לייחס לתובע 10% מן האחריות לתאונה, כיוון שלא נזהר מספיק.

את נזקיו העמיד השופט גזית על 637,200 שקל בגין הפסדי השכרות, כאב וסבל, הוצאות רפואיות (חלק מהסכום ישולם למוסד לביטוח לאומי). 90% מהסכום ישולם על ידי חברת הבנייה, ו-10% על ידי חברת ההשמה. באותו יחס, הנתבעות חויבו לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 38,550 שקל.