הסכסוך במכללות פגע בעשרות אלפי סטודנטים

שביתת הסגל שהוכרזה לקראת הלימודים שנפתחו היום היא קיצור תולדות ההתעקשות במו"מ בין האוצר לבין המרצים. דרוש קצת שכל ישר

הרב יצחק לויפורסם: 14.10.18 , 08:34

(צילום: shutterstock)

המכללות הציבוריות קמו במחצית שנות ה-90 כדי לענות על צורך גובר בהשכלה גבוהה שאוניברסיטאות המחקר התקשו לספק לנוכח הריבוי הטבעי וגלי העלייה. המפד"ל ברשות זבולון המר ז"ל, שכיהן כשלוש קדנציות במשרד החינוך, והבאים אחריו, ראו חשיבות רבה בקידום ההשכלה הגבוהה והנגשתה לדורות של צעירים וצעירות בישראל. ראינו זאת כחלק משליחותינו החברתית-לאומית וככלי מרכזי לסגירת פערים בין הפריפריה הגיאוגרפית למרכז, ופערים בין מי שבאים מבתים מבוססים לבין מי שנולדו בבתים שבהם אין הפרוטה מצויה.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

סגל ההוראה של המכללות הציבוריות התבסס על כך שהאוניברסיטאות הכשירו חוקרים ומרצים מצוינים במספרים שעלו בהרבה על צרכיהן. בבת אחת נפתרה כאן בעיה כפולה: גם נמצאה תעסוקה לדור צעיר ומוכשר, ובכך מנענו בריחת מוחות לחו"ל, וגם אנחנו יכולים לענות על הביקוש הרב להשכלה גבוהה איכותית בעלויות כלכליות שהמדינה יכולה לעמוד בהן.

המכללות הציבוריות עמדו בהצלחה במשימות שהטלנו עליהן. הן פרושות לאורכה ולרוחבה של הארץ, ממכללת תל-חי בצפון ועד למכללת ספיר בדרום. יותר מ-40% מן הסטודנטים לתואר ראשון לומדים במכללות הציבוריות. הן ממלאות את שליחותן החברתית ומציעות מגוון נושאי לימוד ותחומי דעת לאוכלוסייה מגוונת מכל הזרמים, האמונות והלאומים.

תמיכת המדינה מאפשרת לשמור על שכר לימוד אחיד ושפוי, ובנוסף עומדות לרשות הסטודנטים והסטודנטיות אפשרויות מגוונות למלגות שכר לימוד וקיום. אני לומד מחבריי שהנה כבר קם דור חדש ומצוין של מרצים באוניברסיטאות ובמכללות שהחלו את דרכם האקדמית במכללות, וזה צריך למלא את לב כולנו גאווה ושמחה.

מערכת המכללות הציבוריות היא אחד ההישגים החינוכיים-חברתיים החשובים של מדינת ישראל בעשורים האחרונים. יש לשמור עליה מכל משמר ואף לטפח ולהעצים אותה. איכות ההוראה במכללה נקבעת בראש ובראשונה על-פי איכות חברי הסגל שלה. המרצים והמרצות צריכים להיות ידענים, בקיאים ומעודכנים בתחומי הדעת שלהם, וחדורי מוטיבציה ללמד ולהעצים את הסטודנטים שלהם.

כבר בראשית ימי המכללות היה ברור שיש לספק לסגל תנאים הולמים למחקר והשתלמויות. מדובר בתנאי עבודה פיזיים ראויים במכללות עצמן, תקציבים סבירים למחקר, השתלמויות וכמובן - שכר הגון ואפשרויות לקידום וקביעות כמקובל בכל מוסד אקדמי ראוי לשמו.

די לניצול באוניברסיטת תל אביב / דעה

שיטות ההוראה באקדמיה נשענות על מסורות בנות מאות ואלפי שנים, שאת שורשיהן נמצא במסורות הלימוד היהודיות שלנו. במרכזן שילוב הדוק ומתמיד בין הקניית ידע ורכישת ידע בדרך של חקירה, פלפול ולימוד בחברותא, לבין חיבור מתמיד לאנשים וחיי היום יום שלהם. במילים מודרניות – מחקר ומעורבות בקהילה. זו השיטה שצריך ליישם אם רוצים השכלה ראויה שתקנה לצעירים שלנו תארים שפותחים דלתות בשוק התעסוקה.

ב-2011 נחתם הסכם קיבוצי ראשון עבור הסגל הבכיר במכללות, שהסדיר את תנאי העבודה שלהם והיווה השג נאה לשעתו, לכל הצדדים. בסוף 2016 נפתח משא ומתן בין ועד ראשי המכללות (ור"מ) לבין המועצה המתאמת של הסגל הבכיר במכללות על הסכם קיבוצי חדש למכללות. למרבה הצער, המשא ומתן הזה עלה על שרטון.

באוקטובר 2017 חתמו הצדדים על מזכר הבנות והיו אמורים להשלים את המשא ומתן בניסוח משותף של הסכם קיבוצי חדש. זה לא קרה. ור"מ, ות"ת והאוצר העדיפו לנצל את חילופי ההנהלה שהתרחשו במועצה המתאמת כתירוץ להשלים את הניסוחים הסופיים ללא שיתוף הנציגים החוקיים של חברי הסגל, ולדלג מעל גוף שנבחר באופן דמוקרטי ישירות אל הוועדים.

הניסיון של ור"מ והאוצר לפלג את ועדי המכללות ולשבור את הוועד הארצי שלהם עורר התנגדות עזה בחלק גדול מן המכללות. בנוסף, הנוסח הסופי שהאוצר ו-ור"ם מציע לוועדים לחתימה סוטה באופן משמעותי מן ההבנות שבמזכר ההבנות החתום.

כל זה מוביל אותנו להכרזה של המועצה המתאמת על שביתה בפתחה של שנת הלימודים החדשה. נקודות המחלוקת כוללות את מועד תחולת ההסכם, ובפרט שיפוי ההטבות הכלכליות המסוכמות בו - הרעה משמעותית של חישובי הוותק של מרצים צעירים שיפגעו בגיוס סגל איכותי למכללות, הסדרת תקנוני קביעות בהתאם למקובל באוניברסיטאות, ועוד שורה ארוכה של פרטים שמשמעותם חשובה מאוד לחברי הסגל (לדוגמה, החזרי נסיעות במכללות הפריפריאליות). את כל אלה יש להסדיר במשא ומתן בין ור"מ לבין המועצה המתאמת לשביעות רצון הצדדים.

בנוסף לסכסוך שבין ור"מ והאוצר לבין הסגל הבכיר, הוכרז גם סכסוך עבודה על-ידי הפורום הארצי של המורים מן החוץ ועמיתי ההוראה במכללות. גם הוא, אחרי כמעט שנה שלמה של משא ומתן. מדובר בשני סכסוכי עבודה שונים, אבל התוצאה היא אחת: שביתה שתפגע בעשרות אלפי סטודנטים וסטודנטיות הלומדים במכללות ובמכללות עצמן.

להבנתי, דרישות הסגלים צנועות והגיוניות. ישראל חייבת להתמיד בפיתוח ושמירה על ההון האנושי שלה. יתעלו החלוקים על הכעסים, ויתגברו על המחלוקות בדרכי שלום, שכל ישר ומתוך רצון טוב.