החיים שלנו בזרם

מתפרסם בשיתוף חברת מובילאיי

לעניין הזרם וההשתלבות בו, יש שתי גישות מנוגדות. האחת נקראת "תזרום תזרום", או במקרה של גבר-פוגש-אישה - אחרי שהוא מחתים אותה על טופס סטנדרטי של הסכמה ושחרור מאחריות - "תזרמי תזרמי" הדוחה. האחרת אומרת כי "רק דגים מתים שוחים עם הזרם", וזו כבר גישה שעובדת בתחומים כמו יזמות או אמנות. עובדת, עד שיש מספיק דגים מתים שבעצמם כבר נחשבים לזרם, של דגים מתים.

תנועה זורמת, הכי חשוב(צילום: עידו ארז)

על הכביש לעומת זאת הזרם הוא הכל. אם זה זרם איטי, גדוש וסמיך של פקקים אדירים, ואם זה זרם מופלא שיש בכביש הררי, נטוש וריק אי שם, שמייצר חווית נהיגה וחיבור עם רכב שאין שני לו. אולי רק על אופנוע.

כדי להשתלב בזרם, או לצאת ממנו, יש במקומות רבים - אם התשתית נכונה - נתיבי השתלבות או נתיבי האצה והאטה, בהתאם לצורך. מטרתם של נתיבים אלה היא לאפשר לכם לעלות על כביש מהיר תוך האצה לקצב התנועה - או הזרימה - של הכביש, לפני שאתם נכנסים לנתיב השמאלי כשמאחור סוגרת עליכם במהירות משאית פול-טריילר עמוסה ב-72 טונות של פסולת ברזל, ונהג מבוהל שמנסה נואשות להאט מסה עצומה עם תנע של 100 קמ"ש. האצה למהירות הזרם, והשתלבות חלקה בו, היא קריטית כדי לשמור על שטף התנועה ובעיקר כדי לשמור על החיים שלכם.

בקורסי נהיגה מתקדמים רבים שלקחתי בהם חלק, רוב המדריכים שפגשתי - אם בנהיגת כביש מתקדמת-מבצעית או בנהיגה ספורטיבית - אמרו את אותם הדברים: "אנשים פוחדים לתת גז עד הסוף ולא משכילים לנצל את מלא הפוטנציאל שיש רכב". גם אני הייתי כזה ואני מוכן להתערב על אגז בנדיקט שמספר הפעמים שבהם דוושת הגז שלכם פגשה את הרצפה או שמחט הסל"ד (סיבובים לדקה של המנוע) נישקה את הקו האדום, קטן ממספר הניבים שיש לתרנגולת. ובכל הקשור להשתלבות בזרם התנועה, להאצה חזקה מאד כזו יש ערך בטיחותי ומציל חיים לא פחות מבלמים חזקים.

מהצד השני של האוטוסטראדה כדאי ורצוי להשתלב נכון בנתיבי האטה. נצלו כל מטר שיש על הנתיב הזה, כנסו אליו מוקדם ובלמו במתינות כדי להגיע למהירות הבטוחה לרדת לכביש משני או לפעמים אפילו לקראת עצירה מלאה ברמזור. בשום מקרה אל תשאירו את הבלימה לרגע האחרון, כפי שאתם רגילים לעשות במסלול המירוצים. זאת מהסיבה הפשוטה שאי אפשר לדעת מה מחכה לכם במורד נתיב ההאטה.

שם, היכן שמשאיות בולמות ועוצרות, יש לא אחת כתמי סולר ושמן חלקלקים, אולי פני אספלט מקומטים מעומס המשאיות (מי אמר כאן "תשתיות"), אלמנטים שעשויים להגביל את יכולת הבלימה של הרכב. כי אם לא, אתם עשויים למצוא את עצמכם במצב מביך של כניסה לא מתוכננת לצומת כשהבלמים לחוצים עד הסוף, האוטו מחליק ופאניקה בעיניכם. בקיצור, השאירו כמה שיותר מקום לטעויות.

בכל הקשור להשתלבות בתנועה, האגו הישראלי דופק אותנו. אנחנו לא אוהבים שנכנסים לפנינו בתור בקופת חולים, כמו בפקק שעל הכביש, אבל ראבאק, זו הדרך היחידה שבה אפשר לשמור על השטף והזרימה - והרי הזרימה היא הכל - על הכביש.

מכוניות המצוידות במערכות בטיחות מתקדמות נהנות מיתרון כאן. הן יודעות לומר לנו מה המרחק לרכב שלפנים ועוזרות לנו לשמור מרחק בטוח ואף לאפשר לרכב שירצה להשתלב, לעשות זאת. אם יש למשל בקרת שיוט אדפטיבית, המכונית תדע בעצמה להאט ולהתאים עצמה לזרם התנועה, לעצור אם צריך ואז לחזור לזחול כשהכביש "יפתח". דור חדש של מערכות מתקדמות מסוגל לבדוק את סביבתו, לצאת לעקיפה לאחר הפעלת האיתות, ואז לחזור לנתיב המקורי ולמהירות שיוט בה הנהג בחר.

בתוך הכאוס של התחבורה בישראל יש למערכות הבטיחות המתקדמות ערך מוסף נהדר. הן מפחיתות הרבה מהעומס המוטל על הנהג, ואת הסטרס של התמודדות עם נהגים עצבניים, חסרי סבלנות, לחוצים וכועסים. בדיוק כמוך, כמונו.

מתפרסם בשיתוף חברת מובילאיי