הילדים שמפחדים מהפסקות בבית ספר
נראה שכל הילדים מחכים לשמוע את הצלצול ולצאת להפסקה, אולם יש כאלו שנלחצים מהסיטואציה החברתית הזו ולא יודעים מה לעשות. כך תעזרו להם להתמודד עם הקושי
הפסקות הן זמן נהדר בו לוקחים פסק זמן מהלמידה, מבלים עם חברים, משחקים ומתרעננים, אך ילדים רבים המגיעים לזמן ההפסקה מודאגים וחוששים. לעומת זמן השיעור, שהוא זמן מתוכנן, תחום במסגרת, עם התחלה, אמצע וסוף, ומורה שאומרת מה עושים בכל רגע נתון (בדרך כלל), ההפסקה היא זמן בלתי מובנה. בהפסקות, הילד צריך להחליט לאן ללכת, עם מי ובמה לשחק, וילדים רבים נלחצים ומרגישים חוסר אונים מול הזמן ה"פרוץ" הזה.
במקרים רבים יהיו אלה הילדים הביישנים והמופנמים. אין זה אומר שאלה ילדים עם בעיות או חסרי כישורים חברתיים ואל לנו ההורים להיכנס ללחץ. שאלות כמו: "שיחקת היום בהפסקה?", "עם מי היית היום בהפסקה?", "למה אתה לא הולך לכדורגל?", "למה לא הצטרפת לכל הבנות שמשחקות בחוץ?", הן שאלות שעלולות להלחיץ.
כשאנו שואלים שאלות כאלו, אנו מעבירים את הילדים שלנו סוג של בדיקה: האם הצליחו או נכשלו במשימה? זכרו תמיד, שילדים קוראים היטב את המסרים הסמויים של ההורים, וגם יודעים היטב מה מטריד אותנו.
אז מה עושים? קודם כל יש מה לעשות, ואלו הן כבר חדשות טובות. אנחנו כהורים צריכים לגלות אמפתיה ורגישות למצב של הילד. זכרו כי ילדים רבים, בעיקר אם הם בכיתות הנמוכות, חווים קושי מעין זה. מניסיוני, רבים מתלמידי כיתות א' ו- ב', המומים נוכח ההסתגלות למסגרת בית ספר בחודשים הראשונים של שנת הלימודים.
ברוב המקרים, ילדים רבים מתבוננים, חוקרים, מבינים מי נגד מי, איפה מותר להיות, איפה נעים וכו'. להורים, העצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת היא לקחת נשימה ארוכה ולזכור שהדברים לוקחים זמן.
קראו עוד:
5 הכישורים הנדרשים להצלחה בעשורים הקרובים
"אחרי הלידה השקטה היו לי חברות שנעלמו"
אמפתיה היא היכולת לזהות את מצבו הנפשי של האחר ולהזדהות אתו. זהו תהליך רגשי, שבו משולבים גם מרכיבים קוגניטיביים. בתהליך זה מתפתחת רגישות, דאגה ואכפתיות כלפי האחר. התנהגות אמפתית מופיעה בדרך כלל כתגובה למצוקה אצל הזולת.
זוהי בעצם היכולת של אדם "לשים את עצמו בנעליו של האחר". לכן, אנו כהורים יכולים להגיד לילד משפטים כגון: "להתחיל שנה חדשה זה מצב לא פשוט, צריך ללמוד המון דברים חדשים ולוקח הרבה זמן", או "הפסקה היא באמת זמן מבלבל ולא פשוט, לא תמיד יודעים מה רוצים לשחק ועם מי".
עלינו לנרמל (מלשון "נורמלי") את המצב, משמע, לומר לילד שמה שהוא חווה הוא מצב רגיל, שרבים אחרים חוו או חווים. בעצם, אנו מנרמלים את הרגשות והקשיים שהילד שלנו מרגיש. הידיעה שילדים אחרים, כמו גם מבוגרים ואף ההורים שלנו, חוו סיטואציות דומות ורגשות דומים היא חשובה ביותר.
הילד שלנו אינו מוזר או היחידי שחווה את הסיטואציה. אנו יכולים לומר לו: "אתה יודע, הרבה מאוד ילדים לא יודעים מה לעשות בהפסקה" או "הרבה ילדים מחכים להפסקה, וכשהיא מגיעה הם לא יודעים מה לעשות. גם אני זוכרת כשהייתי ילדה, חיכיתי פעם להפסקה, ובסוף כשהגיעה, לא ידעתי עם מי לשחק וסתם הסתובבתי לי לבד בבית הספר". אנו נותנים לילד את ההרגשה שזה קרה או קורה לכולם ואפילו לנו ההורים.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
אחרי שעשינו את שני הדברים האלה, אנו כבר מוכנים לשלב של נתינת פתרונות פרקטיים:
תכנון מראש: ניתן לתכנן מראש עם הילד מה האפשרויות שלו בהפסקות. זו הזדמנות מצוינת לשמוע על מה שקורה בבית הספר ומה מותר לעשות בהפסקה. אתם תראו שכשתעלו רעיונות, הילד יספק אינפורמציה רבה על מה שיש לבית הספר להציע, מה מותר לעשות, מקומות בהם אפשר להסתובב, אם מותר להיות בכיתה או לא וכו'.
ניתן להעלות עמו רעיונות למשחקים שאפשר לשחק בהפסקה, כגון: תופסת, מחבואים, סרדינים, שחמט, כדורסל, כדורגל, קלאס ועוד, כמו גם עם מי הוא רוצה ויכול לשחק.
לשאול חבר מבעוד מועד: הרבה פעמים עוזר להציע לילד שלנו לשאול חבר אחר בתחילת היום אם הוא ירצה לשחק איתו. לדוגמה, "כאשר תגיע היום לבית הספר ותראה את דן, תשאל אותו אם הוא ירצה לבלות אתך בהפסקה". כך הילד יגיע לזמן ההפסקה רגוע ונינוח.
להתייעץ עם המורה: אחד הדברים החשובים ביותר שתוכלו לעשות הוא כמובן לדבר עם המורה ולהסב את תשומת ליבה לעניין. המורָה היא אשת המפתח שלכם! היא יכולה להאיר אור נוסף על המצב. תוכלו להבין ממנה איך הילד מסתדר במהלך יום הלימודים בכלל ובהפסקות בפרט.
המורה גם תוכל לתאר את מצבו של ילדיכם מנקודת מבטה וכדאי להקשיב לה. היא ראתה עשרות, אם לא מאות, תלמידים מתחילים את שנת הלימודים. כמו כן, בתחילת השנה יש התמקדות בנושא החברתי וההפסקות, ותוכלו לשמוע ממנה מה קורה בכיתה.
הרבה פעמים המורות מעבירות מערכי שיעור על ההפסקה: מה אפשר לעשות בהפסקה, עם מי, איפה וכו'. המורה אף עוברת ילד-ילד ובודקת מה כל אחד הולך לעשות בהפסקה, ואם ילד מסוים לא יודע, הכיתה יכולה לעזור ולהציע, וגם כמובן להזמין למשחק.
בנוסף, היא יכולה לשאול ולהציע לילדים שמתקשים להחליט מה לעשות בהפסקה להביא משחק מהבית. פעמים רבות ניתן להביא משחק מהבית כמו כדור, גומי לקפיצה, חבל, משחק קופסה וכו'.
עליכם לבדוק עם המורה אם היא מסכימה, או אולי אפילו לתקופה להסכים על משחק קבוע. זאת בכדי שילדיכם ירגיש בטוח יותר, שהגיע מצויד עם משחק מהבית ויש לו מה לעשות בהפסקה.
המשיכו להיות בקשר שבועי עם המורה. המורות הן בעלות ידע והבנה של מצבים מעין אלה. גם אם לכם המצב נראה קשה, המורה היא זאת שרואה את הילד ויכולה להעריך את מצבו ביחס לילדים אחרים. רק בהמשך, ובמידה והמורה תעדכן על קשיים חברתיים או בעיה בכישורים חברתיים, כדאי יהיה לפנות לאיש מקצוע.
הכותבת היא פסיכותרפיסטית קוגניטיבית-התנהגותית (cbt), מומחית לטיפול בחרדות ופוביות
לפנייה לכתב/ת 
