האחות השכולה שהגשימה חלום אחרי 30 שנה

האם שמעתם פעם על המושג סבא שקוף? נסו לדמיין לעצמכם אדם אהוב, שכבר לא נמצא עימנו יותר , אבל יש לו נכדים. כיצד שומרים על זכרו במשפחה? כיצד יוצרים מצב שבו הנכדים חשים שיש להם קשר עימו? כיצד ניתן לתת להם את התחושה שהם מכירים אותו ואת סיפור חייו?

אצל אריאלה שחר, אמא לשתי בנות (22 ו-18), אומנית וסופרת, השאלות האלו ניקרו במשך זמן רב: "הסיפור המשפחתי שלנו הוא סיפור מעורר השראה, לא סטנדרטי", מספרת שחר. "אנחנו משפחה שכולה, כזאת שהחליטה שהיא בוחרת בחיים, ומאפשרת לכל אחד לקבל את המקום שלו.

"במשך זמן רב שאלתי את עצמי כיצד מסבירים את כל זה לילד. בנוסף לכך, שאלתי את עצמי כיצד מגיעים למצב שבו הילד מבין שיש לו סבא שחי בשמיים, וכשהוא רוצה להזכר בו הוא עוצם עיניים וחושב עליו?"

"החלטנו לבחור בחיים"(צילום: אלבום פרטי)

הצורך לספר את הסיפור המשפחתי התעורר כבר לפני כמה שנים, אך לקח זמן עד שיצא לפועל: "עבדתי בהייטק מעל 30 שנה, ולפני שלוש שנים פרשתי", אומרת שחר. "הייתי די בדאון, והחלטתי שאני לוקחת לי זמן כדי להתאושש. מכיוון שאני אדם יצירתי - כל החיים אני כותבת, מציירת וכו', החלטתי שמהיום אני מגשימה לעצמי חלומות".

איך בן אדם קם בבוקר ומחליט שהוא מגשים לעצמו חלום?

"זה התחיל בבוקר אחד, בזמן שהלכתי ברגל ומצאתי קליפות של עץ דקל. לקחתי אותן הביתה, והתחלתי לצייר עליהן. בשלב הבא הקמתי סטודיו ומכרתי הרבה מהן.

"לאחר מכן, אמרתי לעצמי שאולי אתחיל להרצות במטרה לגעת באנשים ולתת להם מחשבה נוספת על החיים ועל דרך ההתנהלות שלהם, אז בניתי הרצאה כאשר המוטו שלה הוא בחירה בחיים ובחירה בטוב. בהמשך אמרתי לעצמי שכבר הרבה שנים אני רוצה להוציא לאור ספר על אח שלי, דודי ז"ל והתחלתי לכתוב".

בימים אלו יצא לאור ספר ילדים העונה לשם "דודי סבא שקוף" של הוצאת "גוונים", הנוגע באופן עדין בסיפור המשפחתי ובהתמודדות עם הסיטואציה המורכבת שמביא עימו השכול.

"אחי, דודי, היה גדול ממני בשנתיים", מספרת שחר. "היינו שני אחים בסך הכל. משפחה קטנה אבל מאד חמה, אוהבת ומחוברת. בשלב מסוים אחי התגייס והלך לקציני ים בעכו. שנינו היינו באותו בסיס בחיל הים.

"כשדודי היה בצבא הוא הכיר את גיסתי. הוא התאהב מעל הראש, ומיד אחרי הצבא הם התחתנו ואחרי שנה נולדה הבת הבכורה. בדיוק בזמן הזה, כשהיה נראה שהכל הולך על מי מנוחות, אמא שלי ראתה שיש לו בגוף נקודת חן מדממת. היא שאלה אותו מה זה, והוא אמר שהוא לא יודע, ושהנקודה הזאת נמצאת כבר כמה חודשים. לאחר מכן, הוא הלך לרופא וגילו שיש לו סרטן. עשו לו טיפולים, הוציאו את הנקודה והוא היה בא לביקורות".

דאגתם לו בשלב הזה?

"מבחינתנו הוא היה אדם חזק, עמוד התווך שלנו, וכאילו הייתה לכולנו תחושה ברורה שהוא יחלים. בכלל, דודי תמיד היה מלא שמחת חיים, מוקף חברים, כולם אהבו אותו".

עמוד התווך של המשפחה(צילום: אלבום פרטי)

מה קרה לאחר מכן?

"אחרי שנה אמרו לו שהוא הבריא והכל בסדר. דודי חזר למשמר החופים, הוא היה שוטר ועבד שם. עובדים שם 24 שעות רצוף ואז יומיים יש חופש. ובזמן הזה הוא היה משפץ מכוניות, מטפל בגינות, תופס דגים. הוא היה עושה המון דברים. באותה שנה נודע לנו גם שגיסתי נמצאת בהיריון שני. כשגיסתי הייתה בחודשים מתקדמים בהיריון לפתע דודי קיבל כאב ראש, ולא היה מסוגל להרים את הראש מהכרית ואז החל לעבור סדרת בדיקות".

מה גילו בבדיקות?

"לצערנו גילו שיש לו סרטן, ושזה הגיע לראש. היה מדובר בגידול רציני, ומהר מאד דודי כבר ממש איבד צלם אנוש. זאת הייתה תקופה ממש לא פשוטה, בלשון המעטה. רצנו להמון רופאים בארץ ובחו"ל. ניסינו למצוא פתרונות בכל דרך אפשרית.

"במהלך הזמן הזה נולדה הבת השנייה שלו. זאת הייתה סיטואציה הזויה, שבה אשתו ילדה ושכבה בבית החולים במחלקת יולדות והוא שכב באונקולוגית. זמן קצר לאחר מכן הוא נפטר, וגיסתי, בת 27 נשארה עם ילדה בת חמש וילדה בת 11 חודשים. ממש ילדה שנשארה עם שתי ילדות".

קראו עוד:

אלו החוויות המשפחתיות שהילדים זוכרים

הילדים שמפחדים מהפסקות בבית ספר

הילד נכנס לתיכון ופתאום השתנה

שחר מספרת שהם נשארו בקשר קרוב עם גיסתה וכולם נרתמו לעזור לה. "אני חייבת לציין שעוד כשישבנו שבעה אבא שלי אמר לה שברור שיהיה לה מישהו חדש ושהוא מקווה שהוא יתייחס אליה יפה, ויקבל אותם כי אחרת אבא שלי לא יחזיק מעמד", היא מספרת. "שם נברא איזה זרע חשוב של הבחירה. בעצם, כבר אז אפשר היה לראות שכולנו הבנו את המצב. הבנו שאף אחד לא היה אשם בכך, ושיש גם שתי בנות שצריך לדאוג להן".

כיצד סיפור משפחתי שכזה מתקשר לספר ילדים?

"שאלתי את עצמי איך מסבירים את כל זה לילד. בנוסף , מדי שנה, באזכרה, אני כותבת קטע ובו אני מספרת לאחי מה קרה בשנה שחלפה. כשאופיר נולד כתבתי קטע שבו אני מספרת לדודי שנולד לו נכד, ושכיום דודי הוא סבא שקוף, והקראתי בטקס.

"אחרי זה קיבלתי תגובות מטורפות. היה בקטע הזה משהו מאד חזק שאנשים התחברו אליו. כשנולדו עוד נכדים אמרתי לעצמי שאני חייבת איכשהו לשמור על זכרו ולעשות משהו. הרגשתי שחשוב לי לתעד אותו ושאני צריכה משהו יותר מוחשי".

לא היה לך קשה לעסוק בנושא הזה?

"לקח לי כמה וכמה חודשים כדי בכלל להתבשל סביב הרעיון הזה. בחרתי לכתוב סיפורים שקרו לדודי במציאות. אפשר לומר שהגרעין שלהם אמיתי. בנוסף לכך, הספר בנוי מדמויות שונות של סבא דודי - משפץ מכוניות, ספן וכו'. מכיוון שהסיטואציה הזו מורכבת דיה אז הקפדתי שהספר יהיה צבעוני וקליל. אף מילה על שכול לא מוזכרת בספר. רציתי שזה יהיה מלא חיים בדיוק כפי שאחי היה".

לדבריה, "אני חושבת שמעבר להכל המסר הוא פשוט לבחור בחיים. בעצם, גם כשקורה לנו משהו לא טוב עלינו להאמין בעצמנו, ולדעת שאנחנו מסוגלים. כיום אני יכולה לומר שכל הבחירות האלו הביאו אותנו למקום מעולה, גם כיחיד וגם כמשפחה. אולי זה נשמע קצת קיטשי אבל זה באמת עובד".