היום שאחרי הרשת החברתית: המקרה המוזר של גוגל פלוס
ההכרזה על סגירת "גוגל פלוס", הרשת החברתית שהייתה אמורה להתחרות בפייסבוק, לא הרעידה את אמות הסיפים של הרשת - בעיקר כי מעטים באמת השתמשו בה. אבל היא מהווה מקרה בוחן ליום שבו רשת חברתית פופולרית תיסגר לצמיתות
מה צפוי לנו ביום שבו פייסבוק תיסגר? השאלה הלכאורה תיאורטית הזו, מקבלת סוג של מענה עם ההכרזה על סגירתה הצפויה של גוגל פלוס: הרשת החברתית מבית גוגל, שנוסדה בשנת 2011, תימחה באופן סופי מעל פני הרשת באוגוסט 2019. ההודעה על כך הגיעה בעקבות חשיפת פרצת אבטחה בגוגל פלוס, שחשפה מידע פרטי של כחצי מיליון משתמשי הרשת החברתית במשך שלוש שנים למפתחים חיצוניים.
את הפרצה גילו בגוגל בחודש מארס האחרון, מיהרו לתקן אותה, אך ממש לא מיהרו לדווח עליה. למעשה, ה"וול סטריט ג'ורנל" חשף כי גוגל הסתירה את דבר הפרצה מהמשתמשים, מחשש לצעדים רגולטוריים ולביקורת נרחבת, מהסוג שעוררה פרשת "קיימברידג' אנליטיקה" של פייסבוק - שהתגלתה גם היא באותם ימים. חשיפת המחדל והניסיון להסתירו עודדו את גוגל לסגור באופן סופי את הגרסה שלהם לרשת חברתית, שהוקמה כניסיון להתחרות באופן ישיר במי שהייתה אז ועודנה היום - הרשת החברתית בה"א הידיעה: פייסבוק.
לא הידיעה על פרצת האבטחה ולא ההכרזה על סגירת גוגל פלוס הסעירו במיוחד את הציבור ואת כלי התקשורת. הסיבה לכך קשורה בעובדה שגוגל פלוס נחשבת למוצר כושל של ענקית הטכנולוגיה. למעשה, אם אתם בעצמכם רשומים לגוגל פלוס (וזה כנראה המצב), ייתכן שכמו משתמשים רבים אחרים - נאלצתם לעשות זאת במסגרת רישום לאחד מהשירותים האחרים של גוגל, כמו פתיחת חשבון יוטיוב או ג'ימייל.
כך, הגידול ה"מאולץ" במספר המשתמשים, לא תאם את השימוש בפועל: בתוך שבועיים מהשקתה, צברה גוגל פלוס 10 מיליון משתמשים רשומים, והמספרים זינקו במהירות בחודשים העוקבים. עד שנת 2013 היו לגוגל יותר מ-550 מיליון משתמשים רשומים, ועל פי הערכות - מספר המשתמשים הרשומים כיום לשירות עומד על כמעט שני מיליארד. כן, ממש כמו פייסבוק. אז מה הבעיה? מתוך אותם רשומים, פחות מ-400 מיליון באמת משתמשים בה.
כנראה שלא נבכה על לכתה של גוגל פלוס - פשוט כי היא כבר הוספדה לפני שנים, כשהתברר שמדובר ברשת רפאים. אבל המקרה של גוגל פלוס מעניין מפני שהוא עשוי לספק מענה באשר לאחת השאלות הגדולות של עידן הרשתות החברתיות: מה קורה ביום שאחרי?
כמויות המידע שנצברות ברשתות החברתיות, המשמשות הלכה למעשה ארכיונים דיגיטליים של חיים פרטיים, הן עצומות: אנשי קשר, שיחות שלמות, סרטונים ותמונות - כאלה שאנחנו מעלים בעצמנו או כאלה שמשותפים על ידי אחרים, מצבי רוח, אירועים בהם נכחנו, דיונים בהם השתתפנו - כולם נכסים דיגיטליים, חשובים יותר או פחות, המתקיימים על גבי הפלטפורמות השונות. לא מאמינים? נסו לבקש מפייסבוק את קובץ המידע הפרטי שאספה עליכם.
הפרקטיקה של שיתוף ברשתות החברתיות הפכה (לפחות עבור חלק מהמשתמשים) כל כך שגורה, שבמקרים רבים אנחנו סומכים על הרשתות בצורה מכוונת - שישמרו על הנכסים האלה עבורנו. אנחנו משתפים תמונות באינסטגרם בצורה ישירה, מבלי לשמור את התמונות בצורה מקומית, ואנחנו קצת פחות מודאגים כשהטלפון שלנו נעלם, מפני ש"כל מה שחשוב כבר נמצא בפייסבוק".
זה לא שרשתות חברתיות לא נסגרו לפני גוגל פלוס. למעשה, ותיקי הרשת ודאי זוכרים את מייספייס או פרינדסטר, מהרשתות החברתיות הראשונות שבהחלט כבר לא נמצאות עימנו. אלא שבעשור האחרון אופן השימוש שלנו השתנה בצורה מהותית: גם סוג החומרים וגם הכמות הבלתי נתפשת שמשתמרת בפייסבוק, בטוויטר או באינסטגרם - לא דומים בשום צורה לרשתות החברתיות הראשונות.
וזו רק ההתחלה: רשתות חברתיות הפכו לחלק בלתי נפרד מהיום-יום שלנו בהרבה יותר מובנים. הן יצרו תחום חדש בשיווק ופרסום, שורה של משרות המחייבות כישורים ותחום ידע רלוונטיים, הן הפכו למקור מרכזי בצריכת חדשות ומדיה בכלל, הן מעורבות עמוקות בפוליטיקה, בחברה, בפיתוחים טכנולוגיים. כך שגם אם אתם לא ממהרים להשתייך למשתמשי פייסבוק, או אם אתם מעלים תמונה לאינסטגרם פעם בחודשיים, החרדה מהיום שבו רשת חברתית נסגרת - היא חרדה ממשית ומבוססת.
קשה לתפוס מה יהיו ההשלכות של סגירת רשת חברתית פופולרית דוגמת פייסבוק. אפשר, בהקבלה לא מאוד ישירה, להיזכר בבהלה המקומית סביב האפשרות של סגירת "ישראבלוג" - פלטפורמת הבלוגים המקוונת, מעין טרום-רשת חברתית שאיפשרה לבלוגים להתכתב בינם לבין עצמם, לשתף וליצור קשרי קהילה. הדיווחים על סגירתה הצפויה של הפלטפורמה החלו כבר בשנת 2015, וגררו קמפיינים של תמיכה ונסיונות שיקום, הצעות רכישה ושימור ומה לא. במקרה הזה, מדובר בפלטפורמה כמעט בלתי פעילה, שבסופו של דבר נותרה באוויר. עכשיו, קחו את הבהלה הזו, ותכפילו אותה בשני מיליארד.
