כך מקריבה הממשלה את ביטחון עוטף עזה

נתניהו מחניק כל בדל של תהליך מדיני מכיוון שמחירו כרוך בפינוי התנחלויות. בכך הוא מנציח את הפיצול הפלסטיני שמוביל לירי הרקטות לדרום

אורני פטרושקהפורסם: 20.10.18 , 10:59

הבית שנפגע מרקטה בבאר שבע, ביום רביעי(צילום: EPA)

המגעים של החודשים האחרונים להסדרה ארוכת טווח ברצועת עזה הסתיימו נכון לעכשיו בלא כלום ודומה שסבב לחימה עלול להתרחש תוך זמן קצר. בנוסף, פרסומה ברבים של עסקת השלום של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ נדחה בכמה חודשים, וממילא מערכת הבחירות המתקרבת בישראל צפויה לדחות כל מהלך משמעותי עד להקמת קואליציה חדשה.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

המצב ההומניטרי ברצועה נמצא בשפל חסר תקדים. תחושת המרמור של תושבי רצועת עזה כלפי משטר חמאס, והמצוקה עקב היעדר חופש התנועה כתוצאה מהסגר הישראלי והמצרי צפויות להידרדר להתלקחות עממית ולאלימות בעוצמה גבוהה מכפי שנראה עד כה. גם האזרחים הישראלים וחללי צה"ל שבידי החמאס יישארו במקומם. על רקע זה מגלה ממשלת ישראל אזלת יד בהתמודדות עם איום חמאס. היא לא מגבשת תוכנית כוללת לשיקום הרצועה ולהתמודדות עם האיום, ומשלימה עם קיומו של משטר עוין ואלים שפוגע בביטחון אזרחי ישראל.

הוויכוח המתנהל כיום בממשלה נע בין שתי גישות – ניהול הסכסוך וגישת ההכרעה. לגישת ניהול הסכסוך שמוביל ראש הממשלה בנימין נתניהו יש יתרונות פוליטיים ברורים עבורו: קיום חמאס כדמון בן-חסות איראני משמר את תחושת הפחד ומשרת את נתניהו מול ציבור בוחריו. גישה זו לא מציעה לציבור הישראלי דבר פרט לייאוש ולחיים תחת האלימות של חמאס שנכפים על מי שמתגוררים באזור עוטף עזה ואף מעבר לו.

מנגד, גישתם של נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, שקוראים להכרעת החמאס, מתעלמת מכך שמבצע צבאי עוצמתי ומכריע יביא להחרפת המשבר ההומניטרי ברצועה עד כדי אסון, יחזק את הפלגים הקיצוניים, יערער את יחסי ישראל עם המדינות הערביות המתונות, יגרום לכרסום נוסף במעמדה הבינלאומי וימנע את היכולת להגיע להסדרה עתידית, מכיוון שהקהילה הבינלאומית לא תשקיע משאבים בשיקום תשתיות שיהיו מטרה לתקיפה ישראלית חוזרת.

האינטרס של חמאס הוא להביא להקלה במצב תושבי הרצועה באמצעות הישג כלכלי משמעותי, שהוא אפשרי רק בשיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית. אבל חמאס מסרב מכיוון שהרשות נתפסת כמשת"פית של ישראל עקב התיאום הביטחוני. רק אם הרשות תיתפס על ידי חמאס כמי שמקדמת בפועל הקמת מדינה פלסטינית – ולא רק את האינטרס הביטחוני הישראלי – יתאפשר אמון בין חמאס לרשות.

אבל ההנהגה הישראלית מחניקה באיבו כל בדל של תהליך מדיני, מכיוון שמחירו כרוך בפינוי התנחלויות ונסיגה משטחים בגדה. כך ישראל מקריבה את ביטחונם של תושבי הדרום, במשך שנים ארוכות וללא תקווה נראית לעין, על מנת לשמר את ההתנחלויות בגדה המערבית.

ההנהגה הישראלית הנוכחית רואה זה שנים בניתוק הגדה מהרצועה אינטרס ישראלי, במטרה להנציח את הפיצול הפלסטיני ולמנוע התקדמות של התהליך המדיני על בסיס העיקרון של שתי מדינות לאום. כל עוד זה המצב, ואין קריאה של הבוחרים להתניע את התהליך המדיני דווקא מתוך האינטרס הישראלי, הציבור יוסיף לא להבין מדוע ממשיכים לתקוף אותו מעזה ומדוע ממשלת ישראל לא עושה דבר כדי לפתור את זה.

לפיכך יש לחדש את התהליך המדיני. התנעת התהליך, בד בבד עם פתיחה בתוכנית לשיקום הרצועה, תסייע לשתי התנועות הפלסטיניות להתקדם לעבר שיתוף פעולה מבלי שהדבר ייתפס ככניעה. מטרתה של ישראל צריכה להיות להביא לשיתוף מוגבר ככל האפשר של הרשות הפלסטינית בניהול הרצועה.

על ישראל לחתור לטיפול בבעיותיה המידיות של הרצועה במקביל לקידומו של אופק מדיני, בהתאם לרעיון שתי המדינות, במטרה לשמר את עצמה כמדינתו הדמוקרטית והבטוחה של העם היהודי, ברוח מגילת העצמאות, בטוחה בגבולותיה ובטוחה בדרכה.

סופו של התהליך בהקמת מדינה פלסטינית בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה תחת הנהגה אחת. זהו יעד התואם את האינטרס הלאומי והביטחוני של מדינת ישראל. פתרון שתי המדינות הוא לא רק הצודק ביותר אלא גם הבטוח ביותר, והוא מייצג בצורה הטובה ביותר את האינטרס הישראלי.